יום שני, 23 בספטמבר 2013

ההסכם השלישי - אל תניחו הנחות

בס"ד                                                             י"ט בתשרי תשע"ד
ההסכם השלישי – אל תניחו הנחות. קיימת בנו הנטייה להניח הנחות בנוגע לכל דבר. הרגע הבן שלי ביקש ממני קורנפלקס ושוקו. הנחתי שהוא מתכוון קורנפלקס בתוך שוקו. אחרי שהכנתי, הסתבר לי שהכוונה הייתה קורנפלקס רגיל, בחלב, וספל שוקו. למה לא ביררתי מראש? שאלה טובה, אבל זו נטייה אנושית כללית – לא לשאול שאלות הבהרה, אלא להניח הנחות בנוגע למציאות.
הבעיה מתחילה כאשר אנחנו מניחים הנחות בנוגע למה שאנשים אחרים חושבים או עושים. אחר כך מתברר  לנו שטעינו, ואנחנו לוקחים את ההתנהגות שלהם באופן אישי, בניגוד להסכם השני שעשינו עם עצמנו (לא לקחת דברים באופן אישי).
במסע שעוברים נפגעי תקיפה מינית הם נחשפים לאינספור הנחות שאין בינן לבין המציאות ולא כלום. נפגעים ונפגעות מניחים לדוגמה שתלונה במשטרה נגד התקיפה תפתור, או לפחות תקדם  את הטיפול בעבריין. בחינה מוקדמת של המציאות הייתה מראה שרק 1% מעברייני המין נכנס בסופו של ההליך לכלא. בדרך כלל ההליך הפלילי נקטע הרבה לפני כן. נפגעות מניחות שאם רק יספרו לאשה היא תוקיע את בעלה בכיכר העיר, והנה להפתעתן האישה בדרך כלל משתפת פעולה במצג השווא של התוקף, אם בטענה שהוא חף מפשע, ואם בטענה שפותה כביכול על ידי הנפגעת.
הורים לילדים שנפגעו מניחים הרבה פעמים שמשפחת הפוגע תיקח אחריות על הפגיעה המינית של בן משפחתם הפדופיל. כמעט תמיד זה לא קורה. פדופילים אינם גדלים על העצים. הם חלק מפתולוגיה משפחתית, והמשפחה לא רק שאינה לוקחת אחריות על הפגיעה, אלא גם מגינה עליהם. נפגעות מניחות שאם רק יספרו לקהילה הסובבת רוב אנשי הקהילה יתמכו בהן, הרי "ניכרים דברי אמת". במציאות מסתבר שאנשים בכלל לא מחפשים אמת או צדק. הם מחפשים שקט. הנאנסת היא מבחינתם "רעש", והם יעשו הכול כדי להשתיק אותה. הנפגעות מצפות גם שהקהילה תוקיע את האנס. ושוב, בדיקת הנתונים מראה שמסיבות כאלה ואחרות מי שתוקע לבסוף תהיה על פי רוב הנאנסת.
כל ההנחות האלה נובעות מן התפיסה השגויה, לפיה אנשים רואים את העולם כמונו. אנו מניחים שאנשים אחרים חולקים איתנו את אותם ערכים, ועל כן אנחנו סבורים שאנחנו יכולים להעריך את התגובה הצפויה שלהם. ההנחה הזו עצמה מוטעית. לכל אחד זווית ראייה ייחודית על העולם. לכן מומלץ לברר מה הזולת חושב באמצעות שאלות הבהרה. זה נכון במערכת יחסים זוגית, במערכת של יחסי עבודה, חברות ועוד.
ברם במקרה של תגובת אנשים לתקיפות מיניות האפשרות לשאול אינה מעשית. אף אחד לא יאמר לך מפורשות: "אני מצדד בתוקף מפני שהוא מאיים עלי יותר, ותמיכה בו תיתן לי שקט. אני מקווה שהוא לא יתקוף את האשה/הבת/הבן שלי".  לכן בהקשר הזה, במקום לשאול שאלות הבהרה ניאלץ לבדוק את נכונות ההנחות שלנו מתוך הידוע לנו על האופן שבו מטפלות  הרשויות בפגיעות מיניות, והאופן שבו מגיבות רוב הקהילות. כאמור, במציאות, הטיפול והתגובה הן כפי שתיארתי.
כאשר נפגעות או נפגעים לוקחים את התגובה המעוותת של הרשויות או הקהילה באופן אישי, נדמה להם שהם נתפסים כלא אמינים. הם סבורים שלא תומכים בהם מפני שמאמינים לתוקף ולא להם. וכאן אני חוזר להסכם הראשון. אל תיקחו שום דבר מזה באופן אישי. אנשים מתנהגים באופן מעוות וחסר הגיון (כמו הפקרת הקהילה לתקיפות מיניות נוספות) לא בגללכם, אלא בגלל הסכמים שהם עשו עם עצמם, והתכנות שתכנתו אותם.
זהו אם כן: אל תניחו הנחות, ובוודאי אל תיקחו באופן אישי את התגובות וההתרחשויות שאינן תואמות את ההנחות שהנחתם.
שלכם

אודי

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה