הספד לחייל דוד (דייב) גורדון

בס"ד                                                                      מוצ"ש, כח באב תשע"ד

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/609/737.html?hp=1&cat=875&loc=59

דוד (דייב) היקר.

לא זכיתי להכיר אותך, אבל בתור שותף לשליחות ולדרך אני מרשה לעצמי להספיד אותך.

היית חייל במדינה יהודית דמוקרטית. היהודים והדמוקרטיה גם יחד בגדו בך.

בראש סולם הערכים של הדמוקרטיה עומד חופש הפרט, או בשפה מציאותית יותר, החופש של עבריין המין לפגוע מינית בילדים חשוב לדמוקרטיה הרבה יותר מאשר המוגנות של הקרבנות, או הצדק אותו תובעים אלו שהוא פגע בהם. במערכות המשפט של מדינות דמוקרטיות חזקת החפות הובנתה באופן שכמעט לא יהיה ניתן לערער אותה. התוצאה היא שמתוך אלף עבריינים פליליים נכלאים רק עשרים עד שלושים – 2% - 3%. כאשר מדובר בעברייני מין המספר נמוך עוד יותר. עבריין מין ממוצע יפגע במהלך חייו מאות פעמים. זו העבריינות סדרתית החמורה ביותר בשקלול של חומרת העבירה ומספר הפעמים שהיא נעברת. אבל הדמוקרטיה אדישה. חישובי סיכון סטטיסטיים מהסוג הזה מתאימים אולי לאנשי מדע, אבל משפט אינו מדע, אלא מערכת חוקים שהובנתה במנותק מן המציאות הממשית. חובבי תאוריות קונספירציה יאמרו כי ההליך הפלילי הובנה במיוחד בכדי להגן על עבריינים ולתת להם גישה חופשית לקרבנות. "מבחינת הנשים האונס אינו אסור, אלא מוסדר בחוק", כותבת הרמן בתחילת שנות ה-90. היום התקדמנו. גם הפדופיליה מוסדרת בחוק. כך הקרבנות מוצאים עצמם פעמים רבות בדרך ללא מוצא, במבוי סתום, מה שמביא לפעמים למעשים של ייאוש.

מערכת המשפט היהודית דווקא מחייבת לעשות הכול, כולל הכול, בכדי למנוע פגיעות מיניות, אלא שהיהודים מתנערים מן החובה הזו. כתבת:

"לאחר שאזרתי אומץ למסור פרטים אלה בדלתיים סגורות עם רבנים, אני - כמו רבים אחרים, נפגעתי מחוסר תגובה הולמת. ללא כל חקירה או בחינת הנושא. אחד ממנהיגי בית הדין הרבני של דטרויט אפילו הצהיר שההאשמות שלי הם 'מילה שלי נגד המילה של התוקף' וכי 'אין מה לעשות בנושא'. בניסיון נוסף לעמעם את הטראומה הוא הוציא ספר גמרא גדול ועודד אותי לקרוא את המילים בצורה פתטית, כדי לנסות ולהתגבר על הכאב שלי, ו'להחיות את רוחי'. לימוד תורה לא סייע לי במאומה או למותקפים אחרים בקרב הקהילה היהודית. אני עדיין מרגיש נבגד מחוסר הסימפטיה וחוסר פעולה שלהם".

תגובה אופיינית. חז"ל כינו את משה בתואר "רבינו". בכדי לקבל את התואר הזה היה על משה לצאת למסע ארוך בן עשרות שנים, שראשיתו הייתה להיות לוחם צדק. כך מתאר זאת הרמב"ם (מורה נבוכים ב, מה):

"ודע כי בדומה לכוח הזה (הדחף להציל עשוקים), לא נפרד ממשה רבנו מעת שהגיע לגיל הבגרות, ולפיכך נתעורר להרוג את המצרי שהכה איש עברי מאחיו, והתעורר ולנזוף בחוטא משני העברים הניצים. ומחמת תוקף הכוח הזה בו, אפילו לאחר שפחד וברח (מפרעה), כאשר הגיע למדין והוא זר ירא, כיון שראה דבר עושק (שהרועים גרשו את בנות יתרו) לא יכול היה להימנע מלסלקו, ולא היה בכוחו לסבלו (את העוול שנעשה לבנות יתרו), כמו שאמר: ויקם משה ויושיען".

כיום התואר "רב"  אינו מותנה בנכונות להילחם את מלחמת הצדק. לא תמצא כמעט רבנים המוכנים להתעמת עם אנשי שררה בעלי עמדות כוח שתקפו או הטרידו מינית. אפילו ראש מועצה אזורית המגבה מטריד מינית נתפס בעיני רוב הרבנים כבעל חוסן פוליטי מרתיע. פה ושם מוקעים דגי רקק, וגם זה בתנאי שלא יגלו התנגדות.

לפני למעלה משלושים שנה מחה הרבי מלובביץ' על הרפיסות של רבנים במחאה נגד פגיעות מיניות בהשראת הסיפור הזה. הוא הזכיר את אמרת חז"ל (שבת קיט): "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה... ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה" ואמר שבאמרה זו מודגש הצורך למחות בכל התוקף, "כך שהכול יראו שזוהי מחאה אמיתית, מחאה שנעשית עם כוח הרצון והתענוג שלו (הכוונה לתענוג רוחני בעת קיום מצווה), מכיוון שמדובר אודות קיום מצוות עשה מן התורה... ועוד עניין בזה, החמור כמה פעמים ככה – לא זו בלבד שישנם כאלו שבידם למחות ואינם מוחים, אלא עוד זאת יש ביניהם שמתרוצצים ומחפשים את כל הדרכים האפשריות להבטיח שאלו שבצעו את המעשים הנ"ל לא יתגלו"... "רב אחד נותן להם עצה טובה לברוח מעבר לגבול". זוהי "עצה" שנותן להם ה"מלמד" שלהם, שאינו "מלמד להועיל", כי אם להפך מזה. רב שני מציע שוחד לאלו שיהיו מוכנים להעלים ולא לגלות את זהותם של מבצעי המעשים הנ"ל, ויתירה מזו, להעיד עדות שקר ברבים, ואם אינו מצליח לפועל זאת "בדרכי נועם" על ידי שוחד, מפעיל הוא לחץ על ידי איומים והפחדות. וכל זה למרות שעצם המושג של איום הוא הפך התורה. ועל אחת כמה וכמה כאשר ה"איום" מסתיים בהרמת יד... כל אמצעי כשר אצלם להשגת המטרה! כאשר אלו שבצעו את המעשים הנ"ל רואים שבמקום מחאה תקיפה מפי אלו שבידם למחות מחפים "רבנים" אלו על מעשיהם ומשתדלים עבור שלא יתפסו אותם, הרי הנהגה זו גופא מהווה עידוד ותמיכה בכל מעשיהם, ועל ידי זה מעודדים אותם "רבנים" את המשך המעשים הנ"ל רחמנא ליצלן. אין לך חילול שם שמים גדול מזה כאשר רואים שישנו "רב" עם זקן ארוך שפונה לגויים ומנסה לשכנע אותם שישפטו שלא על פי צדק ויושר... רב שמשכנע יהודים להעיד עדות שקר, ועושה זאת באופן של השתדלות פעם פעמיים ושלוש, ולא בוחל בשום אמצעי, אם זהו עניין של "שוחד" ב"דרכי נועם" עו על ידי איומים  והפחדות, וכל זה נעשה באופן של פרסום, שהרי הכל ידועים מזה, כך שאין לך חילול השם גדול יותר"! עד כאן דבריו של הרבי.

המצב כנראה לא השתנה מהותית מאז השיחה הזו של הרבי מלובביץ'. ומסתבר שהרפיסות הרבנית הזו הורגת! השאיפה לטאטא פגיעות מיניות אל מתחת לשטיח, הרתיעה מלהתעמת עם עברייני מין ועם מעגל התומכים הדורסני שלהם שולחת את טובי ילדינו לעשות מעשים של ייאוש.

אתה דייב לא יכולת לסבול את הצביעות הזו. כתבת:

"אחת הסיבות לכך שמותקפים מינית נקראים 'ניצולים' היא משום שרבים מהם פשוט לא שורדים את זה. כל כך הרבה מתביישים מכדי לנסות ולמצוא פתרון, ולעיתים רבות נכנסים לדיכאון, אלימות, התמכרות ואף לעיתים נופלים לזרועותיו של המוות. אך אפשר להיות אמיצים ולעמוד על מה שאנחנו רואים כנכון. יחד - הקולות שלנו יכולים להיות חזקים יותר. אני יודע שלבד לא אוכל לשנות את העולם, אך יחד נוכל לעשות שינוי".

לא נשארת כאן כדי לממש את צוואתך...

לכל הנפגעים והנפגעות שחשים במבוי סתום אני רוצה לומר שדייב צדק. למרות שהמצב קשה, הן מבחינת רשויות החוק והן מבחינת רשויות הדת, יש בעולם הרבה אנשים טובים שיכולים לתמוך בכם. אנשים שיודעים שלא עשיתם שום דבר רע, שאין לכם במה להתבייש ואין שום סיבה להיכנס לדיכאון. שאתם לא אשמים, ושתחושת האשם היא תוצאה של המניפולציות שהתוקף עשה עליכם. שההכחשה והמזעור של הקהילה הן פעולות פחדניות של אנשים קטנים. חלק מהאנשים הטובים נמצאים ממש לידכם. היעזרו בהם. אל תישארו לבד עם הסוד, כי כמו שדייב אמר, "סודות לא הופכים להיות טובים יותר עם השנים, על כן אל תיתנו להם לרתוח בתוככם..".

שלכם

אודי