התעללות טקסית

 

התעללות טקסית בארץ

הרב ד"ר אודי פרומן

אלימות מינית

אלימות מינית רווחת בכל העולם.[1] ממחקרים שנעשו  באזורים שונים עולה כי אחת מתוך ארבע נשים היא קרבן לאלימות מינית במהלך חייה.[2] ממחקר שנערך בישראל עולה כי -20.7% ממשתתפות המחקר דיווחו שאולצו לקיים יחסי מין בניגוד לרצונן, 33.3% העידו שחוו התנהגות מינית כפויה, אחוז הנחקרות שחוו נגיעות מיניות מנוגדות לרצונן הוא כ- 60%, ואילו 87.4% נחשפו להערות מיניות שבהן לא רצו. [3]במחקר נוסף נמצא כי 18.3% מהנערות הותקפו מינית בטרם מלאו להן 16 שנים, כאשר שיעור הנפגעות עולה עם הגיל.[4]

הפגיעה בתחום הרגשי מתבטאת הן בטווח הזמן הקצר והן בטווח הארוך. באופן מידי תופיע לביליות רגשית (שינויים מהירים ותדירים, לעתים דרמטיים, של מצב הרוח), קשיי שינה, חרדה, דיכאון, התקפי זעם, הסתגרות חברתית וירידה תפקודית מבחינה לימודית, חברתית ותעסוקתית. בטווח הביניים והארוך יופיעו הפרעות חרדה ודיכאון, פגיעה עצמית, נטיות אובדניות, הפרעות אכילה, התנהגות סיכונית ו-PTSD.[5] אלימות מינית מנבאת התפתחות של PTSD יותר מאשר טראומות אחרות כמו תאונות דרכים, תקיפה פיזית, שוד ואסונות טבע. הסימפטומים השכיחים הם פלשבקים, סיוטי לילה, התנהגות נמנעת ועוררות יתר.[6] נשים נוטות יותר מגברים לפתח PTSD בעקבות אירוע טראומטי והסימפטומים אצלן נמשכים זמן רב יותר.[7] בנוסף יופיעו סימפטומים דיסוציאטיביים, שימוש בסמים ואלכוהול וכתוצאה מכך שחזור הקורבנות. ההשלכות לטווח הארוך יבואו לידי ביטוי בהערכה עצמית נמוכה, שביעות רצון נמוכה מחיי היום יום, יחסים בין אישיים לא בריאים, בעיות חוזרות בהסתגלות מקצועית, יכולת השֹתכרות נמוכה וקשיים בהסתגלות חברתית.[8] תופעות אלה יתחילו לאחר האירוע ועשויות להימשך לאורך כל החיים. תיוג שלילי על ידי הסביבה החברתית של מי שחוו התעללות, בפרט בשנה הראשונה שלאחר גילוי ההתעללות, יוביל להתנהגות נמנעת, ויקשה על עיבוד בריא של הטראומה.[9]

התעללות מינית בילדים (CSA) כוללת סוגים רבים של מעשי התעללות מינית, כולל תקיפה מינית, הפקה ושימוש במה שמכונה "פורנוגרפיית ילדים", וכן ניצול מיני מסחרי (Murray, Nguyen, & Cohen, 2014). נמצא קשר של התעללות מינית בילדות לבעיות בריאות קשות, נפשיות ופיזיות של קורבנות ההתעללות (Farham, 2018; Putnam, 2003).

CSA הוכרה כבעיה גלובלית בהיקף ניכר, למרות שהבדלים מתודולוגיים בין מחקרים משפיעים על שיעורי ההיארעות המדווחים (Stoltenborgh, Van Ijzendoorn, Euser, & Bakermans-Kranenburg, 2011): תוצאות מטא-אנליזה הכוללת 331 מדגמים מכל העולם מציעות שיעורים של 16.4-19.7% בבנות ו-6.6-8.8% בבנים, בעוד שההערכות למדגמים אירופאיים מציעות שיעור של 13.5% בבנות ו-5.6% בבנים (Stoltenborgh et al., 2011).

ההערכה היא כי קיים תת דיווח, ומכאן הערכה זהירה מאד של היקף התופעה. למעשה, מספר גדול של מקרים אינם מתגלים ואינם מואשמים או מועמדים לדין (Duron, 2018). קורבנות רבים אינם מדווחים על התעללות מינית לרשויות מכיוון שהם חוששים מפגיעה נוספת מצד המתעלל, מרגישים בושה או מודאגים שיאשימו אותם או לא יאמינו להם (Catalano, 2005). בנוסף, ילדים שעוברים התעללות עשויים לא להבין שמתעללים בהם, ורואים בהתעללות התנהגות מקובלת (Summit, 1983). זאת ועוד, אנשים דיסוציאטיביים עשויים להיות אמנסטיים להתעללות למשך זמן מה ולכן לא מסוגלים לדווח על מעשי התעללות (Morton, 2017). חשוב גם להכיר בכך שרוב הילדים שכן חושפים התעללות מינית אינם מוגנים ועשויים להמשיך להיות קורבנות התעללות גם לאחר הדיווח (Swingle et al., 2016).

CSA המתואמת על ידי רשתות של מתעללים, הפועלים במשותף, באופן חוזר ושיטתי על קורבנות מרובים, מוגדרת כ'התעללות מאורגנת' (Salter & Richters, 2012).[10] מטפלים בקורבנות של ORA מדווחים על תמונות קליניות מורכבות של הפרעות קשות הקשורות לטראומה ודיסוציאטיביות (Leavitt, 1994).[11] הם מדווחים בין השאר על חוויות ORA, צופים בתסמונות קליניות החורגות מקריטריונים קליניים של הפרעות פוסט טראומטיות (PTSD) רגילות (Cloitre 2013et al, 2013; Kagee; Llosa et al, ).[12] נשים וילדות ממדגם גרמני דווחו כסובלות מהפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID), שהיא התסמונת החמורה ביותר בספקטרום זה ((Lyssenko et al, 2018.[13]

הספרות המחקרית חלוקה בשאלה האם יש להגדיר פגיעות מאורגנות ופגיעות המדווחות כטקסיות  כקטגוריות נפרדות, או שמדובר בקטגוריה אחת כאשר למעשה היבטים טקסיים נתפסים כאסטרטגיה לביצוע אלימות מינית מאורגנת (Gerke et al., 2024).[14]

לְפִי לה פונטיין (1993),[15] התעללות מינית מאורגנת כוללת כל מצב שבו קטין אחד או יותר עובר התעללות מינית על ידי שני מבוגרים או יותר הפועלים יחד, כאשר לפחות מבוגר אחד אינו חלק מהמשפחה או אינו חי באותו משק בית. התעללות פולחנית הוגדרה כ"מעורבות של ילדים בהתעללות פיזית, פסיכולוגית או מינית הקשורה לפעילויות חוזרות ('טקס') שמתיימרות לקשר את ההתעללות להקשרים מאגיים. (.(McFadyen et al., 1993, p. 37 פינקלהור הגדיר באופן דומה, אך הוסיף כי בהתעללות מאורגנת יש שימוש חוזר בסמלים או פעילויות במיוחד כדי להפחיד את הילדים.[16]

סלטר (2012) מגדיר התעללות פולחנית כמסגור אידיאולוגי בהקשרים מאורגנים של CSA, המתפקדים כפרקטיקות אסטרטגיות שדרכן קבוצות מתעללות מטמיעות בקורבנות תפיסת עולם מיזוגנית באלימות בכדי לשלוט בהם. במילים אחרות, התעללות פולחנית מתרחשת כאשר סמכות דתית, פוליטית או רוחנית משתמשת בעמדת הכוח שלה בכדי לתמרן את מערכת האמונות של הקורבנות וכך לשלוט בהם. לטענתו, התעללות פולחנית היא בעיקר אסטרטגיה המופעלת על ידי קבוצות המעורבות בהפקת תמונות של התעללות בילדים, זנות של קטינים וצורות אחרות של התעללות מאורגנת, והיא אינה מהווה קטגוריה נפרדת של אלימות. יתר על כן, הוא מדגיש את קווי הדמיון בין התעללות פולחנית וצורות אחרות של אלימות וניצול מיניים (סלטר, 2012).[17]

שרודר וחברותיה ערכו מחקר שבו השתתפו 165 מבוגרים שהזדהו כקורבנות ORA וכן 174 אנשי מקצוע בתחום הבריאות שתמכו בנפגעי ORA. השוואה בין הדיווחים על תכנים טקסיים בחוויית ORA  שניתנו על ידי הקורבנות ובין אלו שנתנו על ידי ואנשי מקצוע הבריאות מראה הביטוי המדווח של אידיאולוגיות בכ-88% מן האירועים הוא כמעט זהה בשני המדגמים. יתר על כן, האחוזים של התכנים האידיאולוגיים המדווחים מוצגים באותו סדר דירוג עבור שני המדגמים: 'כת שטנית' ואחריה 'קבוצה גזענית/פשיסטית/ימנית', 'כת גרמאנית', 'קבוצה צבאית', ו'כת קבלה'.[18]

שלוש המטרות השכיחות ביותר של אידיאולוגיות מופיעות גם הן בסדר דירוג שווה, שהוא: 'הצדקת אלימות', 'הצדקת ניצול מיני' ו'שמירה על כוח/שליטה', אחריהן 'שמירה על מחויבות קבוצתית', ו'הבטחת גאולה' עם דיווחי תדירות מעט נמוכים יותר ומעט שונים (ראה טבלה 1 שם).

לטענת החוקרות, מן המחקר עולה כי עדויות אמפיריות על התעללות מינית מאורגנת בילדים מבוססת אידיאולוגיה נדירה. בדרך כלל ההגדרות של המונח "טקס" מעורפלות. לדעתן אידיאולוגיות נתפסות בעיקר כאמצעי להצדיק אלימות מינית מאורגנת.

מתאמים חיוביים בין גילוי אידיאולוגיות לבין כל המעשים האלימים מצביעים על כך שקבוצות מבצעיות מאורגנות ופולחניות משתמשות באותן אסטרטגיות אלימות, אך קבוצות טקסיות או אידיאולוגיות, שבהן המבצעים הם בני משפחה, משתמשות בהן במידה רבה יותר.

לאור זאת הן מציעות נרטיב שונה של "התעללות פולחנית". לדעתן, בעיקר מן הטעם של שיווי אמינות לדיווחים, רצוי לסווג את ההתעללות הטקסית כתת-סוג פסאודו-אידיאולוגי, ביתי ואלים יותר של התעללות מינית מאורגנת בילדים. מחברות המאמר סבורות כי הצגת הדברים באופן זה עשויה לשפר את האמינות והנראות של ORA במדע ובחברה, לאחר ששנים רבות הדיווחים על ORA סובלים מיחסי ציבור גרועים.

לתפיסתנו יש בהצעתן של שרודר וחברותיה טעם לפגם, הן במובן המתודולוגי והן במובן המחקרי. מבחינה מתודולוגית הגישה האיכותנית של המחקר ממוקדת בביקורת. מטרת המחקר הביקורתי היא הצבת מראה אל מול פני החברה, שתשקף תהליכים שהחברה אינה מודעת להם. מטרה נוספת היא להשמיע את קולם של אלו שמחאתם אינה נשמעת (שקדי, 2010). ההצעה של שרודר וחברותיה מקהה את הדיווח של רבים מנפגעות ונפגעי ORA ובכך אינה מגשימה את מטרת המחקר האיכותני. בנוסף, מזעור הפן האידאולוגי של ORA עלול להחמיץ חלק מן הידע שאותו ניתן להפיק מן הראיונות שנעשו.

 המאמר הנוכחי יטען כי חלק מן הדיווחים בארץ אכן משקפים את הנרטיב המוצע על ידי שרודר וחברותיה, אולם קיימים גם דיווחים שמהם עולה כי האידיאולוגיה אינה רק אמצעי לצידוק אלימות מינית מאורגנת, אלא עומדת ביסוד ההתעללות. במאמר ננסה להתחקות אחר הבסיס האידאולוגי לדיווחים אלו.

התעללות מינית מאורגנת בארץ

בשנת 2019 דווח בתוכנית "המקור" על התעללות מינית מאורגנת בשכונת נחלאות בירושלים.[19] תחילתה של הפרשה באוגוסט 2011. ילדים ביטאו תסמינים פוסט-טראומטיים שתרפיסטיות  זיהו את שורשן בהתעללות מינית מאורגנת. תצלומים של הילדים נמצאו גם בdarknet-, מה שמוביל למסקנה שההתעללות אכן נעשתה לצרכים מסחריים. המשטרה החלה לחקור, אם כי בגרירת רגליים, לטענת הורי הילדים הנפגעים. בסופו של דבר, באופן חשוד, המשטרה האשימה את המטפלות בבידוי תלונות ובמה שכינו "זיהום החקירה".

פרשת נחלאות היא רק אחת מהרבה פרשיות דומות, רובן ככולן בשכונות חרדיות. כך לדוגמה כותב בית דין פרטי חרדי כי פגיעות מיניות טקסיות הן אכזריות ותדירות. הן מלוות בטקסים טראומטיים מרשימים ומבלבלים. הפגיעות נעשות  על ידי ארגוני פשע גדולים ו/או כתות ו/או ארגונים סודיים, תוך השקעה כספית וגיוס כוח אדם מסייע. הפגיעות נושאות עבור מבצעיהן רווחים גדולים כגון: סיפור יצרים סוטים, מסחר ופורנוגרפיה, איום וסחיטה ועוד.

המסמך גם מתאר את הפרקטיקה של הפגיעות המאורגנות בשכונות ירושלמיות, מהכנת הזירה, עבור לגיוס משתפי הפעולה מתוך מוסדות החינוך ונהגי ההסעות, ועד לטקסים עצמם. מן המסמך עולה שמדובר בפרקטיקה החוזרת על עצמה בשכונות חרדיות שונות בירושלים. כך לדוגמה בשבועות האחרונים דווח על פרקטיקה דומה בשכונת רמות בירושלים. ילדות הוצאו מבית ספר על ידי דמויות מתוך הצוות החינוכי ונשלחו לטקסי התעללות מינית מאורגנת.

כאמור, הדיווחים הללו עשויים להיות תואמים את הנרטיב שהוצע על ידי שרודר וחברותיה. עם זאת, קיימים דיווחים נוספים, שנותנים משקל גדול יותר לאידאולוגיה קבלית. הדיווחים מתארים את הטקס באופן הבא:

הטקס מתקיים בהובלת רב חשוב. אחרי שיעור תורה, בערך פעם בשבועיים, מתאספים הורים לילדים למה שמכונה "תיקון הנשמה"

כל הזוגות אומרים תהילים יחד, שרים פסוקים במנגינה שוב ושוב. כל זה בעמידה בלי בגדים - עומדים במעגל ערומים, מתפללים, מדליקים נרות.

הילדים תלויים באמצע המעגל, עירומים גם כן, ובהמשך כמעט תמיד בא אינוס.

אני זוכרת כוכב מחומש על הרצפה, לרוב בצבע אדום. כשהטקס היה ביער - המחומש סומן עם מעדר ומסביבו נרות דולקים במעגל. הרב מברך: 'ברוך מתיר איסורים', גברים מסביב מתפללים עם טלית, לפעמים הם היו לבושים בשחור והרב היה עם גלימה לבנה. היו שם כמה גברים ונערים בסביבות גיל 17-16, שהשתתפו בטקסים בשביל ההתעלות. התפללו לבעל פעור. הייתה פעם שביקשו שאחפור בור והשכיבו אותי בתוכו. היו פעמים שהזריקו לי משהו ואמרו 'עכשיו תרגישי יותר טוב', ואז הגוף היה רפוי. הם היו קוראים מזמורי תהילים באופן חזרתי, כמו 'מזמור לדוד, ה' רועי לא אחסר'. אמרו לי 'את מיוחדת, את נבחרת' והיו מחדירים לי... אני זוכרת לולב, נרות חנוכה, שופר.[20]

הדיווחים הללו מזכירים טקסים דומים שנעשו במאות ה-17 וה-18 על ידי מאמיני שבתאי צבי וממשיכיו, "הנביא" ברוכיה, שיסד את כת הדונמה, ויעקב פרנק. בפסקה הבאה נרחיב על אודות אידיאולוגיה זו.

