בס"ד
ו' בתשרי, תשע"ה
השבוע פרסם עורך בור כתבה שקבלה את
הכותרת: כך הורשע אב באונס שהתגלה בחלום. הכותרת הייתה אמורה להצדיק הקצעה של צוות
צילום במשך 4 שנים, והאינטרס לנסח אותה באופן פרובוקטיבי ככל האפשר (על חשבון
הנאנסת) ברור.
אולם חשוב לומר דבר נוסף. אנחנו נמצאים בעיצומו של קונפליקט חברתי בשאלה האם להכיר בתופעה הזוועתית של גילוי עריות, או אולי לטאטא אותה אל מתחת לשטיח. בקונפליקט הזה, הכתבה, והערוץ אותו היא מייצגת נקטו עמדה ברורה; לטאטא.
מן העבר השני של המתרס (שם אנחנו נמצאים), זוהי הזדמנות להציף את הקונפליקט ואת האמצעים שאותם נוקטים בעלי אינטרסים בחברה בכדי להשתיק את התופעה.
גילוי עריות הוא ביטוי של תפקוד משפחתי לקוי; תסמונת של חציית גבולות במערכות יחסים. ההורים, שהיו אמורים להגן על ילדיהם ולטפח אותם, מפנים כלפיהם אלימות וניצול. במקום שההורה יספק את צרכי ילדיו, הילדים מספקים את "צרכיו" שלו. אין תקשורת בין בני המשפחה, בשל הצורך להסתיר את הזוועה הנעשית בחדרי חדרים. אסור לדבר עליה... "לא שמענו, לא ראינו כלום. מעולם" (זהו ההסבר למוטיב ה"איש לא ראה, איש לא שמע", המופיע בטענות הסנגורים של מי שנאשמים בגילוי עריות).
חברות אנושיות מחליטות כמה משאבים להשקיע בהגנה על קרבנות תקיפה בכלל, ועל קרבנות תקיפה מינית בפרט. יש בכוחה של החברה לשפוט האם ההתעללות התרחשה, או שמא הקרבן משקר ומגזים. בעלי אינטרסים בחברה פועלים כדי למחוק את גילוי העריות מסדר היום הציבורי. בין בעלי האינטרסים הללו ניתן למצוא אבות אונסים, עברייני מין וצרכני מין, אבל גם אנשי דת ואחרים בעלי עמדות כוח, השואפים לשמר את המבנה הפטריארכלי הקיים. התוצאה היא מוסדות חברתיים החסרים את הכלים לשנות את מעמדם של קרבנות תקיפה מינית.
מראשית שנות השמונים בארצות הברית, ומשנות ה-90 בישראל חל שינוי מסוים ביחס של החברה המערבית לתופעה של גילי עריות. מסמנת הכרה בתופעה, וניסיונות להתמודד עם קצה הקרחון שלה, הנגלה לעין.
אולם גם עתה, כמו בתקופות קודמות שבהן הייתה הכרה בתופעה, מתעורר בתגובה גל נגדי, רב עוצמה, של השתקה; גל המנסה להרדים את ההכרה בתופעה לעשרות שנים נוספות. בארצות הברית הוקמה, על ידי הורים שנאשמו בהתעללות מינית בילדות, תנועה שנקראת "קרן סינדרום הזיכרון הכוזב". התנועה מאשימה מטפלים ביצירת זיכרונות כוזבים של התעללות מינית. דיון בזיכרון כוזב בהקשר לזיכרונות משוחזרים הפכך לדרך פוסט-מודרנית שמטרתה להסיר את נושא גילי העריות מסדר היום הטיפולי, החברתי והמשפטי (זליגמן, 2004).
התקשורת, באמצעות כותרת לא אחראית על "חלומות", מסוגלת לבלבל אנשים. למרבה המזל, לפחות במקרה הנוכחי היא לא הצליחה לבלבל את בית המשפט.
אני ממליץ מאד על הרשימה המצורפת של ענת גור, שנדמה לי שעוסקת במקרה הזה עצמו, ועל כל פנים, במקרה עם מאפיינים זהים.
אולם חשוב לומר דבר נוסף. אנחנו נמצאים בעיצומו של קונפליקט חברתי בשאלה האם להכיר בתופעה הזוועתית של גילוי עריות, או אולי לטאטא אותה אל מתחת לשטיח. בקונפליקט הזה, הכתבה, והערוץ אותו היא מייצגת נקטו עמדה ברורה; לטאטא.
מן העבר השני של המתרס (שם אנחנו נמצאים), זוהי הזדמנות להציף את הקונפליקט ואת האמצעים שאותם נוקטים בעלי אינטרסים בחברה בכדי להשתיק את התופעה.
גילוי עריות הוא ביטוי של תפקוד משפחתי לקוי; תסמונת של חציית גבולות במערכות יחסים. ההורים, שהיו אמורים להגן על ילדיהם ולטפח אותם, מפנים כלפיהם אלימות וניצול. במקום שההורה יספק את צרכי ילדיו, הילדים מספקים את "צרכיו" שלו. אין תקשורת בין בני המשפחה, בשל הצורך להסתיר את הזוועה הנעשית בחדרי חדרים. אסור לדבר עליה... "לא שמענו, לא ראינו כלום. מעולם" (זהו ההסבר למוטיב ה"איש לא ראה, איש לא שמע", המופיע בטענות הסנגורים של מי שנאשמים בגילוי עריות).
חברות אנושיות מחליטות כמה משאבים להשקיע בהגנה על קרבנות תקיפה בכלל, ועל קרבנות תקיפה מינית בפרט. יש בכוחה של החברה לשפוט האם ההתעללות התרחשה, או שמא הקרבן משקר ומגזים. בעלי אינטרסים בחברה פועלים כדי למחוק את גילוי העריות מסדר היום הציבורי. בין בעלי האינטרסים הללו ניתן למצוא אבות אונסים, עברייני מין וצרכני מין, אבל גם אנשי דת ואחרים בעלי עמדות כוח, השואפים לשמר את המבנה הפטריארכלי הקיים. התוצאה היא מוסדות חברתיים החסרים את הכלים לשנות את מעמדם של קרבנות תקיפה מינית.
מראשית שנות השמונים בארצות הברית, ומשנות ה-90 בישראל חל שינוי מסוים ביחס של החברה המערבית לתופעה של גילי עריות. מסמנת הכרה בתופעה, וניסיונות להתמודד עם קצה הקרחון שלה, הנגלה לעין.
אולם גם עתה, כמו בתקופות קודמות שבהן הייתה הכרה בתופעה, מתעורר בתגובה גל נגדי, רב עוצמה, של השתקה; גל המנסה להרדים את ההכרה בתופעה לעשרות שנים נוספות. בארצות הברית הוקמה, על ידי הורים שנאשמו בהתעללות מינית בילדות, תנועה שנקראת "קרן סינדרום הזיכרון הכוזב". התנועה מאשימה מטפלים ביצירת זיכרונות כוזבים של התעללות מינית. דיון בזיכרון כוזב בהקשר לזיכרונות משוחזרים הפכך לדרך פוסט-מודרנית שמטרתה להסיר את נושא גילי העריות מסדר היום הטיפולי, החברתי והמשפטי (זליגמן, 2004).
התקשורת, באמצעות כותרת לא אחראית על "חלומות", מסוגלת לבלבל אנשים. למרבה המזל, לפחות במקרה הנוכחי היא לא הצליחה לבלבל את בית המשפט.
אני ממליץ מאד על הרשימה המצורפת של ענת גור, שנדמה לי שעוסקת במקרה הזה עצמו, ועל כל פנים, במקרה עם מאפיינים זהים.
שלכם,
אודי
“החיים שלי חזרו !!! אחרי 14 שנים של נישואים שבורים, בעלי עזב אותי ואת שני התאומים שלנו. הרגשתי שחיי עומדים להסתיים כמעט והתאבדתי, הייתי רגשית מאוד זמן רב. אבל בזכות גלילת איות בשם ד"ר אלאבה אותה פגשתי ברשת ביום נאמן אחד כשדפדפתי באינטרנט וחיפשתי גלגול כישוף טוב שיכול לפתור את הבעיות שלי נתקלתי בכל עדויות על גלגול הקסמים המסוים הזה. יש אנשים שהעידו שהוא החזיר את אהובתם לשעבר, יש שהעידו שהוא משחזר רחם, מרפא הרפס ומחלות אחרות, יש שהעידו שהוא יכול להטיל כישוף להפסקת גירושין וכן הלאה. נתקלתי גם בעדות מסוימת, מדובר באישה בשם סוניה, היא העידה על האופן שבו ד"ר אלאבה החזירה את אהובה לשעבר בפחות משבעה ימים והפכה את ההשפעה של סרטן ילדיהם הקטנים, ובסוף עדותה היא הפיל את כתובת הדואר האלקטרוני של ד"ר אלאבה. לאחר שקראתי את כל אלה החלטתי לנסות את ד"ר אלאבה. יצרתי איתו קשר בדוא"ל והסברתי לו את הבעיה שלי. ותוך 3 ימים בלבד בעלי חזר אלי ופתרנו את הבעיות שלנו, ואנחנו אפילו יותר מאושרים מבעבר. ד"ר אלאבה הוא באמת אדם מחונן ואני לא אפסיק לפרסם אותו כי הוא אדם נפלא ... אם יש לך בעיה ואתה מחפש גלגיית כישוף אמיתית ואמיתית שתפתור לך את כל הבעיות שלך. נסה את ד"ר אלאבה בכל עת, הוא יכול להיות התשובה לבעיות שלך. הנה איש הקשר שלו {dralaba3000@gmail.com} או העבר לו WhatsApp דרך איש הקשר שלו למטה +2349071995123 תודה לך ד"ר ALABA.
השבמחק