בס"ד
יט בטבת תשע"ג
הרבה נשים או ילדים שנפגעו מינית שואלים את עצמם
את השאלה שבכותרת: למה זה קרה דווקא לי?
תחילה, אני רוצה להעיר שאחת התוצאות העצובות של תופעת
השתיקה וההשתקה של פגיעות מיניות היא שהנפגעים והנפגעות חושבים שזה קרה רק להם, או
שזה קורה למעטים. לאמיתו של דבר אנחנו נמצאים בעיצומה של מגפת פגיעות מיניות.
מחקרים שמפרסמים מרכזי הסיוע מוסרים נתונים על אחת
מכל שלוש נשים שתותקף מינית, ואחד מכל 6 ילדים. במחקר שנערך בידי דיאנה ראסל,
סוציולוגית, בראשית שנות ה-80 נבחרו בטכניקות של דגימה מקרית (רנדומלית) 900 נשים,
איתן ערכו החוקרות רעיונות עומק. התוצאות הראו שאחת מכל 4 נשים נאנסה, ואחת מכל 3
הייתה נתונה להתעללות מינית בילדותה ("טראומה והחלמה" עמ' 45). שלא כמו
בתאונות דרכים, שם סטטיסטית קיים הסיכוי ש"לי זה לא יקרה", כאן, הסיכוי שמתוך
משפחה של מספר נפשות לא תיפגע או לא ייפגע אף אחד, קטן.
כך שהנתונים שעליהם מתבססת השאלה – "דווקא לי"
– אינם נכונים.
אולם בסופו של דבר העניין אינו הנתונים, אלא
ההרגשה, וההרגשה הזו קיימת בקרב נפגעות ונפגעים רבים. ברשימה הזו אני רוצה לבחון את
השאלה מזווית אחרת, מנקודת מבט של אמונה.
בפרשת מסעי, מתוארים ארבעים ושניים המסעות של עם
ישראל במדבר. הבעל-שם-טוב, מייסד תנועת החסידות, חידש שארבעים ושניים המסעות האלה
מתארים גם את מסלול חייו של האדם הפרטי. לעתים מדובר במסע ממקום למקום, ולעתים
מדובר במסע ממצב למצב. כאשר המשנה במסכת אבות אומרת "על כורחך אתה חי",
כוונתה היא שאנחנו איננו בוחרים את המסעות שלנו. הם מוכתבים לנו מלמעלה. כל אחד
מקבל סדרה אחרת של מסעות. חלק מהמסעות קשים, וכרוכים במשברים, כאלו המכונים בתורת
הקבלה והחסידות "שבירת הכלים".
קשה לנו מאד להבין את ההיגיון של "שבירת
הכללים המחזורית" המהווה חלק מהחוקיות שלפיה מנהל ה' את העולם, בפרט כאשר אנחנו
מצויים בעיצומו של אחד ממשברי החיים. בצורה מאד כללית כותב הראי"ה קוק,
שמדובר ב"עסקה כדאית" מבחינה רוחנית:
"והבניין המתוקן עולה יפה יפה, באין ערוך
ליקרתו. וכל כך מרובה היא מדה טובה ממידת פורענות, עד שכדאי לסבול את כל ייסורי
השבירה, את כל קלקולי הריסה, רק שיצאו עולמים משוכללים כאלה, שנושאים בכוחם
עושר חיים כזה, שהוא מצד עצמם למעלה מכוחם" (אורת הקודש ב, התעלות העולם,
יב).
חוויה של פגיעה מינית היא סוג של משבר כזה, שבירת
הכלים של החיים, שבה הנפגעות/ים צריכים להתחיל לאסוף את השברים ולבנות את החיים
מחדש.
מה אנחנו יודעים על החוקיות של "שבירת
הכלים"?
אנחנו יודעים שזה תהליך המתרחש רק כאשר אין שום
דרך אחרת שבה נוכל להתקדם במסלול חיינו, מסלול המסעות. כמו סדרת המסעות כולה, "שבירת
הכלים" מוכתבת לנו מלמעלה.
המשמעות היא, שהמשבר האישי (בהקשר שלנו הפגיעה המינית),
הוא הכנה לצמיחה אישית . כך כותב הראי"ה קוק:
"כשמרגיש האדם שנהרס הרבה ברוחניות, ידע
שהגיע לו התור לבניית בניין חדש, יותר נעלה ונשגב, ויותר קיים ומפואר, ממה שהיה
בראשונה. ויתחזק ויתאמץ בתיקון מעשיו ודרכיו, בסדר הגון, באומץ לבב, בחפץ
טהור, בלב מלא עוז ושמחה פנימית, 'כי טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ידרך
ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו'" (הרס ובנין, אורות הקודש ג עמוד רנא).
"זה קרה דווקא לי" מפני שזו תחנה במסלול
חיי. יש אכן אחרים שמסלול המסעות שלהם קל יותר, אבל בהתאם לכך יהיה פוטנציאל
ההתפתחות האישית שלהם. הנפגעות והנפגעים הם כמו ציפורים. נגזר עליהם לנופף
בכנפיהם. כשהם עושים כך, הם מגיעים רחוק וגבוה.
שאלת ה"למה" היא שאלה שבדרך כלל אנחנו
לא מקבלים עליה תשובה. אבל השאלה: מה אני יכול/ה לעשות עם זה, נתונה במידה רבה
לבחירתנו. מי שתבחר או יבחר במסלול של צמיחה אישית מתוך הפגיעה, ימצא את עצמו
מודרך לקראת בניין אישי בעל עוצמה הרבה יותר גדולה מזה שהיה.
שלכם
אודי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה