‏הצגת רשומות עם תוויות בחירה חופשית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בחירה חופשית. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 21 במאי 2013

"הייתה לי בחירה" – אז זהו, שלא.


בס"ד                                                                     יב בסיון, תשע"ג

אחת הטענות שנפגעות תקיפה מינית טוענות כלפי עצמן פעמים רבות היא: "הייתי שותפה; הייתה לי בחירה". המושג "בחירה חופשית" הוא מושג מורכב יותר מן האופן שבו הסבירו לנו אותו בגן הילדים. ברשימה הנוכחית אני רוצה להגדיר אותו, בפרט בהקשר לפגיעות מיניות.
הרב אליהו דסלר היה שנים רבות "משגיח" בישיבת פונוביז'. הוא היה מפורסם כאיש מוסר מעמיק. לאחר מותו לוקטו השיחות שהעביר בישיבה בסדרת ספרים בשם "מכתב מאליהו". בחלק א' של הסדרה מופיע חיבור המכונה "קונטרס הבחירה", שבו דן הרב דסלר במהותה ובמאפיינה של הבחירה החופשית. בפרק ב' של אותו קונטרס הוא עוסק בגבולות הבחירה, והוא כותב כך:
"כששני עמים נלחמים, הנה המלחמה היא במקום שבו מתרחשת המערכה. כל השטח שאחרי צבא העם האחד הוא כולו תחת רשותו, ואין לו שם שום ניגוד כלל, וכל מה שהוא מאחורי השני כולו ברשות השני. אם האחד ינצח פעם בקרב, וידחה את השני מרחק מה, אזי בהתחדש הקרב תהיה המערכה במקום שיעמדו שניהם אז, אבל במקום שרכש לו הראשון שם אין עוד מלחמה כי הוא ברשותו. הרי שבפועל יש רק חזית אחת, ובכוח, כל שטח שתי המדינות הוא מקום הקרב.
כן הוא גם בעניין הבחירה. כל אדם יש לו בחירה, היינו בנקודת פגישת האמת שלו עם האמת המדומה, תולדת השקר. אבל רוב מעשיו הם במקום שאין האמת והשקר נפגשים שם כלל. כי יש הרבה מן האמת שהאדם מחונך לעשותו, ולא יעלה על דעתו כלל לעשות ההיפך. וכן הרבה אשר יעשה מן הרע והשקר, שלא יבחין כלל שאין ראוי לעשותו. אין הבחירה שייכת אלא בנקודה שבין צבאו של היצר הטוב לצבאו של היצר הרע. הרבה נכשלים תמיד בלשון הרע, מפני שהורגלו בו, ולא יעלה על דעתם כלל כי רע הוא. ואותם אנשים עצמם לא יבוא לפניהם יצר הרע להציע להם מחשבת חילול שבת, ביטול תפילה ותפילין וציצית וכדומה. והיינו משום שבשבת ותפילין וציצית נתחנכו והורגלו כל כך עד שאין שם כניסה ליצר הרע.
אמנם, נקודה זו של הבחירה אינה עומדת תמיד על מצב אחד, כי בבחירות הטובות אדם עולה למעלה, היינו שהמקומות שהיו מערכת המלחמה מקודם נכנסים לרשות היצר הטוב, ואז המעשים הטובים שיוסיף לעשות בהם יהיה בלי שום מלחמה ובחירה כלל, וזהו מצוה גוררת מצוה. וכן להיפך, הבחירות הרעות מגרשות היצר הטוב ממקומו, וכשיוסיף לעשות מן הרע ההוא יעשנו בלי בחירה, כי אין עוד אחיזה ליצר הטוב במקום ההוא. וזהו אומרם ז"ל עבירה גוררת עבירה, וכן כיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו...
היוצא מדברינו, שאין בחירה אלא בנקודת הבחירה, ומקום נקודה זו נקבע על ידי סבות שקדמו"...
הגישה הדטרמיניסטית גורסת כי כל החלטה או מחשבה נקבעים באופן בלעדי על ידי אירועים קודמים. הגישה היהודית היא לכאורה מנוגדת, וטוענת לבחירה חופשית מלאה. אולם, על אף שנדמה לנו שיש לנו בחירה חופשית בלתי מוגבלת, מסתבר שבנקודת זמן מסוימת, הבחירה החופשית קשורה ליכולות שלנו באותו רגע. אני לא יכול לבחור משהו שהוא מעבר לגבולות התודעה שלי, עולם המושגים שלי, או היכולות שלי.
אם נשוב להקשר של הפגיעה המינית, מובן מאיליו שהנפגעת לא "בחרה" בתחושת ההשפלה, האשמה, והבושה שהן חלק אינטגרלי מהפגיעה. מה שמתרחש בדרך כלל הוא שהתוקף או המנצל מצליח לתקוף באותו חלק של האישיות שבו הבחירה החופשית אינה קיימת. זה יכול להיות המצב התודעתי, האסרטיביות הלקויה, או העובדה שתקיפה או ניצול מיני היו מחוץ לעולם המושגים של הנפגעת. כל אלו הם גורמים שהביאו אותה באותה נקודת זמן להיות חסרת יכולת לבחור באופן חופשי.
אגב, "הנפילה" בחלקלקות לשונו של התוקף אינה ייחודית לנפגעת. 70%-90% מעברייני המין הם בעלי הפרעת אישיות אנטיסוציאלית. המאפיין עיקרי של הפרעת האישיות הזו הוא חוסר התחשבות בזולת תוך הפרה של הזכויות הבסיסיות שלו. זה מתבטא בין השאר:
  • בהיעדר חרטה,
  • חוסר הבנה של חומרת הפגיעה שפגעו,
  • מניפולטיביות
  • אי ראיה של האחר
  • שימוש באחר לצרכים שלי (בצורה יותר קיצונית ופוגענית מהנרקיסיסט)
מדובר בהפרעת אישיות שפסיכולוגים פסימיים מאד באשר לאפשרות לטפל בה, אבל יותר מכך, הם מצביעים על סכנה למטפל, שכן המניפולטיביות של המטופל עלולה להפיל בפח גם מטפלים מנוסים. זאת על אף היותם מודעים לסכנה. מובן מאילו שהסבירות שמי שאינה מודעת להתנהגות המניפולטיבית הזו תיפול בפח היא גבוהה מאד.
התפיסה המקשרת את הבחירה החופשית לנקודת הזמן והתנאים, משנה גם את הבנת הדרישות המוסריות כלפנו. ה' דן אותנו, אומר הרב דסלר, בהתאם לנקודת הבחירה שלנו. יש הבדל בין מי שנולד למשפחה עבריינית, וההתלבטות שלו היא האם לרצוח או להסגיר את עצמו, לבין מי שהוא "בנם של קדושים" וההתלבטות שלו היא האם לקום לתפילת "וותיקין". אין מאתנו ציפייה שנבחר נכון באותו שדה שבו כלל אין לנו בחירה חופשית.
מי שלא הייתה לה בחירה חופשית גם לא הייתה שותפה. הפגיעה היא כל כולה של התוקף.

שלכם
אודי

יום שישי, 14 בספטמבר 2012

אשמנו??


בס"ד, כז באלול תשע"ג

מזל חודש תשרי הוא "מאזנים". בדמיון, רבים מאתנו רואים מן מאזנים שהכף האחת שלהם מלאה חטאים ואשמות, ואילו את הכף השנייה אנו משתדלים ככל יכולתנו למלא בזכויות. לפעמים נדמה לנו שהתביעה היא אינסופית ולעולם לא נצליח. אנחנו מנסים למחוק חלק החטאים בכף החובה, באמצעות תפילה, ווידוי, מה שמעצים בנו את התחושה שאנו מלאי אשמה.
לנפגעות והנפגעים הווידוי נופל על פצע פתוח. רבים נושאים איתם תחושות אשמה מזמן הפגיעה; למה עשיתי כך, למה לא עשיתי אחרת; איך נתתי לו... תחושות אשמה, שחלקן נובעות מן הנטייה של בעלי המצפון לשפוט את עצמם לחומרה, ואחרות נשתלו על ידי האנס או הפוגע עצמו, תוך מניפולציות כאלה ואחרות (אני ממליץ לראות שוב את הסרט "מלך האריות" ולשים לב שם למוטיב הזה).

ברשימה הזו אני רוצה לשרש את הטעות הזו של המאזניים (שתרם לה לא מעט י.ל.פרץ בסיפורו "שלוש מתנות"). זה לא באמת עובד כך!
כשאנחנו אומרים שלכל אדם יש "בחירה חופשית" והוא יכול לבחור מה שהוא רוצה, זה לא מדויק. את הנושאים שבהם יש לו לאדם בחירה חופשית ניתן לדמות לקו החזית במלחמה, אומר הרב דסלר בספרו "מכתב מאליהו". מה שכבר כבשתי הוא שטח שלי, ואין שם מלחמה. שם כבר ניצחתי. החלק שעדיין לא כבשתי, הוא לחלוטין לא שלי. המלחמה היא באותו קו שבו מתעמתים שני הצבאות.
כך גם באשר לבחירה החופשית. אותן מצוות ומנהגים שכבר מוטמעים בהתנהגותי, שם אני לא בוחר; אני עושה אותם באופן אוטומטי. ישנן מצוות שאני לחלוטין נטול כלים לעשות אותן. אין לי כוחות נפשיים, אין לי משאבים, ואני פשוט לא  שם. גם לגבי מצוות אלו אין לי בחירה חופשית. רק באותו קו שבו אני מנסה להתפתח מבחינה רוחנית כאן ועכשיו, באה הבחירה החופשית לידי ביטוי.
ההתפתחות הרוחנית היא תהליך. ה' לא תובע מאתנו לעשות מה שאנחנו עדיין לא מסוגלים. כך לדוגמה כשיצאנו ממצרים, כעם שהתרגל לעבדות במשך מאות שנים, לא נתבע מאתנו מיד להילחם במצרים. ה' ידע שעדיין לא הגענו למקום הזה (אבן עזרא).
הדברים אמורים גם לגבי הפגיעה המינית. כשנפגעתם/ן לא היו לכם שום כלים להתמודד עם זה. הייתה שם תמימות; לא הייתה לכם האסרטיביות המתאימה לדחות את הפגיעה כשמדובר בפגיעה בתוך המשפחה לא הכרתם דפוס התנהגות אחר, והפוגע, כמו חיה עם אינסטינקטים מחודדים, ניצל את כל זה. אף אחד, כולל ה', לא מאשים אתכם על כך.
העיקרון הזה נכון לגבי החיים בכלל. כל טעות שאנחנו עושים אינה נובעת מכך שרצינו לטעות, אלא מכך שעדיין לא היו לנו כלים לפעול נכון. הטעות אמורה לדחוף אותנו לרכוש את הכלים האלה.
לשם מה אם כן הווידוי?
בכדי להתקדם בחיים בכלל, חשוב שנדע ראשית: מה המצב עכשיו, שנית: לאן אנחנו רוצים להגיע, ולבסוף, איך אנחנו עושים את זה. אם אנחנו מרמים את עצמנו באשר למצב הנוכחי, לא נוכל להתקדם. מטרתו של הווידוי היא שלא נרמה את עצמנו, שנהיה מודעים למקום הרוחני שבו אנחנו נמצאים, שנגדיר לעצמנו לאן אנו רוצים להגיע, ונסלול לעצמנו את הדרך לשם.
אך חשוב לשים לב, נכון שאם אנחנו מציגים את עצמנו כצדיקים יותר ממה שאנו באמת, אנחנו בעצם מרמים את עצמנו, אבל גם כאשר אנחנו מאשימים את עצמנו במה שאנחנו לא אשמים אנחנו מרמים את עצמנו, ויוצרים מציאות מדומה שממנה לא ניתן להתקדם בצורה אפקטיבית.
לכן, חשוב שנגדיר את הדברים כהווייתם גם בכיוון הזה, וכך נוכל להתפתח לא רק בדמיון, אלא גם במציאות הרוחנית.

שלכם
אודי