בס"ד ד
בתמוז תשע"ג
בשבוע שעבר, במסגרת סדנה לצוות מורים, הראיתי קטע
מהסרט "חטא כמוס". זהו סיפור של עיתונאי החושף פגיעות מיניות בקהילה
דתית בבולטימור (על הסרט בקישור הזה: http://musaf-shabbat.com/2012/01/12/%D7%9C%D%D7%9B%D7%94%D7%9F/. בקטע שהראיתי חשף העיתונאי את שמו של הרב אפרים שפירא, רב שפגע
מינית מאות פעמים, בעשרות או במאות קרבנות. הרב הזה כבר מת, אבל בנו ממשיך לפגוע
בילדים, והקהילה מחפה עליו, כשם שחיפתה על אביו. אנשים בסדנה החלו לנוע באי-נוחות
בכיסאותיהם. אחר כך נשאלתי במפורש: מדוע היה צריך לחשוף את שם הרב שפגע. הרי הוא
כבר מת. גם אם ישנה הצדקה לפרסם שמות של פוגעים בכדי שניתן יהיה להיזהר מהם (ראו
בקישור הבא: http://www.besheket.com/shame.aspx?cookieCheck=true), איזו הצדקה יש לפרסם את שמותיהם של המתים?
לטעמי, חשוב מאד לפרסם שמות של פוגעים מינית, גם
לאחר מותם, שכן בפרסום שמותיהם של המתים יש גורם מרתיע.
לתוקפים מינית, בשונה מעבריינים אחרים, חשוב להצטייר
כאנשים נורמטיביים. התקיפה נעשית תמיד במחשכים, בעוד שכלפי חוץ התוקף מציג את עצמו
כאדם הגון, אפילו צדיק, כפי שיכולתם לראות ב"קיר הבושה" (בקישור). במסכת
אבות (פרק ד, משנה כח) אמרו חז"ל שבסופו של דבר מי שלא נתן את הדין בעולם הזה
יתן את הדין בעולם הבא: "ודע, שהכול בא לחשבון. ואל יבטיחך יצרך, שהשאול
בית מנוס--שעל כורחך אתה נוצר, ועל כורחך אתה נולד, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך
אתה מת, ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".
ובכל זאת, תוקפים מינית דואגים מאד למעמדם בעולם הזה תוך שהם שוכחים את אותו דין
של הקב"ה בעולם הבא. איך מרתיעים אנשים כאלו? הענישה של המדינה בהליך הפלילי
מגיעה באופן כללי ל3%. הפשיעה ברובה הגדול אינה מדווחת, וזו המדווחת אינה מגיעה
לכלל הרשעה. באשר לתקיפות מיניות, כאן המצב קשה יותר. אחוז ההרשעות המוביל לעונש
של כלא מגיע ל1%. ברור שהחשש לתת את הדין על מעשה התקיפה הוא נמוך מכדי להרתיע. מה
בכל זאת עשוי להרתיע אנשים כאלו?
ייתכן שהסיכוי שהאדם ייזכר לדיראון עולם בציבור, לא
בעולם הבא שבעיני התוקף הוא בלתי מוחשי לחלוטין, אלא כאן בעולם הזה, הסיכוי לכך עשוי
להרתיע במשהו. ראש אולפנה שנפטר זה מכבר, ידוע ברחבי המגזר הדתי כמי שפגע בבנות
במוסדות שאותם ניהל. בחייו הוא זכה לכבוד מסוים, כראש אולפנה, אך מה נותר לו מכל
זה? אבות שפגעו מינית בבנותיהם, והבנות מעבירות מדור לדור שהאב התעלל בהן, מהי
המורשה שאב כזה משאיר? מי ירצה לספר שהוא מצאצאיו?
בדרך כלל, כאשר התוקף בחיים, הוא עושה כל שביכולתו
כדי להשתיק את הנפגעות והנפגעים, שלא יספרו. הוא מאיים עליהם, משחד אותם, מפיץ
אודותם שקרים ועוד. מאחר שגם ללא המאמצים האלה של התוקף הנפגעים מוחלשים מאד, רבים
הסיכויים שהמאמץ להשתיק יצלח. כאשר התוקף מת, אף אחד לא לוקח לעצמו את התפקיד
הבזוי להגן על "שמו הטוב". לאט לאט הדברים מתגלים, ומתפרסמים במעגלים
רחבים.
על התוקף להיות מודע לכך שגם אם יצליח להשתיק את
כל הנפגעים, גם אם תחול התיישנות על פשעיו, גם אם ההליך הפלילי הבלתי יעיל לא יצליח
להרשיע אותו, בסופו של דבר רבים יהיו אלו שידעו על מעשי התקיפה המינית. הוא לא
יישאר כאן לנצח בכדי למנוע את פרסום הדברים.
לכן, אולי כדאי לו עצמו לפרסם את הדברים כפי שהם,
ולעבור מן העולם כשהוא נתפס כמי שלפחות ניסה לכפר על מה שעשה.
שלכם
אודי
