יום שני, 5 באוגוסט 2013

"המגרש הביתי" של עברייני המין, ההליך הפלילי

בס"ד                                                                                       ל באב, תשע"ד

בהרצאות ובפורומים אני באופן עקבי ממליץ לא להיכנס להליך הפלילי. שואלים אותי למה. אם ראיתם את הריאיון בתכנית "שאלה משפטית" http://reshet.tv/Shows/sheela_mishpatit/videomarklist,224849/ ההצעה האחרונה של עו"ד רן רייכמן הייתה לעודד נפגעות לפנות למשטרה. אני לא עושה את זה. הסיבה היא פשוטה. מה שהנפגעים והנפגעות מחפשים לא נמצא בהליך הפלילי. הוא לא נמצא במשטרה, לא בפרקליטות, ובוודאי לא בבית המשפט. הנפגעים והנפגעות מחפשים צדק. בית המשפט אינו מקום שמציע צדק, וגם אינו מתיימר לעשות זאת. לא תמצאו עו"ד אחד שיאמר לכם שבבית המשפט נעשה צדק. מדובר בהליך שבעיקר גובה מחיר מצד המתלוננים והמתלוננות, ואינו נותן שום תמורה.
משפטו של הרב אלון עומד להיכנס לחדשות בימים הקרובים. אפשר לקחת ללמוד משם על המחירים שאותם הנפגעים משלמים במסגרת ההליך הזה.
ראשית, חבר מרעיו של עבריין המין. סביב כל עבריין מין קיים מעגל תמיכה. כך גם סביב הרב אלון. מעגל התמיכה הזה מחד מעודד את עבריין המין להכחיש את העבירה. מאידך הוא מאיים על הנפגעים. מדובר באנשים שהחוק הפלילי הוא לא מה שמרתיע אותם או מכתיב את התנהגותם. (לפחות נגד אחד התומכים הרעשנים של הרב אלון הוגשה תלונה במשטרה על פגיעות מיניות שהוא עצמו פגע בילדים; מה שאני מכנה "ברית התוקפים"). מעגל התמיכה הזה מאיים על הנפגעים בעצם קיומו, והוא מאיים גם בפועל. אם אתם שואלים את עצמכם לאן "נעלמו" העדים במשפטו של הרב אלון, זו בהחלט עשויה להיות אחת התשובות. מלכתחילה הנפגעים הם מוחלשים; מוחלשים מהפגיעה של הרב אלון, מוחלשים אולי מפגיעות מיניות קודמות, פגיעות שלעברייני מין יש את היכולת לזהות אותן ולנצל אותן. כאשר הנפגעים גם מקבלים טלפונים ש"כדאי להם לא ללהעיד", קל יחסית להרתיע אותם. במציאות כזו, למה לנפגעים מראש להיכנס להליך הזה?
המחיר השני הוא ההליך עצמו. שיטת המשפט הישראלית היא השיטה האדוורסרית. חקר האמת נמצא במקום מאד שולי בשיטה הזו. למעשה, לשופט אסור לחקור את העדים. זהו תפקידם של עורכי הדין. הללו עסוקים בעיקר בטיעונים דמגוגיים, שביניהם לבין האמת אין ולא כלום, כעדותו של עו"ד אביגדור פלדמן בתכנית "עובדה". לפרקליטי הנאשם ניתנת הרשות לאנוס את המתלוננים פעם שנייה ושלישית. מדוע שמתלוננים או מתלוננות יכניסו את עצמם לצרה הזו?
הסיבה השלישית שלא להיזקק להליך הפלילי היא קושי ההוכחה בהליך הזה. מדובר בהליך שהגביל את עצמו לסוג הוכחות שנדיר שתימצאנה. באופן כזה ההליך הפלילי הופך להיות "המגרש הביתי" של הנאשם. לא פלא שעברייני מין תמיד משתדלים לגרור את המתלוננים להתלונן במשטרה. מרגע שהמתלוננים עשו זאת, הנאשם למעשה "מסודר". לדוגמה, אחת הדרישות לאשמה פלילית היא "כוונה פלילית". איך תוכיח כוונה? מדובר בנתיב התחמקות מאחריות פלילית, המובנה בהליך. הנפגע עצמו יודע שהייתה כוונה. המטפל שלו גם כן יודע בוודאות של 100% שהייתה כוונה פלילית. אין בכך הוכחה. את נתיב המילוט הזה מאחריות ניצל בזמנו עורך דינו של הרב אלון, יאיר גולן (שהתפטר כשהרב אלון לא נענה לעסקת הטיעון שהוצעה לו), כאשר טען כי הוא אינו מכחיש את העובדות אך הוא כופר באחריותו הפלילית, שכן, לטענתו, החיבוקים והמגע עם אותם נערים קטינים נעשו מתוך אהבתו התמימה כלפיהם ולא מתוך תאווה מינית או מטרה לסיפוק מיני.
יש גם את עניין "הספק הסביר". מה הסיכוי שארבעה מתלוננים שאינם קשורים אחד לשני יבדו תלונת שווא נגד נאשם? בסקר של המשטרה נמצא ששיעור תלונות השווא בעבירות מין הוא כמו בעבירות אחרות, עד 3%. שלושה ממאה. הסיכוי ששניים יבדו תלונת כזב הוא על פי כלל הכפל: תשעה מעשרת אלפים. הסיכוי שארבעה יעשו זאת הוא פחות מ-1 לעשרה מיליון. במקרה של הרב אלון היו יותר מארבעה מתלוננים. זה כמובן לא יספיק לשופט. אחד לעשרה מיליון זה עדיין בגדר "ספק סביר".
הסיבה האחרונה שבגללה אני לא ממליץ להיכנס להליך הזה היא שהסיכוי של המתלוננות, או המתלוננים לקבל את ההכרה בצדקתם הוא בערך כמו הסיכוי לזכות בלוטו. מחקרים מראים שרק אחד מכל מאה אנסים נכנס למאסר בפועל. אבל זה לא מסתיים בכך (הרי זה עדיין סיכוי יותר גבוה מאשר לזכות בלוטו). בארצות הברית, אותו אחוז מקבל עונש הולם. לדוגמה 103 שנות מאסר (http://news.walla.co.il/?w=/15/2609728). בארץ אפשר לקבל שנת מאסר אחת לכל מעשה אונס. לפעמים פחות. האם זה נותן תחושה שהצדק נעשה? האם הצדק נראה?
אני יכול למנות סיבות נוספות, אבל אלה הן העיקריות. כפי שאני רואה את הדברים אנחנו נמצאים בעיצומו של קונפליקט חברתי בין מי שמצדד ב"זכות התקיפה המינית", לבין מי שתובע לנקוט סנקציות נגדה. לעת עתה בית המשפט, גולת הכותרת של ההליך הפלילי, בחר לא לקחת צד בקונפליקט החברתי הזה. הוא לא מתיימר לייצג את הצדק, את המוסר, או להציל עשוק מיד עושקו. הוא מעדיף לנהל הליך שהוא סוג של שעשוע אינטלקטואלי בין עורכי דין פליליים.
בתכנית "המקור" של ערוץ 10 חשפו מתלוננות http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=700291 הטרדות ותקיפות מיניות של יצחק לאור. עורכי דינו של לאור, יריב והרט הכחישו בשמו את המיוחס לו ומסרו בתגובה: "בשבועיים האחרונים מתנהל פסטיבל מספרות סיפורים על יצחק לאור ביוזמתה של גברת אשכר כהן שבחרה לפרסם את הטענות הכוזבות דווקא באינטרנט, לאחר שבמשך למעלה מ-20 שנה לא טרחה להתלונן במשטרה. (הארץ). ובכן, מה שטוב לעבריין המין ולעורכי דינו הוא שהמתלוננת תלך למשטרה. שם כאמור נמצא "המגרש הביתי" שלו. אם זה טוב לעבריין, זה כמובן רע למתלוננת.
ללכת לתקשורת זה רעיון מצוין. זה המגרש הביתי של הנפגעות והנפגעים. שם יש להם סיכוי, ולו לרגע, לחוות הכרה בצדקתן. אין לכם מה לחפש בהליך הפלילי.
מי שלא רוצה להתפרסם, "פורום תקנה" גם כן עשוי להיות רעיון טוב, לפחות בכל הקשור לפגיעה מינית תוך ניצול סמכות. רוב הנפגעים נצלו אותו, כפי שמעיד הרב אריאל. לדבריו, המקרים שהובאו בכתב האישום נגד הרב אלון הינם "דגי רקק" לעומת "לווייתנים" שהובאו בפני הפורום. הוא מוסיף, שהקורבנות לא רוצים לחשוף את הדברים, פצעיהם שותתים דם והם לא רוצים לעמוד בחקירה צולבת ולהיחשף. בסיפורים אחרים יש התיישנות, יש חוסר רצון של המתלוננים להגיע למשטרה, ולכן הדברים הללו נמצאים בידי פורום 'תקנה. אז כן, רוב הקרבנות של הרב אלון צודקים.
שלכם
אודי

תגובה 1: