‏הצגת רשומות עם תוויות רב. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רב. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 4 באפריל 2013

אנא, גלו חשדנות


בס"ד                                                                            כד ניסן תשע"ג
אחת התכונות שפוגעים מינית מנצלים אצל הנפגעים והנפגעות היא התמימות. הרב ברלנד ניצל את התמימות של נערות, כדי לספר להן שהמעשים המגונים ואולי יותר מכך שהוא עושה בהן, מביאים אותן לעולם האצילות (http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1965465) לפני כשבוע התפרסמה ב-ynet הידיעה הבאה:
רב מוכר מואשם: תקף מינית שלוש מבנותיו (אביאל מגנזי)
הרב נעצר בחשד שתקף במשך שנים את בנותיו, בנות 12-14: הטמין מצלמה בחדרה של הבכורה, התבונן בה מתלבשת וטען בפניה כי מותר לאב ולבת לישון יחד

רב מוכר ומקורבו של רב בכיר נעצר לפני עשרה ימים בחשד שתקף מינית את בנותיו הקטינות במשך שנים. כך נודע היום (ד') ל-ynet. כתב אישום חמור, שמייחס לו מסכת ארוכה של מעשי מין שביצע בשלוש בנותיו, בנות 12-14, הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים.
התיק הפלילי החמור נגד הרב טוען כי המעשים החלו לפני יותר מ-10 שנים. הוא תקף מינית את אחת מבנותיו הגדולות במשך כשנתיים, וניצל בתקופה זו הזדמנויות שונות שבהן שהה עמה לבד, בהן שהייה של אשתו בבית החולים לצורך לידה.
על פי כתב האישום, הבהירה הבת לאביה את מורת רוחה מהמעשים, אך הוא חזר עליהם פעם אחר פעם ואף טען כי מותר לאב ובתו לישון יחד ללא בגדים. הרב אף הטמין בחדרה של הילדה מצלמת וידאו ונהג להתבונן בה כשהיא מתקלחת ומתלבשת.
המעשים נמשכו בשנים האחרונות, והרב תקף במסגרתם גם את בנותיו הצעירות יותר.
כתב האישום מייחס לו שורה ארוכה של עבירות מין במשפחה, וכן עבירות רבות של פגיעה בפרטיות. בית המשפט המחוזי האריך את מעצרו ביומיים, ובנותיו עתידות להעיד נגדו במסגרת משפטו" (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4361359,00.html).

התמימות היא תכונה יפה, אבל בעולם שיש בו לא מעט רוע, אין ברירה אלא לוותר על חלקים גדולים ממנה.
ככלל, אם מישהו אומר לכם טענה שלא נראית לכם הגיונית בהקשר למעשים עם הקשר מיני, פשוט אל תאמינו, גם אם הוא מראה לכם את זה כתוב שחור על גבי לבן!
הפוגעים הם מניפולטיביים מאד. כל חייהם סובבים סביב הניסיון להפיל ילדים נערות ונשים ברשתם. הם הולכים ומשכללים את הטכניקות שלהם כל הזמן. אחת הטכניקות עשויה להיות שימוש בסמכות הלכתית, או בסמכות רוחנית אחרת. אין כזה דבר. שום סמכות רוחנית, רבנית, או הורית אמתית, לא תציע לכם לעשות מעשה שיש לו משמעות מינית. מי שמציע לכם את זה, עושה את זה בשם הסטייה שלו, לא בשם התורה.
הרמב"ם בספר המצוות (מצוות ל"ת שנ"ג)  כותב:
"האזהרה שהוזהרנו מלהתענג באחת מכל העריות ואפילו בלא ביאה, כגון החבוק והנישוק וכיוצא בהם...". שימו לב להדגשה של הרמב"ם, שאיסור גילוי עריות מתחיל מקרבה שיש בה תענוג מיני. קרבה סתמית, שאין בה תענוג כזה, אינה אסורה. הפוגעים יספרו לכם שאין להם תענוג מיני מן המגע, אבל זו לא בעיה גדולה לחוש את התענוג הזה.
הרמב"ם חוזר על אותו עיקרון בהלכות איסורי ביאה (כא, א):
"כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו' ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה.
אותו רב מתחכם שתקף את ילדותיו, לוקה אפוא מן התורה על כל פעם שנגע באחת מבנותיו דרך תאווה. ובכל זאת, חשוב לי להסביר את השימוש המניפולטיבי שעשה אותו רב בהלכה, שכן בנות תמימות עלולות ליפול ברשת של אביהן הסוטה.
חז"ל מספרים לנו שאנשי כנסת הגדולה הקהו בתפילתם את כוחו של יצר הרע המעורר את התשוקה לגילוי עריות. חכמים אמרו שבעקבות כך אין אדם מתאווה לקרובותיו (יומא, סט, ב). על כך סמכו חכמים כשקבעו להלכה כי  במציאות שבה ישנו רוב האנשים ערומים (פיז'מות הומצאו מאוחר יותר) וצפופים (כל המשפחה בחדר אחד), מותר לאב לישון בקירוב בשר עם בתו הקטנה, ולאם עם בנה הקטן. כך פוסקים הרמב"ם (איסורי ביאה כא, ז) והשולחן ערוך (אבן העזר כא, ז).
אולם ברור, שההלכה מתכוונת דווקא למצב של מגע תמים, תוך כדי השינה. בוודאי שהיא אינה מתכוונת למגע דרך תאווה, המוגדר לדעת הרמב"ם כגילוי עריות פשוט.
יתר על כן, גם ההיתר הזה מסוייג. כאשר הבת מתביישת להתפשט בפני אביה, המציאות השכיחה בימינו, וכאשר האם מתביישת להתפשט בפני בנה, אסור להם לישון בקרוב בשר.
אותו רב שהשתמש בהלכה הזו, השתמש  בהלכה שאינה רלוונטית לחלוטין בימינו. יותר מכך, במציאות שבה אחת מכל שבע נשים עברה התעללות בילדותה, ברור שלא ניתן לסמוך על כך שאנשי כנסת הגדולה בטלו את היצר הרע של גילוי עריות. לצערנו, עדיין נותרו יותר מידי אנשים שתפילתם של אנשי כנסת הגדולה לא פעלה עליהם.
לכן, כיום כאשר לכל אחד מבני הבית מיטה נפרדת, אסור בתכלית האיסור לאב לישון עם בתו בקרוב בשר, כמו שההיגיון שלכן אומר.
אנא, וותרו על מקצת מתכונת התמימות, וגלו חשדנות גדולה יותר כלפי טיעונים תמוהים.
שלכם
אודי

יום שישי, 26 באוקטובר 2012

הילד יום אחד יקום ויצעק


בס"ד                                                                        י' מרחשוון תשע"ג

לפני שנים אחדות, התלוננה אם, באחד הישובים ביש"ע, שה"מלמד" בתלמוד תורה פגע מינית בבנה הקטן. התגובה, הן של רב הישוב, והן של התושבים, הייתה סוג של "שב ואל תעשה". אנחנו לא יודעים, הוא מכחיש וכדו'.
כמי שמיישיר מבט אל המציאות העגומה, לפיה הסטטיסטיקה של כמות הפגיעות המיניות (אחד מכל ששה ילדים) אינה משתנה ממגזר למגזר, הבעתי בקיר הפייסבוק שלי את  החשש שה"מלמד" הזה ינצל את התגובה הרופסת בכדי להמשיך ולפגוע בילדים נוספים.
בעקבות זאת, שלח לי זקן אחד, שבילדותו נפגע מינית אף הוא, את המכתב הבא (אני מעתיק מלה במלה):
"כבוד הרב שלום.
קראתי את הבלוגים שלך, ואני מנסה ללמד עליך זכות, אולי אתה איש תמים, אולי קצת מוגבל שכלית ו/או התפתחותית ו/או משהו כזה.
אם לא נעלבת ואני מקווה שלא, הרי לא מדובר פה בהאשמה אישית אלא סוג של תהיה לנוכח הדברים אותם אתה כותב. מה שכן, אלו יוכלו להוות לך הגנה בפני בית דין של מטה ואולי גם בפני בית דין של מעלה, כשכתבת בזהירות מרובה מידי על דברים שצריכים לצעוק.
אל תבין אותי לא נכון, אני לא חושב שכל אדם שיש עליו חשש במעשה זה או אחר יש צורך לסתום את הגולל על כל אפשרות של חזרה בתשובה או חזרה לחיים נורמטיביים. 
אבל חשש לא צריך להיכתב בפייסבוק חשש צריך לצעוק. 
אתה שואל את עצמך: 'מי זה האידיוט הזה... מה הוא יודע. אני צועק, אם הוא מכיר אותי הוא יודע שאני איש שצועק בשקט'.
לפי מה שהבנתי מהדברים שלך מדובר בפגיעה בילדים, ילדים לא יודעים לצעוק. הם לא מבינים שהם צריכים לצעוק  בפרשת כי תצא נאמר:
וְאִם-בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ, אֶת-הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְהֶחֱזִיק-בָּהּ הָאִישׁ, וְשָׁכַב עִמָּהּ: וּמֵת, הָאִישׁ אֲשֶׁר-שָׁכַב עִמָּהּ—לְבַדּו. וְלַנַּעֲרָ לֹא-תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת: כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ, וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ--כֵּן, הַדָּבָר הַזֶּה. כי כִּי בַשָּׂדֶה, מְצָאָהּ; צָעֲקָה, הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְאֵין מוֹשִׁיעַ, לָהּ.
הילד יום אחד יקום ויצעק... אם יהיו לו כוחות נפשיים הוא יצעק וצעקתו תהדהד ותושיע ילדים אחרים שלא צועקים. אך יש סיכוי שאין לו כוחות נפשיים והוא לא יצעק הוא יזעק זעקה קשה משאול ואין מי שיושיע.
על כן, את פתח לו, זעק את הצעקה שאין הוא יודע לצעוק ברמת הצעקה שהוא היה אמור לצעוק, לא עשית זאת עמדת על דם רעך".
המכתב הזה טלטל אותי. בעקבותיו כתבתי מכתב ארוך לרב של אותו ישוב, אודות תפקידו של רב במצבים האלה. לא קיבלתי תגובה...

שלכם
אודי