יום רביעי, 20 בפברואר 2013

בשפה של משפטנים


בס"ד                                                                         י' באדר, תשע"ג

פורים מתקרב, ויש מי שנוהגים להדר בחובת השתייה. האסוציאציה שלי בהקשר הזה היא פגיעות מיניות תוך ניצול מצב השכרות. לא פעם שומעים שמישהי נוצלה מינית במסיבה של צעירים שבה השתכרה.
מה שנקרא בשפת היום-יום "ניצול"  מוגדר בשפה משפטית יבשה "אונס". במרחב הזה, בין "ניצול" לבין "אונס" תעסוק הרשימה הזו.
עבירת האונס מוגדרת בסעיף 345,( א), (1) לחוק העונשין כך:
"הבועל אשה שלא בהסכמתה החופשית הריהו אונס ודינו מאסר 16 שנים".
כלומר מבחינת היסוד העובדתי, מה שמגדיר את המעשה כאונס הוא קיום יחסי אישות, ונסיבה של היעדר הסכמה (לא התנגדות, אלא עצם העובדה שלא היה ביטוי חיובי להסכמה).
ההגדרה הזו אינה מפורטת והיא אינה נותנת תשובה לשורה של שאלות כמו:
·         מה קורה אם הנאשם טוען שהייתה הסכמה.
·         האם צריך שהנאשם ידע? מה אם הוא אומר שהוא חשד, אבל לא בירר.
את התשובה להשאלות האלה נמצא בחלק הכללי של החוק. ככלל, עבירה פלילית מורכבת משני יסודות – היסוד העובדתי, שעליו כבר דיברנו, והיסוד הנפשי. היסוד הנפשי הנדרש בעבירת אונס הוא "מחשבה פלילית". הכוונה היא למודעות לטיב המעשה, ולקיום הנסיבות שהופכות אותו למעשה פלילי. הנסיבה ההופכת יחסי אישות לעבירת אונס היא, כאמור, היעדר הסכמה.
סעיף 20 פסקה ג לחוק העונשין קובע כי "רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות, או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם".
לאור היסודות האלה פוסק בית המשפט העליון (ערעור פלילי   07 /7296) כך:
"סעיף 345 (א) (4) מדבר במקרה בו האישה שרויה במצב, אשר מונע ממנה לתת  הסכמה חופשית.  סעיף זה נוסח בצורה רחבה,  מעין 'סעיף סל', כדי לתת מענה לקשת רחבה של מקרים, בהם האישה אינה מסוגלת ליתן הסכמה חופשית בשל מצב פיזי, או נפשי בו היא שרויה באותה העת. במקרים אלו די בכך שהנאשם ניצל מצב זה על מנת שייחשב כמי שביצע מעשה אונס. ההנחה העומדת בבסיס הסעיף היא,  כי עצם קיום יחסי-מין עם אישה שאינה בהכרה,  או בכל מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית – יש בו משום ניצול לרעה של האישה בשל חוסר יכולתה לגבש הסכמה למעשה המיני מתוך תובנה ביחס לטיבו. לפיכך,  גם אם לא הובעה באופן מפורש,  או ממשי חוסר הסכמה מצד האישה, קמה בסעיף הקטן האמור, בהתקיים נסיבותיו, מעין 'חזקת אי-הסכמה', שהינה תולדה של מצב הקורבן בעת האירוע. בית המשפט אומר אם כן במפורש כי אם האשה בשל מצבה היגיעה לידי אובדן כושר לתת הסכמה חופשית, כי אז הבועל אותה תוך ניצול מצב זה מבצע אונס".
יתר על כן, לא רק אם היותה של האשה במצב של חוסר הסכמה ברור לבועל באופן וודאי הוא נתפס כמבצע אונס. גם אם הוא רק חושד בכך, אך נמנע מלברר את העניין עד תומו, הוא מוגדר כמבצע אונס. בפסיקה קודמת של בית המשפט העליון פסק השופט ג'ובראן:
"כפי שמורה סעיף 20) (ג) (1) לחוק העונשין 'רואים אדם שחשד... בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם'. משכך, גם אם המערער פשוט לא היה מעוניין לקחת על עצמו את האחריות לבירור מצב הכרתה של המתלוננת – זאת לאחר שאמרה לו כי היא לא מרגישה טוב והתיישבה על הכיסא בחצרו של השכן,  וכאשר סימני שכרות ניכרים ללא ספק בהתנהגותה – הוא מילא את דרישות היסוד הנפשי של עבירת האינוס".
אם נחזור לדוגמה שהובא למעלה, במסיבות של בני נוער, כאשר נער מנצל שכרות של נערה בכדי לקיים איתה יחסים, די בכך שהיא תוכיח שהייתה שיכורה ולא הייתה במצב של יכולת להביע הסכמה, בכדי שהוא יואשם באונס.
אוסיף, שלעניין זה, היותו של המנצל/האנס במצב שכרות אינו פוטר אותו מאחריות פלילית, שכן מי שנכנס למצב של שכרות מדעתו, רואים אותו כמי שעשה את המעשה במחשבה פלילית (סעיף 34ט (ב) לחוק העונשין).

לאחר כל הסקירה הזו אני רוצה לומר לכן, שהשפה המשפטית היא אפשרות, אך היא אינה מחייבת. לא הכרחי שמעשה המוגדר אינוס בשפה המשפטית יוגדר כך גם בשפה הטיפולית לדוגמה.
מהותה של הפגיעה המינית תלויה בתחושה של הנפגעת. החוק נותן אפשרות למי שחשה שנאנסה, להתלונן על אונס. ההחלטה אם להתלונן במשטרה, או להסתפק בטיפול פסיכולוגי היא לחלוטין שלכן. ובכל זאת, חשוב לדעת שהחוק תוקן כך שהיעדר הסכמה מגדיר את המעשה כפלילי, על כל המשתמע מכך.
לבסוף, אם אתם/ן מחליטים להיכנס למצב של חוסר יכולת לשמור על עצמכם, אנא, בקשו ממישהו לשמור עליכם.

פורים שמח!

שלכם
אודי


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה