מתי יש מקום להליך של "צדק מאחה"? (רמז: במקרים נדירים)

בס"ד                                                                                        כג באב, תשע"ד

אתמול מישהי ספרה בדף הפייסבוק "אחת מתוך אחת" (עדות 1493) על אחיה שאנס אותה בגיל 11. "אחרי כמה חודשים שזה נמשך יום אחד הוא בא אליי... ואומר לי שהיינו לא בסדר ושצריך לחזור בתשובה וכמובן לא לספר לאף אחד... ומאז הכל הפסיק אתו...

בשנה האחרונה היא חשה כלפיו לפעמים סוג של אמפתיה, והרגשות הללו מבלבלים אותה.

הגבתי שהמשפט: "היינו לא בסדר וצריך לחזור בתשובה" הוא מוזר, ומעוות. תיאור נכון ומדויק יותר מבחינתו היה: "הייתי חיה ואנסתי אותך. אני צריך לחזור בתשובה", אם בכלל אפשר לחזור בתשובה על דבר כזה.

הצעתי לה גם לנסות את ההליך שנקרא "צדק מאחה". מי שעוקב אחרי שם לב בוודאי שאני נגד כל הידברות עם פוגעים. הם לעולם אינם חוזרים בתשובה, ואין טעם לשחק ב"נדמה לי".

(האם יש דבר כזה "תשובה על תקיפה מינית"?)

ובכל זאת, מידי פעם אני שומע על מקרה שמעלה בי הרהורים על ההליך המכונה "צדק מאחה", אולי כאן זה מתאים. ברשימה הזו אסביר את תפיסתי בנוגע להליך הזה.

צדק מאחה מוגדר כהליך שבו הצדדים המעורבים בעבירה - נפגע (Restorative Justice) העבירה, הפוגע והסביבה המושפעת מהמעשה-  דנים יחד בדרכים להתמודד עם הפגיעה ועם תוצאותיה העתידיות. צדק מאחה מציע מסגרת המעניקה הן לנפגעים הן לפוגעים שליטה מסוימת על ההליך, מעצם היותם שותפים אקטיביים בגיבוש תוכנית האיחוי. מבחינת התוצאות, הצדק המאחה אינו מחפש כיצד להעניש את מבצע העבירה על מעשי העבר, אלא כיצד יכול מבצע העבירה לתקן את הנזקים שהתנהגותו גרמה וליטול באופן אקטיבי אחריות על מעשיו (מתוך נייר עמדה, אונ' בר-אילן, 2012).

ככל שמדובר בהליך שנועד לחליף את ההליך הפלילי, כמו תהליכי הגישור למיניהם, מדובר בהליך מסוכן לנפגעות ולנפגעים. שופטים שאינם בעלי מקצוע בתחום עבירות המין נוטים להמיר את ההליך השיפוטי בהליך גישור. הם אינם מבחינים בין הליך גישור לבין הליך של צדק מאחה. במשחק הזה הנפגעים מפסידים מראש. זהו משחק מכור. המגשר, בדרך כלל עו"ד שמה שמעניין אותו הוא הכסף, דוחף את הנפגעות והנפגעים ל"הסכמות" כפויות, ובסופו של דבר זהו מעין אונס נוסף.

לא נעים לי לומר, אבל נייר העמדה המתפרס על פני די הרבה עמודים מנסה ליישם תאוריות לישוב סכסוכים בזירה שבה התאוריות הללו לחלוטין לא רלוונטיות. אני אומר זאת באופן חד משמעי, למרות היכרותי עם מחקרים המוצגים על ידי אנשי אקדמיה הדוגלים בהליך, מחקרים המצביעים על שביעות רצון של קרבנות עבירה מהליך הצדק המאחה. מי שמכיר את השטח יודע שהשתתפות של תוקפים בהליך כזה ואחר של הסכמה היא מניפולטיבית מיסודה.

מתי לדעתי ההליך בכל זאת עשוי להתאים?

לתפיסתי, שני תנאים נדרשים בכדי שיהיה מקום לפתוח בהליך הזה:

1.      תנאי הכרחי הוא וודאות שהתוקף חדל לתקוף מינית. בערך בהתרחשות אחת מאלף, קורה שהתוקף או האנס חדל ממעשיו לא מפני שנכנס לכלא, אלא מפני שנגמל מהדפוס הממכר והכפייתי של תוקפנות מינית, ובמקרה כזה יש מקום להליך הצדק המאחה.

2.      כאשר בנוסף לכך קיים גם צורך של קרבן התקיפה ביצירת מערכת יחסים מסוימת עם התוקף, לדוגמה כאשר מדובר במשפחה, יש טעם להליך הזה. באופן רגיל, הנפגעים והנפגעות מעוניינים שהתוקף ייעלם מחייהם. כמובן שבמצב כזה אין טעם לייצר הליך שיפגיש אותם אתו.

העדות ב"אחת מתוך אחת" ענתה על שני התנאים. אמנם האח התוקף עדיין אפילו אינו מודה בכך שהוא האשם והאחראי לאונס, כפי שהדגשתי בתחילת הרשימה. המונח "לחזור בתשובה" שבו השתמש מכוון היה ככל הנראה להקשר של יחסי אח ואחות, ולא להקשר של אונס. תוך כדי ההליך הוא יהיה חייב להודות בכך בפני עצמו, ולקבל על עצמו את האשמה והאחריות. בלי זה אין הליך. אבל לעת עתה, לדעתי, במקרה הזה הפוטנציאל להליך קיים.

שלכם

אודי