למה אין עוד תלונות על הרב טאו?

 

בס"ד                                                                                                       כה באב, התשפ"ב

אני שם לב שהשלב הבא בהגנה על הרב טאו היא השאלה: אם התלונה של נחמה תאנה נכונה, למה אין עוד מתלוננות?

אני רוצה לענות על כך.

א.     מי אמר לכם שאין עוד מתלוננות? בזיכרון הציבורי של המגזר הדתי מה שנותר מפרשת הרב אבינר שפרצה לתודעה לפני עשרים שנה זה שמדובר בשתי נשים שהעלילו על הרב אבינר שהטריד אותן. מי מכם יודע שהיו עוד הרבה נשים שלא היה להן אומץ להתלונן אחרי שראו מה נעשה לשתיים שכן התלוננו (כפי שעולה מפרוטוקול בית הדין הרבני)? המשנה במסכת עדויות (ב, ב) אומרת: "לא ראינו אינה ראיה". לכן כדאי להיזהר ממסקנות מסוג זה.

ב.     גם אם מדובר בתלונה יחידה היא כנראה נכונה. אפתח בהסבר קצר על כללי ההכרעה במצבי ספק כדוגמת זה. אחת הדרכים שההלכה מציעה בכדי להכריע במצבי ספק היא ללכת אחר החזקה. המונח "חזקה" במשפט העברי משמעותו הוכחה על מצבו או דינו של גוף או אדם, על בסיס מה שהיה בעבר, על פי טיבם של בני אדם ועוד. אחת החזקות הקיימות במשפט העברי היא "חזקת הכשרות", או בשמה האחר "חזקת צדקות" ולפיה כל ישראל בחזקת כשרות וצדקות, עד שייוודע במה נפסלו. יטען הטוען שלרב טאו עומדת חזקת הכשרות, כהוכחה לצדקותו. ברם, מתקבל על הדעת כי לרב שתומך באופן עקבי מזה שנים באנסים ופדופילים אין חזקת כשרות בנושא זה. לכן ניתן להאמין שמה שטוענים נגדו נכון (ראו בבלי סנהדרין כו עמוד א, שם מכנה רבי שמעון בן לקיש את החכמים המחפים על מי שעובר על איסורי שמיטה "בני אדם החשודים על השביעית". בשפה ההלכתית "חשוד" הוא ההפך מ"כשר").

ג.       זאת ועוד. חזקה היא רק אחד האופנים שבהם אני מכריעים במצבי ספק. ניתן להכריע במצבי ספק גם על פי הכלל "כל הפורש, מן הרוב הוא פורש". לענייננו משמעות כלל זה היא שכאשר עומדת בפנינו פעולה כמו תלונה על פגיעה מינית, ואנו מתלבטים האם היא אמת, אנו יכולים להניח שהיא שייכת לקבוצת רוב התלונות. במחקר שעשתה עו"ד עדי עזוז לפני כחמש שנים על כל התיקים שהוגשו בעניין אלימות מינית, אלו שנסגרו ואלו שלא, היא גילתה ששיעור תלונות השווא זניח. (עדי עזוז, עבודת תזה בנושא "תלונות שווא בעבירות אינוס, מיתוס או מציאות"?,2017). כלומר, רוב התלונות בנושא אלימות מינית מוצדקות.

לאור זאת בשאלה האם לשפוט את התלונה של נחמה תאנה כאמת, יהיה עלינו להכריע בין חזקת הכשרות של הרב טאו (בהנחה שיש לו כזו), לבין שיוך התלונה לקבוצת הרוב המוחלט של התלונות המוצדקות.

כיצד עלינו לנהוג במקרה של כללי הכרעה סותרים? בתלמוד נפסקה ההלכה: רוב וחזקה – רוב עדיף (קידושין פ, א). כלומר, כאשר אנו עומדים בפני כללים סותרים, העדיפות היא להליכה אחר רוב התלונות, שהן אמת. לכן, גם אם נניח שלרב טאו יש חזקת כשרות בסיטואציה הנוכחית, חזקת הכשרות לא תעמוד לו. (על אף שההכרעה שרוב עדיף מחזקה לא נאמרה לגבי כל החזקות) חזקת הכשרות היא מסוג החזקות שלגביהן נפסק: "רובא וחזקא – רובא עדיף". (ראו לדוגמה רא"ש כתובות פרק א סימן יח; פני יהושע כתובת נא, ע"ב ד"ה בגמרא אמר אבוה דשמואל, ועוד). זה נכון תמיד. חזקת הכשרות של הנטען על פגיעה מינית אינה עומדת לו כנגד רוב תלונות האמת. כן, גם אם יש רק תלונה אחת.

ד.  כמובן כל האמור אינו פוטר מן הצורך לחקור את הדברים לעומק, אך כל עוד הספק קיים, והשאלה היא האם לקחת את הסיכון ולעבור על "לא תעמוד על דם רעך", או לקחת את הסיכון השני ולעבור על "לא תלך רכיל בעמך"(אין אמצע), ההכרעה היא על פי הרוב.

כה בטבת התשפ"ג

יש טרנד עכשיו להתנצל על התמיכה בנחמה תאנה בגלל הסרטון שפורסם, שהדברים שנאמרים בו על אודות הרב טאו נראים בלתי סבירים.

אכן, מחקרים מראים שאינטואיטיבית אנשים מייחסים אשמה לקורבן למפרע, בעקבות התנהגות שלאחר אירוע אונס למשל. כך כותבות יעל אידיסיס ואליס עדות במאמרן "גם הקרבן אשם", צהר לבית הסוהר 2015:

"מעניין ומפתיע במיוחד הממצא שהתנהגות הקורבן לאחר האונס (פגישה עם התוקף) קיבלה את המשקל הגדול ביותר בייחוסי אשמה ובייחוסי חומרה בקרב שלוש קבוצות המשתתפות. ממצא זה מתמיה, מאחר שאין רלוונטיות להתנהגות הקורבן לאחר האונס על עצם ביצועו.

ולמרות זאת, לבנת (1998 )הראה כי כמעט תמיד התקשה בית המשפט להבין את מצבה הרגיש של הקורבן, ונטה כמעט תמיד לראות באי ניתוק הקשר של הקורבן עם הנאשם סממן להסכמתה למגע המיני, חרף טענתה בדבר אינוס, ופעמים רבות אף זיכה את הנאשם בעבירה".

גם במקרה הזה אני לא רואה את הרלוונטיות של הסרטון לטענה של נחמה תאנה על פגיעה של הרב טאו בה. כאמור, יש צורך לבדוק, אולם כל עוד הבדיקה מתמהמהת, הקריטריונים ההלכתיים להאמין למתלוננות על פגיעה מינית לא השתנו - "הלך אחר הרוב".

"האדם מקשר את כל מחשבותיו זו לזו, וכיוון שחלק מהן משתנה, הולך השינוי על פני הכיכר המחשבי [כולו]. רק בדעת וחשבון יסייג לו האדם את הגבולים, להבחין עד היכן צריכה להגיע יד השינוי של ההכרות החדשות בצדק, והיכן הוא המקום ששם כלה כוחן". (אורות הקודש, התעלות העולם, כ).

שלכם, אודי

הצגת נתוני השימוש והמודעות

קידום פוסט

2626

7 תגובות

5 שיתופים

לייק

תגובה

שתף/שתפי

 

שלכם, אודי