בס"ד טו באייר, תשע"ג
בשנת 1968 פרסם לורנס ג'יי פיטר את מה שמכונה "העיקרון
הפיטרי". השאלה שהוא שאל את עצמו היא: מדוע רוב המשרות מאוישות על ידי אנשים
שאינם עושים אותן כפי שצריך? ההסבר שלו היה שאיוש כוח אדם בארגונים מבוסס על
קידום. כאשר אדם מבצע את עבודתו היטב, הוא מתקדם לרמה הבאה. הוא יחדל להתקדם, כאשר
יגיע למקום שבו הוא אינו מבצע את עבודתו היטב. שם הוא יתקבע. במשך הזמן מתקבעים
יותר ויותר אנשים במשרה שאותה הם אינם מבצעים היטב, וכך נוצרת מציאות שבה רוב
המשרות מאוישות על ידי אנשים שאינם מוכשרים דיים בכדי לבצע אותן.
נזכרתי בעיקרון הזה כאשר קראתי את אחת התגובות בדף
הפייסבוק לרשימה שלי מן השבוע שעבר. הטענה הייתה שגם רבנים מטייחים פגיעות מיניות,
וזה כמובן נכון. כאן אנחנו מגיעים לשאלת המפתח: מדוע כולם מטייחים פגיעות
מיניות? במערכת הציבורית עושות זאת מערכת המשפט, הפרקליטות, המשטרה ולשכות הרווחה.
ברמה החברתית מדובר על קהילות שאינן מוקיעות פוגעים, ולמעשה מגבות אותם, בתי ספר,
רבנים שמשתיקים מקרי אונס פדופיליה והטרדה מינית בתואנה של לשון הרע, ומנהיגי
קהילה אחרים. הממדים של תופעת ההשתקה והטיוח מלמדים על תופעה כלל ארצית, ובעצם גם
כלל עולמית. העיקרון הפיטרי בנוי על ההנחה שכאשר נתקלים בתופעה כלל עולמית, קיימת
אפשרות סבירה שהיא נובעת מ"עיקרון על", המסביר אותה.
האם קיים "עיקרון על" המסביר את התופעה
הכלל עולמית של טיוח והשתקת פגיעות מיניות?
ח"כ מיכל רוזין, איתה ישבתי בפאנל בשבוע
שעבר, סביב הסרט "חטא כמוס", סיפרה שבכנס של אנשי משפט בנושא, טענה
שופטת, שהסיבה לכך שהמשטרה ובית המשפט אינם מטפלים כפי שצריך בעבריינות מינית היא
פשוטה – גם שם ישנם תוקפים מינית. הדאגה הראשונה של מערכות וארגונים היא
לעצמם, ועל כן, במצב שבו ישנם תוקפים ומטרידים בתוך המערכת, המערכת תימנע מלטפל
בתופעה.
מסתבר שאת העיקרון הזה ניתן להחיל על תופעת ההשתקה
והטיוח בכללה. רבנים משתיקים פגיעות מיניות ביישובם מפני שגם בקרב הרבנים ישנם
תוקפים ומטרידים מינית. אנשי השררה בקהילות משתיקים את התופעה מפני שלפחות חלקם
פוגעים מינית בעצמם.
מה זה אומר על הפתרון לנפגעות ונפגעים?
ג'ודית הרמן, בספרה "טראומה והחלמה",
מדברת על תפקיד הקהילה בריפוי טראומות שנוצרו עקב פגיעות מיניות. מסתבר, שהקהילה
בכל רמה שהיא, אם זו המערכת הציבורית מטעם המדינה, ואם זו המערכת החברתית או הדתית
הסובבת את הנפגעים, אינה מוכנה "להרים את הכפפה" מפני שהיא עצמה חלק
מהבעיה. היא המקור לחלק לא מבוטל מהפגיעות.
את הריפוי לטראומות אנחנו צריכים לחפש אפוא במקום
אחר. אשמח להצעות.
שלכם
אודי
למיטב ידיעתי, כל ההתיחסות לפגיעות מיניות היא התיחסות די חדשה (באזני שמעתי ממומחית גדולה בתחום, שפגיעות בבנים, זה משהו של ה20 שנה האחרונות).
השבמחקקשה לצפות מאנשי חינוך/רבנים/מנהיגי קהילות מבוגרים שיהיו להם את ההבנות ואת הכלים להתיחס לענין ולכן ההתעלמות מאד מאד מובנת.
לכן, לא חושב שצריך לחפש 'שיטה', אלא להמשיך בלעורר מודעות, למצוא סימנים מרשיעים (לדעת להזהר מתלונות שוא - גם זה חשוב!) ובעיקר צריך סבלנות . אין ספק, שהמצב היום לאין ערוך עדיף מלפני 30 שנה בכלל הנושאים של פגיעות מיניות
טוביה שלום וברכה
השבמחקאני מסכים איתך שיש סימני התקדמות. עם זאת, יש משהו לא סביר בקצב ההתקדמות האיטי בנושא הזה, כאשר בכל שאר התחומים קצב ההתפתחות הוא מטאורי.
מעבר לכך, קיימת לא רק "התעלמות", אלא השתקה וטיוח פעילים. אחד המאמרים המכוערים שראיתי הוא בקישור הזה: http://www.makshivim.org.il/show.asp?id=2118
אתה יכול לשער לעצמך מה מאמר מהסוג הזה עושה למוטרדות.
אני יכול להעיד שעד היום הן "מדממות" כתוצאה ממאמרי טיוח והשתקה מהסוג הזה שהתפרסמו לפני עשר שנים.
לצערי לא שמעתי על מישהו מכותבי המאמרים הללו שהתנצל על מה שכתב כביטוי להתקדמות בנושא.
בברכה, אודי
קודם כל, אני מקוה שתסכים איתי שיש תלונות שוא, יש מושג כזה, גם אם תהיה מחלוקת עד כמה הוא שכיח .
השבמחקאם כך, המאמר כתב בפירוש שהתלונות נבדקו ונמצאו שליליות. למה הוא כל כך מכוער בעיניך?
יתירה מכך. במקרה או שלא, יש לי קשר הדוק מאד עם הרב יוני לביא (אלטמן דאז) ואני פעיל מרכזי ב'חברים מקשיבים'.
במשך השנים הגיעו אלינו לא מעט מקרים של הטרדה מינית וכולם ללא יוצא מן הכלל טופלו על ידינו בצורה המיטבית (ברמה הראשונית שהיא האחריות שלנו, כמובן) ללא הדחקה וללא טיוח וללא השתקה, אדרבה תוך עידוד של בנות ונשים לפנות ולפעול.
לידיעה, סטטיסטית אחוז תלונות השווא קטן מחצי האחוז האחד. כך, שהיכן לדעתך, צריך לשים משקל רב יותר באותו הפחות מחצי אחוז או בכל יתר האחוזים?
מחקא. אני אישית, כשאני שומע תלונה מהנפגעת או מהנפגע עצמם, אני מאמין. לא ברור לי ההיגיון של מי שלא מאמין בתואנה שיש תלונות שווא. למה שמישהו ימציא דבר כזה שהוא רק משלם עליו מחירים מטורפים, ולא מרוויח כלום. ההסבר היחיד שעשוי להיות לכך הוא שמדובר באמת, והוא מספר אותה כי הוא לא יכול לשתוק, על אף המחירים שהוא ישלם. התפיסה הזו נתמכת בסקר של המשטרה שמצא כי רק 1%-3% של תלונות על תקיפות והטרדות מיניות הן תלונות שווא, שיעור זהה לשיעור תלונות השווא בכל העבירות. זאת לעומת 100% מהפוגעים שטוענים שהעלילו עליהם והכפישו אותם.
השבמחקב. המאמר כתב שהתלונות נבדקו ונמצאו שליליות, כאשר לאמיתו של דבר הן לא נבדקו כלל. אם תשאל את הכותב הוא יאמר לך מן הסתם שהוא סמך על אחרים שכתבו כך. אותם אחרים סמכו על אחרים, עד בעל המעשה בעצמו. קצת מזכיר את העיתונאי שבקשו ממנו לבדוק את העובדות לפני שהוא כותב, ותשובתו הייתה: "או שאני בודק, או שאני כותב".
ג. אני עצמי בדקתי (באמצעות מאפיינים לשוניים של שפת שקר) את ההכחשה של בעל המעשה, שהתפרסמה בעלון "באהבה ובאמונה" וגם ב"כיפה". היא נמצאה שקרית באופן חד משמעי.
ד. כמובן שאני מעריך את "חברים מקשיבים" על התרומה שלהם בתחום, בלי קשר למאמר.
לכבוד טוביה שלמה בר אילן
השבמחקשלום וברכה,
אני אחת הנשים שהתלוננו נגד 'הרב' אבינר ופרסמו את תלונתן ב'מעריב'. לא זו בלבד שטענותי לא נבדקו לפני פרסום הכתבה, גם לאחר שהגשתי תביעה נגד אבינר בביה"ד הרבני הדיינים כלל לא התייחסו לטענות הקשות שעלו בביה"ד על מניפולציות שנעשות ע"י אבינר כלפי נשים. האיש הזה מסכן נשים, הוא מסוכן לציבור והמקרה האישי שלי כמעט הסתיים באסון. האם אתה מעלה בדעתך שהייתי יוצאת למאבק נגד אדם במעמדו של אבינר ללא סיבה? שילמתי על המאבק הזה מחיר אדיר אך מעולם לא התנצלתי על הפרסומים נגדו ואינני מצטערת על כך שניסיתי להציל נשים ממניפולציות דומות. הופעל נגדי מכבש של לחצים כאשר ראשי הממסד הרבני גויסו כדי להשתיק את התלונות, לצערי התלונות אכן הושתקו. אינני מסוגלת להבין כיצד אתה מסוגל לטעון שהתלונות נמצאו שליליות, בלי לברר דבר עם המתלוננות עצמן. נקוה לטוב, עוד לא מאוחר לתקן.
שלום רב
השבמחקלכבוד הרב פרומן - אני מצטער אבל הטענה שלך על תלונות שוא היא קצת מוזרה.
לא יודע מה הכוונה 'מאפיינים לשונים של שפת שקר'. אני יודע ששאלת מהימנות של אנשים היא שאלה מאד מאד קשה, בעיקר משום שאין מחקר שיכול לבדוק בצורה מדעית 'מציאותית' מי משקר ומי לא. על כל זה אפשר לקרוא בספר יפה מאד על השקר שיצא בהוצאת 'אוניברסיטת בר אילן'. בעיני, המדד הסביר היחיד בתור 'כלל אצבע' (כאשר אין עדים, כמובן) הוא ריבוי תלונות - אם מצטברות עשר תלונות על אדם אחד, יש יסוד סביר להרשיע אותו. באמת אין לי פתרון כאשר יש תלונה אחת או שתים אבל מצב בו כל תלונה מתקבלת כאמת הוא מצב בלתי אפשרי.
חבר של חבר שלי, מלמד בתלמוד תורה, הושעה מתפקידו בעקבות תלונה של ילד, בעוד שבבירור לאחר מעשה נמצא באופן מוחלט שמדובר בתלונת שוא (ואכן הוא הוחזר בסופו של דבר). באותה מידה זו יכלה להיות תלונה נגדי או נגדך.
לא אני כתבתי את המאמר ואינני יודע על מה הרב לביא מסתמך. בכל אופן, אפשר להסכים כולנו שצריך להקים גוף מוסכם שידון בתלונות - ואכן גוף כזה ברוך ה' קם. אנחנו עצמינו הפנינו אנשים לפורום, ואם תבדוק באתר שלנו תראה, שבפרשת הרב מוטי אלון, לא הטלנו שום דופי בפרסומי הפורום.
לכבוד גברת פלונית.
קודם כל, אני חייב להגיד שאני לא מכיר את פרטי המקרה, ואת ודאי תסלחי לי על כך, שמהימנות של עיתונים מפוקפקת בעיני עד מאד.
בנוסף, מאז התפוצצות הפרשה, הרב אבינר המשיך בתפקידו, ולמיטב ידיעתו לא נשמעו תלונות נוספות.
אינני יודע מי אלו 'ראשי הממסד הרבני' שגויסו, אבל יש לי אמון רב מאד בפורום 'תקנה', ואני מציע לך לפנות אליהם ולשטוח את טענותייך.
לכבוד טוביה שלמה בר אילן
מחקשלום וברכה,
תודה על התגובה המכובדת ועל הרצון הטוב. לגופו של עניין -
א. בכתבה כינו אותי בשם 'רות'. קראתי כל מילה שפורסמה בשמי ואישרתי הכל לפני הפרסום, אם כן העיתונות לא הוסיפה דבר אלא רק תיווכה.
ב. שלוש מתלוננות נוספות ומתלונן אחד הסכימו לשתף אותי בסיפורם ומדובר בסיפורים קשים שחלקם הידרדרו עד לסכנת חיים והרס משפחות. על פי עדויות של אנשים ונשים בבית אל ומחוצה לה מדובר בתופעה, אלינו הגיע מידע על תלונות נוספות במשך השנים, אך הנפגעים עצמם חששו לספר לנו את סיפורם.
ג. שאלת האמינות אינה קיימת במקרה הנוכחי כי 'הרב' אבינר הודה ברוב העובדות שפורסמו בכתבה. אחר כך סתר את עצמו והכחיש.
ד. אם תמסור לי מייל אשלח לך העתק מעצומות מחאה חריפות ביותר שפורסמו נגדי ונגד חברתי, עליהן הוחתמו עשרות רבנים מהשורה הראשונה, דיינים, רבני ערים, ראשי מוסדות תורניים, רבני יישובים ומחנכים.
ה. פורום תקנה התחמק כאשר פניתי אליהם.
ו. במקרה של 'הרב' אבינר העובדות מדברות בעד עצמן, ולא רק אותן עובדות שבהן הוא הודה בפני כתב מעריב, קלמן ליבסקינד. נגד אבינר התנהלו שתי תביעות בבית הדין הרבני. האחת עסקה בהטרדות והשנייה עסקה בהכשלת הציבור באיסורי תורה חמורים בדיני הטהרה. שלושה בתי דין פסקו נגדו. ביה"ד הממלכתי אסר עליו לעסוק בכל ענייני נשים ודיני הטהרה. התנהגותו כלפי הרבנים שפסקו נגדו וכלפי הנפגעים חושפת את האמת יותר מכל, בידינו מסמכים רבים שנשלחו על ידו לביה"ד ובהם הוא משתלח בי ובמתלוננים נוספים בשפה מינית בוטה שכמותה לא שמעתי מעולם. מדובר בביטויים חולניים, אין לי הגדרה אחרת. גם את הרבנים שפסקו נגדו הוא תקף והעז לכנות את ועדת הרבנים המורמים מעם שפסקה נגדו - "ועידת זנות". ביטוי נורא, זו ועדה שמונתה ע"י הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל! הנפגעים כונו בכינויים הרבה הרבה יותר גרועים. כל מי שיבדוק את התנהלותו, את האלימות והגסות כלפי הנפגעים, את השקרים שפרסם פעם אחר פעם ואת נסיונותיו להטעות את הדיינים - יגלה מי הוא 'הרב' אבינר האמיתי. עצוב מאוד לגלות את האמת, אני עצמי הייתי בעבר תלמידה ומעריצה שלו, אך האמת והדאגה לציבור עומדים מעל הכל. פורום 'תקנה' לא מסוגל לגלות את האמת כי חלק מחבריו קשור ל'רב' אבינר. חלקם גם תמכו בו והשמיצו את המתלוננות ואין להם נכונות להודות בטעותם ולחשוף ש'הרב' אבינר הונה אותם. מדובר בסיפור שנופל 'בין הכיסאות', ישנו חומר ראייתי רב, אך גם הדיינים מתחמקים מ'תפוח האדמה הלוהט' הזה. בתשס"ט פסקו נגדו אך לאחר מכן הקפיאו את התיק עד - לפרישה של שלושת הדיינים בהרכב שהיה אמור לדון. הרב מצגר הוא הדיין האחרון שפורש ללא הכרעה בתיק הזה, הדיינים משאירים את התיק לטיפולו של הרב הראשי הבא, שאולי גם הוא ישאיר את התיק לבא אחריו, ובינתיים הציבור נאנק וסובל והאלימות בבית אל כלפי מתלוננים הפכה מזמן לאלימות פיזית. פלא שרבים מהנפגעים מעדיפים לשתוק???
ז. זהותי נחשפה ורבים יודעים מי אני, בכל זאת אינני רוצה להגדיל את הפרסום. לא היתה לי מעולם כוונה לפגוע בעולם התורה חלילה, ההיפך הוא הנכון. כואב לי מאוד שבגלל הזנחה פושעת בפרשה הזאת ובפרשות נוספות אנחנו מאבדים יהודים ויהודיות יקרים שמתרחקים מתורה ומצוות. רבים יודעים את האמת ובחדרי חדרים רבנים ידועים אומרים את אשר על לבם, רק כלפי חוץ עולם כמנהגו נוהג. נקווה לטוב, האמת תנצח בע"ה.
אגב, כמו בכל נושא, יש חומר רב בוויקפדיה האנגלית על כך, אין צורך להסתמך על נתונים של משטרת ישראל בצורה בלעדית
השבמחקhttp://en.wikipedia.org/wiki/False_accusation_of_rape
א. המחקרים בויקיפדיה בסך הכל מראים שהרבה אינטרסים מעורבים כאן. כל אחד שואל את השאלות וקובע את הקריטריונים לפי התוצאה שהוא רוצה לקבל. בערך כל חודשיים אתה יכול לקרוא, במסגרת קמפיין מתוזמן של עו"ד שמגינים על מבצעי עבירה, על כך שחצי מהתלונות הן תלונות שווא. אגב, שים לב, שלפי כלל הכפל, גם אם שיעור תלונות השווא הוא 10%, זה הופך לפרומיל אחד - 0.1% - כאשר יש שלוש מתלוננות על אדם אחד.
השבמחקמאד מצער אותי שאפילו מי שמטפל בדיווחים על פגיעות מיניות מתפתה לקמפיין של המטייחים לפיו יש לבדוק כל תלונה אם איננה תלונת שווא. מי שחושב שיש להתייחס ברצינות לאפשרות הזו, עדיף שלא ייגש לתחום. הוא יזיק יותר מאשר יועיל. הסייג היחיד לכך הוא שאם לא שמעת את התלונה מהנפגע/ת עצמה, אלא ממישהו אחר (כדוגמת הגננת באלעד)היא טעונה בדיקה.
אני שומע רבות את הטענה - חבר של חבר שלי, אבא של חבר שלי וכו'. אומר באופן חד משמעי, ילד לא ימציא משהו שלא נמצא בעולם המושגים שלו. לכן לא הייתי שולח את הילד הקטן שלי ללמוד אצל חבר של חבר שלך. גם הטענה "נבדק ונמצא שלא היו דברים מעולם" ידועה במקומותינו, נפוצה באולפנות ועוד, וגורמת לנפגעים ונפגעות לנסות נסיונות לאובדנות. אנא, אל תלך למקום הזה של "נבדקו".