אנטינומיזם ושבתאות

אנטינומיזם היא תפיסה דתית הפוטרת את מאמיניה מציות לחוקי הדת, בטענה שהחוקים הקובעים נעלים מסיבה כלשהי מהחוק הכתוב. ניתן לדוגמה לראות בראשיתה של הנצרות אנטינומיזם, כלומר התרסה כנגד היהדות ההלכתית אשר כל כולה חוקים.[21]

השבתאות דגלה אף היא בגישה אנטינומיסטית. רעיון מרכזי של שבתאי צבי היה גאולת הנשים מקללת חוה:

"ואתן נשים עלובות, מה אומללות אתן, כי בגלל חוה כה מרובים מכאוביכן בעת לדתכן, וגדולה מזו – משוּעבדות אתן לבעליכן, ולא תוכלו לעשות קטנה או גדולה בלי הסכמתם; ועוד כהנה וכהנה. אך הודו לאלוהים שבאתי לעולם לגאול אתכן מכל ייסוריכן ולשחרר אתכן ולעשותכן מאושרות כמו בעליכן, כי באתי למען בטל את חטאו של אדם הראשון".[22]

משמעות השחרור מכבלי הנישואין הוא קיום יחסים מחוץ להם, כאשר הילדים הנולדים מיחסים אלו הם ממזרים. שבתאי צבי תיקן נוסח של ברכה: "ברוך מתיר איסורים".[23] רעיון זה היה דומיננטי בכת הדונמה, השבתאים התורכיים מיסודו של הנביא ברוכיה לדוגמה, הם נהגו לחגוג את "חג הכבש", שבו היו מחליפים נשים בין זוגות נשואים מתוך אידיאולוגיה קבלית זו של עבירה לשמה. אידיאולוגיה זו מבחינה בין הרובד ההלכתי של היהדות, המכונה "תורה דבריאה", לבין הרובד הקבלי המכונה "תורה דאצילות". שבתאי צבי טען כי התורה החדשה, תבוא במקום "תורה דבריאה", ובה יתהפכו כלל העבירות שבתורה, ובכלל זה גילוי עריות, למצוות עשה, כלומר לציוויים חיוביים. הרעיון התממש באופן מעשי בדונמה. לדעת שלום קיימים הסברים סותרים לתרבות המקדשת את גילוי העריות וההפקרות המינית. על פי אחת הגרסאות בעולם האצילות אין חטא בכלל, ועל כן הכול מותר וקדוש. לפי גרסה אחרת ביטול הערכים הישנים צריך להיות על ידי כך שנרמוס אותם ברגלינו, כלומר נעבור על כל העבירות החמורות שבתורה. כך נגיע לחירות אמיתית. נחלקו גם באופן שבו יש להתמודד עם הקליפה. לפי גרסה אחת יש למלא אותה קדושה עד שלא תוכל לסבול עוד ותתפקע. לפי גרסה אחרת יש להוציא ממנה את כל ניצוצות הקדושה עד שלא תיוותר בה חיות. כך או כך, העבירה מתקדש בבחינת "השוכן איתם בתוך טומאותם".[24]

השאיפה הייתה לחזור לגן עדן, לעידן שלפני חטא האכילה מ'עץ הדעת טוב ורע" שגרר את והעונש. ביטול העונש משמעותו לתפיסתם ביטול החטא. האיסורים, ובפרט איסורי עריות, מייצגים את התורה שלאחר חטא האדם הראשון, "תורת הבריאה" שנועדה לכסות את "ערוות השכינה". לאחר ששבתאי צבי גאל את השכינה כביכול, איסורי עריות הפכו למותרים, ויותר מכך, למצוות. כאמור, הסימוכין לכך היו דרשותיו של ברוכיה משאלוניקי, שהנהיג אחד מפלגי כת הדונמה, והחיבורים 'שירות ותשבחות של השבתאים' שנכתבו בלאדינו, בהן נאמר על שבתי צבי: 'הוא ביטל איסור והיתר'; 'עמו בטל עריות הראה סוד האלוהות".[25]

יעקב פרנק, המשיך את המגמה. בספר "דברי האדון", ספרו האוטוביוגרפי, מסביר פרנק עצמו את ההיגיון התיאולוגי של פריצת איסורי עריות:

"למעלה אין ערווה וקיצוץ ופירוד ופירוץ, ולפיכך למעלה יש יחוד באח ואחות ובבן ובבת […] בשעה שביקש הקדוש ברוך הוא לברוא אדם כך היה חפץ לעשותו, כדוגמת דיוקנו, בלא ערווה ובלא פרץ ופירוד, כמו שנאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו להיות כל הספירות כלולות בו בלא פירוד וקיצוץ ולהתייחד בן עם בת שהם אחים […] ולמעלה נאמר בה ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם".[26]

 הקשר בין הקב"ה לשכינה מתואר במדרש כך:

"בעטרה שעטרה לו אמו, א"ר יוחנן שאל רשב"י את רבי אלעזר ברבי יוסי אמר לו אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו, אמר לו הן, אמר לו היאך, אמר לו למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה יותר מדאי והיה קורא אותה בתי ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי, כך היה מחבב יותר מדאי הקדוש ברוך הוא לישראל וקראן בתי הדא הוא דכתיב (תהלים מ"ה) שמעי בת וראי, ולא זז מחבבן עד שקראן אחותי שנא' (שיר /השירים/ ה') פתחי לי אחותי רעיתי, ולא זז מחבבן עד שקראן אמי שנא' (ישעיה נ"א) הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו, ולאמי כתיב, עמד רשב"י ונשקו על ראשו ואמר אלו לא באתי אלא לשמוע מפיך הטעם הזה דיי".[27]

יש המשערים כי בהשראת המדרש, ויותר בהשראת המדרש המקביל בספר הזוהר, קיים פרנק קשר מיני עם בתו. על כל פנים ברור שפרנק היסב את המשלים הקבליים עליו כאל כביכול, ועל אשתו, או בתו, כשכינה. בהמשך, הוא הרחיב את ההיתר, המצווה, גם לשאר בני חבורתו, אותם כינה "אחים ואחיות".

ישנו מכנה משותף בין השבתאות, הדונמה וחסידי יעקב פרנק. עם זאת, בחלוף השנים המאמינים נחלקו לתתי זרמים, כאשר כל אחד מאלו שם דגש על פן מסוים של התאולוגיה השבתאית.

יסוד שני בשבתאות ובענפיה הוא האיסור על המאמין שיהיה תוכו כברו. יסוד זה בא לידי ביטוי בהמרתם של שבתאי צבי ואחריו של יעקב פרנק ומאמיניו, והוא בא גם ליד ביטוי בחיי היום יום של המאמינים. במחנה השבתאי התפתחה התנהגות דואלית. חיי היום-יום הגלויים התבטאו בחסידות ודקדוק מצוות, אולם טקסים סודיים כללו הפקרות מינית. הוי אומר, חיי היום יום הם קיום המצוות דבריאה, בעוד הטקס הסודי שייך לעולם התיקון ש"תורת האצילות" שולטת בו. לדעת גרשום שלום, קיים קשר בין האזור של ארצות הבלקן היה סביבה המושפעת מזרמים אנטינומיסטיים, ובהשפעתם אמצה השבתאות גישה זו.

אלימות מינית בקרב מאמיני שבתאי צבי

הרפורמות הדתיות של ענפי השבתאות שתוארו עוסקות ביחס למצוות שבין אדם לאל. עונש כרת, שעל פי המאמינים מתבטל בתורה דאצילות, הוא עונש בידי שמים. בהקשר לכך טוען פרנק כי רמיסת החוקים אמורה להתבטא במה שכינה "מעשים זרים" שנועדו להשפיל את רגש הכבוד של האדם. כך לדוגמה  מתאר קראוסהאר כי לפני טקס הטבילה לנצרות שלו ושל מאמיניו, ביום 14 ליולי 1759, הוא וכל הנאספים, אחים ואחיות פשטו את כל בגדיהם, כרעו על ברכיהם, נשקו את הצלב וערכו טקס פרוע של זימה.[28] בתיאורים הללו בולטת ההתעלמות מן ההיבט של האלימות בין אדם לחברו בהקשר זה, כלומר מהיבט האלימות המינית. הזכרנו כי יעקב פרנק עצמו רומז לכך שהוא צריך לבוא על בתו בכדי לקיים ייחוד האל והשכינה. הוא ככל הנראה לא היה היחיד. בסיוון תקט"ז (1756) הכריזו חכמי ברוד חרם על השבתאים חסידי ברוכיה. בין השאר הם כותבים: "והכרזנו על נשיהם ובנותיהם שהם זונות, ועל בניהם ובנותיהם שהם ממזרים גמורים, למען לא יתערבו בתוכנו". המונחים "זונות", ו"ממזרים" הם מונחים עם השלכות שונות לעניין איסור נישואין. מי שמוגדרת "זונה", אסורה להינשא לכהן בלבד.[29] לעומת זאת ממזרים אסורים להתחתן עם כל יהודי. הנימוק להכרזה על הנשים כזונות ועל הילדים כממזרים ברור. בטקסי זימה כמו "חג הכבש" שתואר לעיל הנשים נפסלות לכהונה מפני שהן נשואות לאחד ונבעלות לאחר. הילדים הנולדים כתוצאה מטקס כזה הם ממזרים לכל דבר – שכן הם נולדו לאישה נשואה מגבר שאינו בעלה. ברם ההכרזה על הבנות כ"זונות" רומזת לכך שבטקסי הזימה הללו הילדות היו קורבנות לגילוי עריות, מצד האב או האחים, ומטעם זה נפסלו לכהונה.

המשמעות האידיאולוגית של הטקסים המדווחים

התיאורים של ההפקרות המינית בקרב המאמינים בשבתאות טומנים אפוא בחובם רמזים לאלימות מינית. הטקסים המתוארים בארץ על ידי קורבנות CSA מזכירים את הטקסים השבתאיים בשלושה מובנים. ראשית, במובן הצורני. הטקסים המתוארים דומים מאד לטקס שנערך על ידי פרנק ומאמיניו בערב הטבילה לנצרות. ניתן להניח שטקס כזה לא היה חד פעמי. גם הטקס הנלווה

כפי שכותבת אליאור:

"הספרות הפרנקיסטית, בדומה לספרות הדונמה, מלמדת שפריצת גדרי העריות נשאה אופי טקסי שהיה תלוי במועד מסוים ובסמליות ידועה מראש הקשורה לרקע הגרוטסקי־קרנבלי שנדון לעיל. היא לא נעשתה כלאחר יד ובהשתוללות מקרית אלא בתבנית מתוכננת. כלומר, אין מדובר אך ורק בפריצות, זנות, הפקרות ופריקת עול כשהן לעצמן, אלא במהלכים ריטואליים בעלי אופי דתי מכוון, שבאו לסמל את היפוך היוצרות בין נצחיות לכיליון ובין חיים למוות, ולבטא מציאות נגאלת הפטורה מחוקי הטבע והתרבות ופורצת את גבולות הקיום בין עולמם של בני חלוף לעולמם של בני אלמוות או בין שעבוד לחירות, ולפיכך היו אלה טקסים בעלי אופי מחייב ובעלי משמעות ותכלית במסגרת השקפת עולם שלמה".[30]

רמז שני לקשר של הפגיעות הטקסיות המדווחות לשבתאות הוא הדואלית הקיימת בשני הנושאים. הן המאמין השבתאי והן עבריין המין דוגל בהצגת תדמית נקייה, כזו שאין תוכה כברה. יצירת מערכת יחסים של שליטה בקורבן העבירה מתוכננת ומותאמת למה שעבריין המין תופס כדרכים היעילות ביותר להשגת המטרה.[31] תסריט טיפוסי של העבירה כולל חשיבה על אסטרטגיות פוגעניות ובחירת זירה עשירה בקורבנות פוטנציאלים. בהמשך נעשה תכנון אופרטיבי, לדוגמה, בחירת זירה שאינה מפוקחת, זיהוי קורבנות מתאימים, ויצירת אינטראקציה של טיפוח מקדים. אחר כך העבריין מבודד את הקורבן מאחרים, ומבצע את זממו. לאחר מכן על העבריין לוודא שלא ייתפס,[32] בדיוק כמו המאמין השבתאי. הוא עושה זאת באמצעות השתקת הקורבן על ידי איומים, באמצעות בלבול הקורבן – שכנוע הקורבן כי הוא זה שיזם, או לפחות היה שותף לסיטואציה ועוד.

המוטיבציה של המאמין השבתאי להסתיר את אמונתו הקשתה על איתור המאמינים הללו בשעתו. כיום אנו יודעים שלא מעט רבנים שנתפסו כצדיקים ובקיאים בש"ס ופוסקים היו למעשה מאמיני שבתאי צבי.[33] באופן דומה, המוטיבציה של עבריין המין להסתיר את מעשיו, והאמצעים המעשיים שהוא נוקט לשם כך, מקשים עלינו לאתרו. ההערכה היא שרק חלק זעום מעברייני המין מורשע ונכלא. כנגד הרוב לא ננקטות כל סנקציות. כאשר שתי המוטיבציות להסתרה מתאחדות, המוטיבציה להסתיר אמונה שבתאית יחד עם האמונה להסתיר אלימות מינית, ההסתרה מקבלת משנה תוקף. כל שנוכל למצוא במקרים אלו הם רמזים בלבד למעשים הללו.

בהינתן שהטקסים המדווחים נעשים בהשראת אמונה שבתאית כזו או אחרת, האם האמונה היא רק הצדקה לפגיעות המאורגנות, או שהפגיעות נעשות בשירות האידיאולוגיה?

ההתייחסות לשבתאי צבי ולדונמה במאה השבמונה עשרה מצד מקובלים ופוסקים לא הייתה כאל תאולוגיה אפולוגטית, כזו שנועדה להצדיק התנהגות מופקרת, אלא כאל תאולוגיה שיש להתייחס לטענותיה בכובד ראש. לדוגמה, אחד האישושים האפשריים לתאולוגיה השבתאיית הוא המאמר התלמודי: "גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה".[34] דוגמאות לעבירה לשמה הן זו של אסתר, שהתחתנה עם המלך אחשורוש כדי להציל את עמה, ויעל אשת חבר הקיני, שנבעלה על ידי סיסרא שר צבא יבין, הרדימה אותו והרגה אותו.[35] רבי משה חיים לוצאטו, מי שחיבר ספרי מוסר ומחשבה שהתקבלו בזרמים הרבניים המרכזיים, התייחס בהרחבה לשאלה כיצד להתמודד עם מאמר זה. תשובתו לכך כי הקריטריונים למונח "עבירה לשמה" מסויגים בשני סייגים מרכזיים:

"נמצאת למד, שאפילו עבירה לשמה לא תהיה אלא בהוראת שעה. אבל לא שיהיה אפשר לשנות סדר המעשה, כי זה נקרא המרת התורה, שאי אפשר לה להיות מומרת בשום פנים. כי אין סדרי המאורות משתנים, אלא שפעולה אחת אפשר שתעשה מצד המלכות העולה, ומיד ישוב הדבר לסדרו הראשון.

וכל זה שאמרנו לא יתכן אלא בנקבות שהם קרקע עולם [הן אנוסות לעבירה ואינן עושות מעשה, כמו אסתר ואחשורוש, או יעל וסיסרא], שבהם נמצא הענין הזה שזכרנו, אך לא בזכרים, שאין העריות תיקון להם כלל. כי הצדיק יש לו להישמר מן הערלה, ולהיות נסוג אחור ולא יטמא.

ואפילו כל שאר המצות הקלות מן העריות – גם כן לא תותר הרצועה לשנותם חס ושלום, כי אם להוראת שעה, על פי המגיע להוראה כזאת:

אם כן אפוא, תדע ותשכיל איך שווא ומרמה הוא כל בנין החטאים האלה, פיתוי המקטרג הצודה בעלי לבב הפתאים, שכחי אלוה, לעבור בשאט נפש על כל דת ודין, לא יום ולא יומים ולא חודש ימים, כי כל ימי חיי הבלם. זאת לא זאת השפלה הגבה והגבוה השפל, להמיר טוב ברע ורע בטוב, ולהפך דברי אלוהים חיים ללענה וראש. כי סדרי המאורות וחוקותיהם הם משפט התורה, אשר שם משה לפני בני ישראל לדור דורים ולנצח נצחים. וכל המשנה – משתנה ממקור קדוש ישראל למקום טומאה, 'אשה זרה, תועבת ה'".[36]

עם זאת, רמח"ל מכיר בכך שלרעיונות השבתאיים שורש תיאולוגי:

"הנה שורש כל הדברים הוא ענין התהפך המטה ממטה לנחש, ומנחש למטה. והוא ענין "ויתן את רשעים קברו".[37] והוא התלבשות המשיח בקליפות, שהם חושבים שזה יוכל להיות נופל באיש אשר לו משפט הגאולה, והוא בחי חיותו בעולם הזה, שיהא עובר עבירות גדולות לשם מצוה. וזה הראיתיך כבר, שהוא הבל ורעיון רוח, תועבת ה' הוא, כי קדוש הוא ולא יגורנו רע [האל הוא קדוש ואינו סובל מעשים זרים כמו הפקרות מינית]. אך הענין הזה נאמר על הנשמות הגדולות, ראשי ישראל, כאשר שמעת, והם משה ושני המשיחין, שעליהם נאמרה פרשת 'הנה ישכיל עבדי'".

התייחסות זו לטקסים שבתאיים, דונמיים ופרנקיסטים מיניים כטקסים מבוססי קבלה ולא כאל שרלטנות, מובילה אותנו למחשבה שגם כיום טקסים מעין אלו לא נועדו רק להצדקת ההתעללות המינית, אלא למימוש אידאולוגיה קבלית מעוותת. העובדה שהם נפוצים יותר בהתעללות בתוך המשפחה נובעת מכך שההשתייכות לקבוצה מסוג זה נעשית על בסיס משפחתי. מוטיב העקדה החוזר במקרים רבים של התעללות מבטא את הקרבת הצאצאים על ידי ההורים, פולחן שהיה רווח בתקופות חשוכות, ונאסר בתורה.[38]

קיימת נטייה אוניברסלית להסב עיניים מהרוע. דא עקא, באופן כזה הרוע ייוותר על כנו. תרומת המאמר היא להישיר אל הרוע מבט, בתקוה שהוא ישפיל עיניו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

---

[1] World Health Organization. Global and regional estimates of violence against women: prevalence and health effects of intimate partner violence and non-partner sexual violence. World Health Organization, (2013).‏

[2] Wosu, Adaeze C., Bizu Gelaye, and Michelle A. Williams. "Maternal history of childhood sexual abuse and preterm birth: an epidemiologic review." BMC pregnancy and childbirth 15.1 1-9 (2015).

[3] אביגיל מור "הערכה ראשונית של ממדי ומאפייני החשיפה לאלימות מינית בקרב נשים בישראל", סוגיות חברתיות בישראל, 7 45 (2009).

[4] רחל לב-ויזל, צבי איזיקוביץ "בין שכיחות לדיווח: גורמים מעודדים מול גורמים מעכבים דיווח", דוח מחקר למשרד החינוך (2016).

[5] PTSD - Post-traumatic stress disorder.

[6] Jina, Ruxana, and Leena S. Thomas. "Health consequences of sexual violence against women." Best Practice & Research Clinical Obstetrics & Gynaecology 27.1 15 (2013).‏

ענת גור, גוף זר, הפרעות אכילה, פגיעות מיניות בילדות וטיפול מותאם (2015).

[7] שם.

[8] Fergusson, David M., Geraldine FH McLeod, and L. John Horwood. "Childhood sexual abuse and adult developmental outcomes: Findings from a 30-year longitudinal study in New Zealand." Child abuse & neglect 37.9 664 (2013).‏

[9] Simon, Valerie A., Candice Feiring, and Charles M. Cleland. "Early stigmatization, PTSD, and perceived negative reactions of others predict subsequent strategies for processing child sexual abuse." Psychology of violence 6.1 112 (2016).‏

[10] Salter, M.; Richters, J. Organised abuse: A neglected category of sexual abuse with significant lifetime mental healthcare sequelae. J. Ment. Health 2012, 21, 499–508

[11] . Leavitt, F. Clinical correlates of alleged satanic abuse and less controversial sexual molestation. Child Abuse Negl. 1994, 18, 387–392

[12] Cloitre, M.; Garvert, D.W.; Brewin, C.R.; Bryant, R.A.; Maercker, A. Evidence for proposed ICD-11 PTSD and complex PTSD: A latent profile analysis. Eur. J. Psychotraumatol. 2013, 4, 20706; Maercker, A.; Brewin, C.R.; Bryant, R.A.; Cloitre, M.; Reed, G.M.; Van Ommeren, M.; Humayun, A.; Jones, L.M.; Kagee, A.; Llosa, A.E.; et al. Proposals for mental disorders specifi cally associated with stress in the International Classifi cation of Diseases-11. Lancet 2013, 381, 1683–1685.

[13] Lyssenko, L.; Schmahl, C.; Bockhacker, L.; Vonderlin, R.; Bohus, M.; Kleindienst, N. Dissociation in psychiatric disorders: A meta-analysis of studies using the dissociative experiences scale. Am. J. Psychiatry 2018, 175, 37–46.

[14] Gerke, J., Fegert, J., Rassenhofer, M., & Fegert, J. M. (2024). Organized sexualized and ritual violence: results from two representative German samples. Child Abuse & Neglect, 152, 106792.‏

[15] La Fontaine, J.S. The Extent and Nature of Organised and Ritual Abuse; National Criminal Justice Reference Service: Norwich, UK, 1994.

[16] Finkelhor, D.; Williams, L.M. Nursery Crimes: Sexual Abuse in Day Care; Sage Publications Ltd.: London, UK, 1988

[17] . Salter, M. The Role of Ritual in the Organised Abuse of Children. Child Abuse Rev. 2012, 21, 440–451

[18] Schröder, J., Nick, S., Richter-Appelt, H., & Briken, P. (2018). Psychiatric impact of organized and ritual child sexual abuse: Cross-sectional findings from individuals who report being victimized. International Journal of Environmental Research and Public Health, 15(11), 2417.‏

[19] https://www.youtube.com/watch?v=oAYQlrHVxRk; https://www.youtube.com/watch?v=OhuhoyXx4HA

ראו גם: "האימה של ילדי נחלאות", ישראל היום (5.2.2012) https://www.israelhayom.co.il/article/39639 .

[20] מתוך: נועם ברקן "התחתית של השחור – ילדות שנאנסו בטקסי פולחן חושפות את הזוועות" ישראל היום  )4.4.25(.

[21] ראו לדוגמה מתי ה, י"ז-י"ט. בתרגום "החברה לכתבי הקודש בישראל", 1995. ראו גם הראי"ה קוק, נחמת ישראל, מאמרי ראי"ה עמ' 288, הרואה את הגורם לייסוד הדת הנוצרית ב"מאיסת החוקיות" היהודית.

[22] תומאס קונן, ציפיותֿ-שווא של היהודים כפי שהתגלמו בדמותו של שבתי צבי, תרגום מהולנדית ארתור לאגאביר ואפרים שמואלי, מבוא והערות, יוסף קפלן, ירושלים תשנ"ח, עמ' 54-55.

[23] ראו גרשום שלום, מצוה הבאה בעבירה עמ' 40 ה"ש 28, בתוך: מחקרים ומקורות לתולדות השבתאות וגלגוליה, הוצאת מוסד ביאליק ירושלים תשמ"ב.

[24] גרשום שלום, מחקרים ומקורות, לתולדות השבתאות וגלגוליה, מוסד ביאליק התשמ"ב, ירושלים. (להלן: ג. שלום).

[25] משה אטיאש, גרשם שלום ויצחק בן צבי, ספר שירות ותשבחות של השבתאים, תל אביב תש"ח, עמ' 43, 105, 106, 112, 162, 172, ציטוט שם, עמ' 110.

[26] שם.

[27] שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ג.

[28] Alex. Kraushar (1895) Frankisci Polscy, A, p. 133

[29] משנה תורה לרמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יז, הלכה א.

[30] רחל אליאור, ספר דברי האדון ליעקב פרנק, מהדורת פרויקט בן יהודה.

[31] Derek B. Cornish and Ronald V. Clarke, Analyzing organized crimes, Rational Choice and Criminal Behavior:, Recent Research and Future Challenges 41 (2002).‏

[32] Derek B. Cornish, Regulating Lifestyles: A Rational Choice Perspective, 7th International Seminar on Environmental Criminology and Crime Analysis (1998).

‏ בתקיפה אלימה זה נעשה בין השאר על ידי הגנה על זהותו וניקוי או השמדת ראיות משפטיות שעשויות להישאר בזירת הפשע ויכולות להוביל ישירות לזיהויו. התנהגות זו מכונה "מודעות פלילית". Julien Chopin and Eric Beauregard, Sex Offenders’ Forensic Awareness Strategies to Avoid Police Detection, Science Informed Policing. Springer 39 (2020).

[33] ג. שלום שם.

[34] בבלי נזיר כג, ע"א.

[35] שופטים ד, 18 – 22, וראו בבבלי נזיר שם.

[36] רבי משה חיים לוצאטו, קנאת ה' צב-אות.

[37] ישעיהו נג, 9.

[38] ויקרא כא, 18: "ומזרעך לא תתן להעביר למולך". ראו בפירוש הרמב"ן על התורה שם.