בס"ד
מרחשוון תשע"ט
דעת הגאון ר' שלמה פישר בנושא של
התמודדות עם פגיעות מיניות
הצגנו בפני הרה"ג ר' שלמה פישר
שליט"א מספר שאלות הנוגעות לדרך ההתמודדות עם פגיעות מיניות, ואלה תשובותיו:
שאלה: האם יש איסור לשון הרע בסיפור מקרה של פגיעה?
תשובת הרב: חלילה
וחס, זה לתועלת, וגם יש כאן דין של 'לא תעמוד על דם רעך', ולכן אין שום שאלה של
לשון הרע.
שאלה: האם מותר לספר גם לצורך תהליך הטיפול? שהנפגע
מספר למטפל על הפגיעה כחלק מהטיפול?
תשובת הרב: ודאי,
גם זה לתועלת.
שאלה: ישנה טענה שיש פגיעה באמונת חכמים כאשר מספרים
על רב שפגע? כמו כן האם יש לשמוע לרב האומר לנפגע, שמסיבות שונות אסור לו לספר על
הפגיעה?
תשובת הרב: אסור
לשמוע למי שאומר לא לספר כשהפוגע תלמיד חכם. לא לספר זאת - זה ביזוי התורה ואין פה
אמונת חכמים. בסוף זה יפורסם בדרך הטבע ויהיה ביזוי חכמים יותר גדול.
שאלה: מה במקרה שיש לי טענה של נפגע/ת, מול הכחשה של
הרב הפוגע - האם אני יכול לומר שברירת המחדל היא שהרב צודק והנפגע משקר?
תשובת הרב:
חייבים לחקור את הדבר, ולא לצאת מנקודת הנחה שהוא לא חטא.
שאלה: במקרה של גילוי עריות כשאב פוגע בילדיו, האם
בסיפור מעללי האב יש בעיה של כיבוד הורים?
תשובת הרב: אין
כיבוד הורים פה. כשהאבא רשע אין כיבוד הורים כאן. אדרבה - זה כיבוד הורים לעצור את
זה.
שאלה: ישנה טענה שאסור לדבר כנגד הפוגע כיון שמן
הסתם הוא חזר בתשובה, בפרט כשמדובר בפוגע תלמיד חכם. האם זה נכון?
תשובת הרב: לא
מלמדים עליהם זכות כי בדרך כלל הם לא חוזרים בתשובה.
שאלה: ואם
הוא כבר עבר טיפול?
תשובת הרב: טיפול
לא מעלה ולא מוריד כאן.
שאלה: הרב
מתכוון שכל הדינים של תשובה לא חלים עליו?
תשובת הרב: תשובה
זה עניין שלו. שישבור את הראש כיצד לעשות תשובה. מבחינתנו הדברים לא מתקבלים.
שאלה: ידוע כי במקרים רבים הנפגע מרגיש אשמה בפגיעה,
כי לא הצליח לצעוק ולהתנגד, אם הוא היה
מתנגד או צועק יותר היה ניצל. אצל נפגעים דתיים גם מתחזקת האשמה בגלל הפסוק שכתוב בתורה:
"על דבר אשר לא צעקה בעיר" (דברים כ"ב, כד), האם יש צדק בהאשמה
עצמית זו לאור הפסוק?
תשובת הרב: אנחנו
לא דורשים פסוקים ולא מתנהגים לפי המקרא, אלא רק לפי הנחיות חז"ל.
שאלה: גם אם זה פשט הפסוק?
תשובת
הרב: זה לא הפשט ולא
לומדים מזה כלום.
(נכחו בפגישה עם הרב: הרב
אליהו האיתן, הרב יהודה (אודי) פרומן, הרב מאיר פישר, הרב ברוך קהת).
