בס"ד כז בשבט תשע"ג
חלק גדול מהתסכולים שלנו בחיים נובע מהעובדה שלא ניתן לתקן את העבר;
אין אפשרות להחזיר את הגלגל לאחור. פגיעה מינית זו חוויה שנפגעים מאד רוצים למחוק
מרשימת החוויות. אבל מסתבר שזה בלתי אפשרי. לכן, במרבית המקרים אנחנו מדברים על הדבר
הקרוב ביותר למחיקת החוויה, שהוא ריפוי, או החלמה מן הטראומה. הספר "טראומה
והחלמה" של ג'ודית הרמן בנוי על התפיסה הזו. מי שהחלים לחלוטין, מי שהצליח "לסגור"
את סיפור הפגיעה ולהמשיך את מסע החיים כרגיל, קרוב במידה רבה למי שלא נפגע/ה
מעולם.
מטפלים אחדים מפקפקים האם החלמה מושלמת אפשרית, שכן בסופו של דבר, אכן
לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור. חייבים לכן להסתכל קדימה.
ישנה אפשרות נוספת, שאכן מביטה אל העתיד, זו מכונה "צמיחה פוסט
טראומטית". במאמר באתר "פסיכולוגיה עברית" http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2714 כותבת עירית סדן על המונח הזה.
איך זה נראה?
הצמיחה באה לידי ביטוי בשלושה תחומים עיקריים, היא כותבת:
- שינוי
בחוויית העצמי: תחושות של חוסן פנימי מוגבר, סיבולת וכוח, המתעוררות דווקא מתוך ההכרה בפגיעות
וההתמודדות הקשה עם סבל ואין-אונים.
- העמקה
ביחסים בינאישיים: חוויה חזקה יותר של חיבור, אמפתיה ורגישות
לזולת ולסבל
אנושי, הערכה גבוהה יותר של משאבים חברתיים, פיתוח מיומנויות בינאישיות והרחבת
מעגלי השתייכות.
- שינוי בסדרי עדיפויות
ערכיים ובהשקפת העולם: הערכה מחודשת ומלאה יותר של החיים ועיסוק בשאלות קיומיות
ורוחניות, בעקבות החוויה הטראומטית והמפגש האפשרי עם סכנה ומוות.
בספרו
"האדם מחפש משמעות" כותב ויקטור פרנקל (1963), ניצול
השואה, כי המשמעות נוצרת מתוך הסבל. זה וודאי נכון, אך דומני שזו רק אפשרות אחת. היהדות מרחיבה יותר את המניעים לצמיחה. אין
הבדל, טוען הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות (צוואת הריב"ש, סד), אם מדובר
בסבל שנגרם על ידי אחרים, או בחוויה שמקורה באדם עצמו -
"פעמים שנופל
אדם ממדרגה מחמת עצמו שהשם יתברך יודע שהוא צריך לכך ופעמים העולם
(=אחרים) גורמים שייפול אדם ממדרגתו. והירידה היא לצורך עלייה, כדי לבוא
למדרגה גדולה".
עצם
ה"נפילה" קוראת לך לצמיחה.
כל תחושה פנימית של
חורבן, היא הדרכה של ה' לצמיחה, טוען הראי"ה קוק (אורות הקודש ג, עמוד רנב).
והוא מוסיף:
"בעת אשר
ירגיש האדם נפילה מפני חולשת רוח המעדה מוסרית, ישים אל לבו שממעמקי התהומים הוא
צריך לדלות מרגליות יקרות וישוב ויעלה ויחדש כוחו בגבורה ושלווה, לאור עולם, עוד
ביתר שאת מימי קדם. וכן הוא הדין בדור שלם ובתקופה עולמית".
אנחנו חיים בתקופה
של צמיחה. העם היהודי בפרט. הזרימה הרוחנית בעולם היא זרימה של גדילה. בכדי להשתלב
בהרמוניה בתנועה הזו של העולם, של הדור, של התקופה, כדאי לנו להיות מכוונים לצמיחה
אישית. כן, גם צמיחה מתוך הטראומה של הפגיעה.
שלכם
אודי
לכ'ק הרב יהודה (אודי) פרומן,
השבמחקאתה צדיק. מרומם אדם שנפשו זועקת ומתייסרת ...
אשריך. תבורך.