ב. אני גם כן לא יודע לבדוק אם אדם משקר ומי משקר. יש רק דרך לבדוק טקסט, שנאמר בעל פה או נכתב, אם הוא אמיתי או שקרי. הבדיקה מבוססת על מחקר של ד"ר רקפת דילמון (2004), שלמדתי אצלה במסגרת התואר השני שלי בקרימינולוגיה. גם היא התבססה על מחקרים קודמים של מאפייני שפת שקר. בטקסט שנאמר בעל פה יש 17 מאפיינים כאלו. בטקסט בכתב ישנם כחצי מזה. אם כל הפרמטרים הולכים באותו כיוון אתה מבין שהטקסט שקרי.
ג. פורום "תקנה" מתייחס לנישה מאד צרה של "פגיעות תוך ניצול סמכות". הכוונה של מייסדיו הייתה שהוא יהיה פיילוט לפורומים נוספים, ואני בהחלט מקווה שיקומו פורומים נוספים.
לכבוד הרב יהודה פרומן
השבמחקשלום וברכה
למרות שתגובתך לא הופנת אלי, ברצוני לשאול: האם לא כדאי לפרסם קריאה להקמת פורומים נוספים שיתנו מענה רחב יותר באמצעי התקשורת? אפשר להרחיב את השאלה: האם לא הגיע הזמן לקרוא להקמת גוף ציבורי ממלכתי שיטפל בפגיעות מיניות שאינן בתחום הפלילי? נזקים עצומים נגרמים מהעדר כתובת ברורה לתלונות מסוג זה.
בתודה
המתלוננת
אחרי פרשת הרב אלון אני תוהה האם פורום מהסוג הזה פותר את הבעיה. פורום תקנה, לדעתי, מבוסס על ההנחה שרוב האנשים מפותחים דיים להבחין בין תוקף לקרבן. נדמה לי שזו הנחת עבודה שגויה, ולכן החברה או הסובבת, ותגובתה הצפויה הם חלק מהבעיה. זהו מרכיב שלא נפתר על ידי הפורום, ודורש פיתרון יצירתי.
מחקא. ודאי שילד לא ימציא משהו שהוא לא בעולם המושגים שלו, אבל ההנחה שלך שתמיד הדברים האלו הם לא בעולם המושגים שלו, אין לה בסיס (לצערינו, כיום מדובר על חשיפה לתכנים מיניים כבר בגיל מאד מאד צעיר).
השבמחקב אני שב ואומר, שבאופן מערכתי, פעלנו לא מעט עם נפגעות תקיפה מינית, (ובאופן אישי, השקעתי שעות רבות מזמני) ללא כל תמורה. יחד עם זאת, חשוב לראות את התמונה בכללותה, וכהדרכת חז"ל שאין לקבל לשון הרע אבל 'למיחש מיבעי'. (גם לגבי מקרה הרב אבינר, היו בדיקות של המשטרה ושל אנשי מקצוע בתחום שהעלו חרס בידם). להתיחס למאמר אחד שפרסמנו, מבלי לברר ולבדוק את עמדתנו הכוללת, זה דבר שלא יעשה.
ג. ההגנה על קרבנות תקיפה מינית, לא מתחילה בהגנה או בתקיפה של הרב אבינר, וגם לא בפעילות פורום תקנה. ההגנה מתחילה קודם כל, במניעה - להעצים אצל כל בת את יכולת ההתגוננות (הרב אבינר בעצמו כתב בשות סמס פעם שאם מישהו נוגע בבת בצורה לא נאותה, היא צריכה להגיב באלימות באופן מידי), להקטין את מספר אנשי החינוך במוסדות לבנות ועוד ועוד.
אני מאד מקוה שבקרוב נעלה מאמר לאתר שעוסק גם הוא בנושא הזה - אם תרצה לכתוב משהו 'בגובה העיניים' עבור בני הנוער בתחום - נשמח מאד.
לגברת רות
באמת שאין רצוני להכנס לפולמוס הזה, ובכל מקרה עמדתי האישית איננה משנה דבר. ב'חברים מקשיבים' אנחנו מנסים לעזור ולהשפיע על בני הנוער לפי מיטב הבנתנו, ואנחנו משתדלים להתרחק מאד מאד מכל מחלוקת שהיא. לכן, אין לנו שום בעיה להוריד את המאמר מפרסום, אני מאמין שהרב אבינר יסתדר בלעדינו..
תודה רבה טוביה. אאריך מאד את הסרת המאמר.
השבמחקבברכה, אודי
לכבוד טוביה שלמה בר אילן
השבמחקשלום וברכה,
תודה על הנכונות להסרת המאמר, ואני מלאה הערכה על הנכונות לתרום למניעה ולטיפול בתחום ההטרדות, אך האם הסרה של המאמר מתקנת את העוול שנמשך כ - 10 שנים? האם על פי ההלכה אין מחויבות לבדוק את טענתי שפורסמו באתרכם דברי שקר? הדברים הללו פגעו בשמי הטוב ובמשפחתי בצורה מאוד מאוד חמורה. ולגבי המשטרה - המשטרה הודיעה שאין בראיות הוכחה לאשמה פלילית, לא היתה שום שלילה של הטענות עצמן שמראש לא הוצגו כעבירה פלילית. האם ברצונך לטעון שכל מה שאינו פלילי מותר בתחום הזה? אנשי מקצוע מעולם לא קיימו בדיקה של טענותי. על סמך מה נכתב ש'אנשי מקצוע בדקו'?
המחויבות לבדוק את הנושא אינה רק בגלל הפרסום אלא גם בגלל האחריות שיש לכל אדם שיש לו השפעה לטהר את האוירה שבה קיימת מציאות של איפה ואיפה, ואת 'הרב' אבינר לא בודקים.
בגלל האוירה שיצרו המאמר ופרסומים דומים, אבינר הרשה לעצמו לשלוח לביה"ד מסמכים שבהם תקף אותי ואת בעלי בשפה מינית בוטה, הוא שלח מסמכים משפילים ומבזים שפגעו בי במיוחד, בגלל רקע של פגיעה מינית בילדות. נשים רבות נפגעו ממנו ואין לי ספק שהפגיעות נמשכות כי מדובר בדפוס התנהגות קבוע. מדובר בתופעה ציבורית שאסור לעבור עליה לסדר היום. קשה יותר להתמודד מול אדם במעמדו אך כשהוא פוגע הפגיעה קשה במיוחד והבידוד של הנפגעים גדול מאוד. אודה לך מאוד אם תיתן לי כתובת של מייל, אשתדל להעביר מסמכים קשים מאוד שנשלחו אלינו ע"י אבינר. כל מי שפניתי אליו עד היום, מלבד הרב פרומן שזכויותיו מרובות, סירב להתייחס לחומרת המתקפה נגדי שמתועדת במסמכים. אבקש בכל לשון של בקשה שלא תסתפקו בהסרת המאמר, צעד מבורך כשלעצמו. האם הסרת המאמר תשיב לי 10 שנים של בידוד, חרמות, השמצות ועלבונות מהסוג הגרוע ביותר? האם דמי אדום פחות מכל בת או אשה שלהם תשמחו לסייע רק בגלל שהאדם שפגע בי הוא 'הרב' אבינר? מצ"ב ציטוט נוסף מאתרכם (http://www.makshivim.org.il/show.asp?id=2158):
"זה גם קשור לפרשיית העלילה על הרב שלמה אבינר, שהיינו עדים לה לאחרונה. כל הזמן תהיתי על המניע של כל מיני אנשים לפרסם ולעסוק בהרחבה גדולה כל כך בהאשמות מגוחכות כאלו".
ההאשמות אינן מגוחכות, בגלל הפרסומים שההאשמות מגוחכות מתלוננות נוספות נבהלו ולא התלוננו נגדו, נכון להיום עשרות ואולי מאות נשים נמצאות בסיכון!
אני מלאה הערכה לרב יהודה פרומן שאומר את האמת ואינו חושש להתגייס להגנת נשים שרבים מחקו אותן ואת עדותן ע"י אמירות מהסוג הזה וע"י פרסומים מעורפלים על 'בדיקות' כאלה ואחרות שלא היו ולא נבראו. אדרבה, אמור לי מה שמם של 'אנשי המקצוע' שבדקו את עדותי? אינני יודעת מי הם כי הם אינם קיימים.
אשמח לקיים קשר עם אנשי 'חברים מקשיבים' כדי לתקן את העוול וכדי לנסות להציל את מי שעוד ניתן להציל, גם הנפגעות מ'הרב' אבינר ראויות לעזרה.
בתודה בברכה
המתלוננת
שלום לך
השבמחקהנתונים שציינתי במאמר, מובאים בויקיפדיה. אמנם ויקיפדיה איננה מקור מדעי, אבל היא מיצגת את העובדות הכלליות הידועות לציבור.
את מתיחסת לשתי נקודות שונות - עזרה לך כאדם סובל (סובל מעצם הפגיעה וכן מההשפעות של החשיפה וכו') ועזרה לציבור - התגייסות על מנת להציל נשים אחרות.
אנחנו משתדלים לסייע לכל מי שבאפשרותינו לעזור. יחד עם זה, איננו אנשי מקצוע, ועיקר העזרה שלנו ביחס לנפגעות תקיפה מינית היא בעידוד והפניה וסיוע לטיפול מקצועי. רוב הפעמים יש רתיעה עצומה מפניה שכזו, ושם מתמקד עיקר המאמץ שלנו, בפרט שהפניה דרכנו היא אנונימית ועוזרת לנפגעת להתגבר על הרתיעה מהחשיפה.
אני מניח שעברת טיפול מקצועי בצורה זו או אחרת, אבל אם תרצי סיוע והכוונה בזה, אנחנו יכולים לנסות לעזור.
ביחס לנקודה השניה, הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות (וכך עשינו בפעמים קודמות) הוא בהפניה ל'פורום תקנה'. כתבת שהם התעלמו מפנייתך, וזה באמת מאד מצער, אבל הדעת נותנת שאם פורום כל כך חשוב ובכיר לא מתמודד עם טענותייך, בודאי שאנחנו הצעירים לא נוכל.
אני מבין שהמצב מאד מאד מצער, כאשר יש ענין שכזה ללא הכרעה, (בין אם הצדק איתך, ונשים ממשיכות להפגע, ובין אם הצדק עם הרב אבינר ואזי אתר שלם שמוקדש לבזות רב חשוב בישראל הוא בעצמו מצב של חילול ה' שאין כמוהו) ואין לנו אלא להתפלל שה' יגדור פרצות עמו ברחמים
כללית, אפשר ליצור איתי קשר במייל tsbias1@gmail.com
ניסיתי לכתוב פה כמה פעמים אבל זה כנראה לא נשלח כמו שצריך.
השבמחקבכל מקרה, ביקשת הצעות והצעתי היא ליצור מרכז של טיפול עם אופי קהילתי חזק. בסגנון שמוצע למכורים לסמים.
בפועל יש לאפשר סוג מסגרת שכולל לינה ומגורים וגם סוג שני של טיפולי יום . כשלמעשה באופן ראשוני המעבר למקום תומך , בטוח ומקבל שנותן את מלוא תשומת ליבו לאותו עניין שאינו זוכה להכרה בסביבה הראשונית של הנפגע/ת יפתור סימפטומים נפשיים רבים שמתפתחים אצל המוקעים והנבגדים שלא באשמתם (כלומר כאלה שעברו ניצול מיני מתמשך בילדות ואינם זוכים ליחס ולטיפול הראוי מכל אותם המעגלים עליהם הם אמורים להישען באופן טבעי).
הלינה והמחייה במקום שתומך בהם פיזית וגם נפשית יקל על מצוקתם באורח בלתי ישוער.
העבודה הטיפולית תתבטא בעיבוד יומיומי של הטראומות על ידי אנשי טיפול מקצועיים, הן באופן פרטני והן באופן קבוצתי. אפשר במקום כזה לדאוג שתהא חלוקה לפי השתייכות מגדרית, אתנית או דתית כדי לספק טיפול יעיל וממוקד יותר שיתחשב בסוגיות של קבוצות אלו.
לאחר עיבוד הטראומות והגברת הכוחות הנפשיים בקרב הפליטים שמגיעים למקום, עוברים לשלב ב שבו מכינים אותם לשוב ולהשתלב בחברה . כאן יעלה הנושא של פעולה במישור הפלילי ותידרש הסברה על כל מה שכרוך ויוצא מכך.
כמובן שתועיל כאן מאוד תמיכה של המדינה על ידי הכרה בנפגעים ובנפגעות כקורבנות עבירה ועזרה כלכלית בשיקומם אבל מישהו צריך להסביר להם שזה יותר משתלם מאשר שאותם נפגעים יופקרו חיגיעו לרחוב, לכלא, להתמכרויות ופשיעה או לאשפוזים פסיכיאטרים ויהוו נטל על המדינה.
לרב יהודה שלום רב
השבמחקשלוש הקדמות: ראשית: אני מאמינה לחלוטין למתלוננת נגד הרב אבינר. דבריי בהמשך לא מכוונים אליה. שנית: נכחתי בהקרנת הסרט ובדיון שבו השתתפת. התרשמתי מאד מדבריך, מדברי מיכל רזין ומשיתוף הפעולה בנושא מניעת ההדחקה וההשתקה של פגיעות מיניות בחברה הדתית, ודבריי בהמשך אינם מהווים שלילה של גישתך הכללית. גם אני בעד מאבק ללא פשרות במעשים הפליליים ובהשתקה של עבירות מין מצד אנשי דת ואנשי מרות בכל מגזר.ושלישית, אני נמנעת מלחשוף את שמי לא כיוון שאני חוששת להזדהות אלא כדי שלא לחשוף אנשים שאני רומזת לסיפורם האישי. וכעת לעיקר דבריי: לא מובן לי למה זלזלת כל כך בטענתו של טוביה שלמה שישנן תלונות שווא. נכון שהן מהוות אחוזים בודדים. אך האדם שנפגע מהן נפגע בכל מאת האחוזים. אני מכירה אישית (לא חבר של חבר ולא פרסום של עורכי דין שקרניים) מקרה שבו נער האשים מורה שלו בפנימייה בפגיעה מינית מתוך נקמנות כלשהי. מתיאוריו הפרטניים במשטרה היה ברור לחלוטין שסיפורו פשוט לא יכול היה לקרות, והוא הודה בשקר. אך בינתיים, בריאותו של אותו אדם נפגעה ללא תקנה, הוא איבד את פרנסתו ואת מעמדו החברתי, משפחתו נהרסה, וילדיו לא יכלו לצאת לרחוב וחלקם נזקק לעזרה נפשית. ועד היום - למרות שחפותו הוכחה - ישנם אנשים האומרים ש"אין עשן בלי אש". אני מכירה אישית אישה שחושבת שכל גבר חושק בה, גם אם רק חייך אליה מתוך אמפתיה, וכל תנועה חברית נחשבת על ידה לאינטימית לגמרי. והיה לא מזמן מקרה של בחורה שהאשימה אדם, בית המשפט האמין לה והוא שישב בכלא כמה שנים, עד שהתברר שעשתה זאת לכמה גברים, ותמיד - הכל היה בראש שלה. אתה ואני מכירים מקרים של עלילות שווא מתוך נקמנות או מתוך מניעים פוליטיים כלכליים או משפטיים, וילדים שנותנים תשובות על פי שאלות מנחות של מבוגרים החוששים מפגיעה מינית, שאחר כך מייחסים את הסיפור לילד ולא להם עצמם. זה לא קורה הרבה אבל זה קורה.ובכל המקרים, הנזק שנגרם ל"פוגע" שהופך לנפגע, ולמשפחתו, הוא חסר תקנה. לכן צודקים ארגונים המטפלים בתלונות כשהם בודקים קודם לכן את אמינות הסיפור. ובה בעת, לא התרשמתי שטוביה הביא אותן כדי להמלט מהצורך להודות במציאותן של פגיעות מיניות בחברה הדתית. מצד אחר, מטרותיך (שאתן, כאמור, אני מסכימה לחלוטין) עומדות בפני עצמן גם ללא ההתנצחות לגבי תלונות השווא.
אני עומדת על כך כיוון שהדיון בכך נותן לי מפתח למחשבה על דרכים נוספות להתמודד עם ההדחקות וההשתקות שיש כיום, אך על כך בתגובה נפרדת שתבוא אי"ה בקרוב.
בכבוד ובתמיכה
בת חנה
שלום וברכה
השבמחקראשית, ברור שעומדת בפנינו האפשרות לזכות את כל האנסים והפדופילים מפני ש-3% מהתלונות הן תלונות שווא, או לחילופין, לקחת את הסיכון שיש גם תלונות שווא, ולסמוך על כך ש"ניכרים דברי אמת", מה גם שהן המשטרה והן אמצעים אחרים מאפשרים בסופו של דבר לבדוק את התלונה. המשפט הפלילי יצר חזקה המכונה "חזקת החפות". משמעותה היא שגם אם פדופיל מועד יגיע לבית המשפט, הוא יוחזק כ"חף מפשע" כל עוד הנפגע לא הביא עדים לתקיפה הנוכחית. לדעתי, המחיר כבד מנשוא. כבר היום כחמישית מהחברה בכל מדינות העולם הם נפגעי תקיפה מינית, ואני מניח שזה ילך ויגדל. אם אנחנו רוצים לצמצם את כמות הפגיעות, אין לנו ברירה אלא לקחת סיכון לא גדול, ולהאמין לכל תלונה עד שלא יוכח שהיא שקרית. חובת ההוכחה צריכה להיות מוטלת על הנתבע.
שנית, משום מה, כאשר אנשים נוטים להאמין לכך שמדובר בתלונת שווא, מדובר תמיד במישהו שהם היו רוצים מאד להאמין שהוא אדם נורמטיבי. זה יכול להיות חבר, אבא של חבר, רב ועוד. מכאן שהטענה שהתלונה היא תלונת שווא נוצרת לא בגלל החשש מאותם 3% של תלונות שווא, אלא כתוצאה מהדיסוננס הקוגניטיבי. דיסוננס קוגניטיבי מוגדר כחוסר התאמה, או כסתירה בין דעות, עמדות, אמונות או תפיסות של האדם.
הנחת היסוד של תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי היא, שאנשים מונעים לשמור על התאמה בין המרכיבים הקוגניטיביים (אמונות, תפיסות, דעות, עמדות), מפני שכך הם חשים רגועים יותר ויציבים יותר.
אי התאמה בין שתי התפיסות גורמת לו לדיסוננס קוגניטיבי, הגורם למתח פנימי רב, ולכן הוא שואף להגיע לקונסוננס, שהוא היפוכו של הדיסוננס: לאיזון, או לשיווי משקל, בין הרכיבים הקוגניטיביים שלו.
אחת הדרכים להפחתת הדיסוננס הקוגניטיבי היא איסור מידע. אפשר לשנות אחת מן התפיסות הסותרות על ידי איסוף מידע, התומך בתפיסה אחרת. המידע משכנע אותך, שבעצמם אין כאן כל בעיה, או אי התאמה שיש לדאוג בגינה, ולכן אין כל צורך שתשנה את התנהגותך, או את עמדותיך. אנשים המעשנים, או צורכים סמים, חשים דיסוננס מפני שהם יודעים שהתנהגותם עלולה לפגוע בבריאותם.
אנשים אלו יכולים לצמצם את הדיסוננס על ידי חיפוש ראיות שהסיגריות או הסמים, אינם מסוכנים כלל, או שהסכנה מועטה בלבד – למשל, במחקרים רפואיים שלא הצליחו להוכיח הקשר בין העישון לבין מצב הבריאות.
להבנתי, זה מה שקורה כאשר רב ידוע מואשם בעבירות מין. זה מאד מדאיג, ומערער את התפיסה לפיה רבנים הם אנשים יותר טובים. לכן אנשים מתחילים לאסוף מידע על תלונות שווא. לצערי, אכן יש הרבה ערפול במחקרים על תלונות שווא, מפני שגם החוקרים היו אינטרסנטים. האינטרס של המשטרה לא נראה לי חזק כל כך, ולכן בחרתי להביא את הסקר שלה. על כל פנים כאשר אוספים ראיות לקיומן של תלונות שווא, זה הופך את הידיעה על המעשים החמורים של הרב להרבה פחות מדאיגה, ובכך מפחית את הדיסוננס הקוגניטיבי, ומביא שלוות נפש לאספני הראיות.
שלום וברכה
השבמחקא. לא הצעתי לרגע לשחרר את כל האנסים והפדופילים עקב החשש מתלונות שווא. אני רוצה להבחין בין איסוף סיפורים על תלונות שווא כדי לפתור את הדיסאוננס הקוגניטיבי - תופעה שבקשר אליה אני מסכימה אתך - לבין התייחסות לאפשרות של תלונות שווא כאפשרות קיימת, כדי למנוע הרס שאין לו תקנה, לאו דווקא לגבי רבנים אלא לכל אדם בעולם. גם אני יודעת שהמשטרה בוחנת ובודקת. אך מה במקרים שלא מגיעים למשטרה? מקרים המטופלים בארגונים חברתיים קדם-משפטיים? ומה במקרים בהם לנתבע אין יכולת להוכיח את חפותו כי זו "מילה שלו כנגד מילה שלה"? לא הייתי רוצה, חלילה, שנקבל אוטומטית את דעת הפוגע-לכאורה אך גם לא שנקבל אוטומטית את עמדת הנפגע/ת-לכאורה, אלא שנבחן ונבדוק מתוך זהירות. נראה לי שזה מה שרצה טוביה שלמה ולא לאסוף סיפורים כדי להתמודד עם הדיסאוננס הפרטי שלו. אני מבינה מדבריך הנוכחיים שאתה מייחס לו את המניע הראשון ולכן דנת בכך.
ב. אחת הדרכים בטיפול בנושאים אלו כיום היא הפרסום והרעש התקשורתי. יש בכך חשיבות רבה, כדברי האומר שכביסה שמתייבשת בשמש מתבהרת ומה שנשאר בחשכה מתעפש. הבטחון של הפוגע שהנתבע/ת לא י/תעיז לפנות לציבור עוזר לו לעשות את מעשיו במחשך ולצאת נקי לביתו. האומץ לצאת לציבור הוא אפוא כלי הכרחי להגבלת מעשים מעין אלו ולהצלת קרבנות עתידיים. אך דא עקא, שהפרסום מביא לעיתים להשתלחות בלתי מבוקרת, לבית דין שדה, לפגיעה בחברה שלמה הסובבת את הפוגע, בין אם משפחתו ובין אם קהילתו. החשש מכך גורם גם לפוגע להסתיר מעשיו עוד יותר וגם לחברה לגונן עליו כדי לגונן על עצמם. מה גם שיש הרבה צביעות, שמחה לאיד, מציצנות ופוליטיקה המעורבים בפרסומים אלו. היפוך מנמה שבה במקום להאשים תמיד את האישה (כבעבר) מאשימים תמיד את הגבר משאיר אותנו באותו סוג של שיח.וכך הדבר בפרדיגמה של תלמיד ורב. יתרה מכך: ההשתלחות הזאת עלולה להיות בומרנג: המטוטלת המכה כעת בקיר הנגדי תחזור בעתיד לקיר הראשון באותה עוצמה אם לא יותר. ברור שחשוב הרבה יותר לסייע לנפגעים שהם חסרי האונים בסיפור הזה. אך השאלה כיצד ניתן לפרסם ולהגיב על הפשע ולהגן על הנפגעים אך גם לשמור על מידה של ניקיון חברתי ודתי, היא שאלת מפתח בטיפול בתופעה.והזהירות שהצבעתי עליה היא חלק מכך.
ג. ברצוני להחריף את טענתך לגבי הדיסוננס הנוצר כשרב מתגלה כחוטא. לא רק שאנחנו רוצים להאמין ששומרי התורה הם טובים יותר ושהרבנים הם טובים עוד יותר, החינוך הדתי, בחלק מהמגזר שלנו, מחנך לתלות ב"גדולים". הסוגיה שעולה שוב שוב בשנים האחרונות מהווה דוגמה כואבת לכך: "גובה העיניים" מול "כמלאכים". הטוענים לחינוך המאדיר יוצרים במכוון הערצה בלתי מסוייגת ותלות בדעת תורה, לצד הטענה שהאדם הקטן לא יודע מספיק, ואין לו יראת שמים מספקת, והוא זקוק לאישור הקבוע של הרב שהוא כמעט מלאך ה' צבאות. החוויה של שימוש תלמיד חכמים מצטרפת לפנייה לשיעורי אותם רבנים כריזמטיים ולבקשת עצתם על כל צעד ושעל. בתנאים אלו, ביקורתיות נחשבת כחוצפה כלפי שמיא.גישה זאת יוצרת מצבים אינטימיים בין הרב לתלמיד/ה או חבר/ת קהילתו, כשהם יכולים לבכות בפניו בחדרו הקט, והוא רואה עצמו יועץ כל יכול ושוכח את גבולותיו. והפתח למעבר גבולות המותר הופך לשער רחב למדיי. אחר כך, כאשר מתגלה שאותו "מלאך" לא היה מלאך - מתפרקת הזהות האישית של התלמיד החי בצילו של אותו רב ושל החברה המחזיקה באותה גישה דתית, ואין לו ולהם במה להאחז. הם ילחמו בחירוף נפש על זכותם לחיות בגן עדן של שוטים, יאשימו את עצמם במה שקרה, יחזרו אל אותו אדם בתקווה שלא יפסיק לאהוב אותם וימשיך להדריכם באמונתם, או יכחישו את הנעשה, כי האלטרנטיבה היא אובדן. לכן נראה לי שאחד הכלים המרכזיים לטיפול בבעיה הוא חינוך דתי ביקורתי שמעביר את האחריות ליחיד ומציע לימוד מאדם בוגר,ואף רב, אך ללא התלות בו. חינוך שיבהיר מראש שגם הם עלולים לחטוא והשמיים לא יפלו אם נודה בכך, ושביקורת על מעשים נפשעים שלהם היא קידוש ה' ולא חטא בפני עצמו.
בת חנה - תודה רבה על הסיוע
השבמחקאני לא מבין בדיסוננאסים, אבל אני כן יודע, שהמנגנון הפסיכולוגי של הזדהות עם מי שמציג את עצמו כקרבן, הוא גם חזק עד מאד.
ואני שב ומציין, שלא בטוח שהרשעה אוטומטית של מואשמים באונס, תהיה באמת אפקטיבית מול הטרדה מינית. מה שבטוח שהיא תהיה אפקטיבית בכך, שאנשים פשוט יתרחקו לגמרי מהעסקת נשים. אם כי, מנקודת מבט הלכתית, אפשר אולי לברך על ההפרדה שתגיע בעקבות כך..
תרגיל פשוט - - תתקשר אליך - הרב פרומן - אשה ותרצה להפגש איתך - מה תעשה בשביל למנוע את המצב שהיא תגיש נגדך תלונה. שים לב, שאם היא פונה אליך יש להניח שהיא כבר נמצאת במצב נפשי לא פשוט כך שהסיכון מראש גדול יותר.
בקיצור, אני חושב שצריך מחשבה מעמיקה מאד בקשר למניעה (וכאן זה תשובה לסוף דבריה של בת- חנה. נדמה לי שגם במקומות של חינוך דתי ביקורתי (או חינוך חילוני) יש הטרדות מיניות) ובודאי לא לקפוץ לפתרונות 'פשוטים' שמחירם בצידם
לטוביה שלמה
מחקפגיעות מיניות יש בכל מקום ובכל חברה. אבל אנחנו דיברנו על שתי תופעות: הפגיעות וההכחשות. הרב יהודה פרומין טען שיש עקרון-על המסביר את ההתכחשות ההשתקות וההגנה על הפושעים במקום על הקורבנות. אני מסכימה אתו חלקית. יש דברים משותפים ונראה לי שהוא ציין דברים נכונים. אך לצד הדמיון בהתנהלות האנושית, נראה לי שתוצאה דומה לא בהכרח אומרת שהסיבה דומה לחלוטין. יש גם וריאציות על הנושא.
התופעה השניה - ההשתקה וההתכחשות - נידונה בהתכתבויות למעלה במיוחד כפי שהיא מופיעה בחברה הדתית, ובמיוחד במקרים בהם רבנים, מורים ואנשי מרות שפגע, זוכים להגנה של סביבתם, והכעס מופנה אל מי שנפגע/ה ו/או אל מי שחשף.
במקרים מעין אלו, הבעיה גדולה יותר במקום שיש חינוך להערצת הרב עד כדי תלות, כשנוצרים יחסים אינטימיים עד לבלי גבול, וכשהרב או המורה רואה עצמו כמחנך, יועץ, פסיכולוג, מורה פרטי ומה לא (שוב, להבהרה: אינני נגד כבוד הרב והמורה - זה הכרחי בתהליך חינוכי. אני מדברת על הערצה והתבטלות כמכשיר חינוכי). ראיתי את זה במו עיני בשנות עבודה חינוכית ממושכת. תאמין לי, אני לא מדברת בחלל הריק. רק כדי לשבר את האוזן, הדוגמה שנידונה למעלה לגבי הרב אבינר - (ואחר כך לגבי הרב אילון) - בשני המקרים רבנים מיהרו להחתים אנשים בעדו. בלי לדעת מה באמת קרה. במקרה של הרב אבינר בני נער בבית אל התארגנו (או אורגנו) לתמוך בו בהתלהבות שגבלה כמעט בתוקפנות. וגם הם לא ידעו מה באמת קרה. אבל הם לא יכלו לסבול את האפשרות שהאיש שחינך אותם והיווה להם דוגמה אישית - נכשל. התוצאה היא זעם אין אונים כלפי מי שהעז לקלקל להם את תמונת גן העדן. ובאמת, במקרים כאלו, אם חלילה נוצרת אכזבה מהאדם הנערץ, גדולה השנאה מהאהבה הקודמת, כפי שקרה שנים אחר כך כשאנשים התאכזבו מהתנהלות הרב אבינר בגוש קטיף ומעריצים לשעבר כתבו עליו דברים איומים שממש אי אפשר לחזור עליהם.
לכן, טוביה שלמה, אני לא חושבת שהטיעון שלי פשטני. גם אני לא חושבת שהוא פותר כל דבר. הוא לא פותר, למשל, בעיות של פגיעה בתוך המשפחה, או של מלמדים בישיבות קטנות או בבתי ספר יסודיים. הוא לא פותר גם פגיעה במצב של יחסי מרות במפעלים ובמוסדות ציבוריים, כמו בסיפור האחרון בטלויזיה. אבל הוא מסביר לפחות חלק מההתגייסות הציבורית להשתיק אירועי פגיעות בחברה שלנו. ונדמה לי שהוא שווה מחשבה.
מה עושים עם הסיפור של הרב אבינר?
השבמחקגם זה יגיע. הזכרתי את זה בטור שכתבתי בשבוע שעבר ב nrg - http://www.nrg.co.il/online/11/ART2/499/244.html?hp=11&cat=1103
השבמחקשבוע טוב.