מודעות זרחניות חסרות כיסוי

בס"ד, יא בתשרי תשע"ג

זה קרוב לחודשיים מתפרסמות בלוחות המודעות של בתי הכנסת בירושלים ובמקומות נוספים מודעות זרחניות גדולות על שיחות ושיעורים של הרב מוטי אלון. מעגל התומכים שלו דואג להדביק את המודעות האלה בכל אתר ואתר.

בדיונים פנימיים בין רבנים נידונה השאלה האם כדאי להביע מחאה גלויה כנגד המודעות האלה, או שמא המחאה הגלויה רק תיצור תגובת נגד רעשנית יותר.

הדעה הרווחת, ואני מסכים איתה, היא  שאין טעם לצאת למלחמות רבנים. זה לא אפקטיבי. הצד השני תמיד יחזיר בעוצמה רעשנית, בפרט אם יש לו מה להסתיר.

אבל ישנה נקודה אחת שאני חייב להתייחס אליה. עצם ההכרה ברב אלון כרב חשוב (הדיוטות מניחים בטעות שלפי גודל המודעה הזרחנית כך גודלו של הרב ששמו רשום עליה) מוחקת את הנפגעים. כאן יש לקהילה, או למגזר תפקיד חשוב, שכן "משהוכר בפומבי שאדם נפגע, שומה על הקהילה להטיל אחריות לפגיעה, ולתקן את הנזק. שתי התגובות האלה – הכרה ותיקון המעוות – הכרחיות לשיקום הרגשת הסדר והצדק של הנפגעים" (הרמן, "טראומה והחלמה" עמ' 92).

אני יכול להניח שתחושות העוול וחוסר הצדק של הנפגעים בעקבות חזרתו של מי שפגע בהם לתפקוד רגיל מתעצמות. ועל כן תפקיד הקהילה, במקרה זה קהילת הרבנים, להחזיר להם את האמון בעולם, ואת תחושת הצדק והסדר.

אני רוצה לומר בהקשר הזה שני דברים:

ראשית, להערכתי רוב רובם של הרבנים אכן מכירים בצורה חד משמעית בטראומה שחוו הנפגעים של הרב אלון. מידי פעם נשמעים קולות שונים של רב כזה ואחר שנמצא כבר בגיל או בחוג שבו לא מחליפים אג'נדות, וקשה לו לוותר על תפיסת העולם שהתגבשה אצלו, ש"בציבור שלנו אין פגיעות מיניות", אך זו אינה התפיסה הרווחת. הסיבה לכך שהדברים אינם נאמרים בריש גלי היא, כאמור, טקטית.

שנית, כל אחד יכול להבין שהצורך של מעגל התומכים של הרב אלון ליצור לגיטימציה מלאכותית, באמצעות מודעות זרחניות גדולות חסרות כיסוי ממשי, מעיד על היעדר לגיטימציה אמתית מצד הציבור.

כך שכמות המודעות האלה אינה מעידה על כמות התומכים ברב אלון, אלא יותר על כך שישנם כמה משוגעים לדבר.

שלכם

אודי