יום שני, 24 בספטמבר 2012

איך להתפלל באופטימיות


בס"ד, ח בתשרי תשע"ג


תפילות יום הכיפורים, בעיקר אלו של קהילות אשכנז, מדגישות את הפער בין הפוטנציאל, בין מה שראוי, לבין מה שעלול להתרחש בפועל.  
אחת מהן היא התפילה המופיעה בסוף תפילת עמידה:

אֱלהַי. עַד שֶׁלּא נוצַרְתִּי אֵינִי כְדַאי,

וְעַכְשָׁו שֶׁנּוצַרְתִּי כְּאִלּוּ לא נוצָרְתִּי.

עָפָר אֲנִי בְּחַיַּי קַל וָחמֶר בְּמִיתָתִי.

הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶיךָ כִּכְלִי מָלֵא בוּשָׁה וּכְלִמָּה:


התפילה הזו מדגישה דווקא את הצל. היא מתארת את הפוטנציאל הלא ממומש של החיים, מטרם הלידה, ועד החידלון.
אבל, כשחושבים על זה, הרי בעצם אני חי, ואני נכנס לשנה חדשה, ואין שום סיבה להתמקד בצל. נכון יותר יהיה להתמקד באור, שבלעדיו הצל של תיאור ההחמצה לא היה נוצר. צללים לא נוצרים בחושך. הם מותנים במציאותו של אור. את האור הזה מתאר הרב קוק, בסידורו "עולת ראי"ה:
"לפני שנוצרתי,
כל אותו הזמן הבלתי מוגבל שמעולם עד שנוצרתי,
ודאי לא היה דבר בעולם שהיה צריך לי.
כי אם הייתי חסר בשביל איזו תכלית והשלמה – הייתי נוצר,
וכיון שלא נוצרתי עד אותו הזמן הוא אות, שלא הייתי כדאי עד אז להיבראות, 
ולא היה בי צורך כי אם לעת כזאת שנבראתי, מפני שהגיעה השעה שאני צריך למלא איזה דבר להשלמת המציאות".
האנושות נמצאת במסע של ששת אלפים שנה (סנהדרין, פרק חלק), לעבר חיים של שלמות רוחנית. זהו מעין מרוץ שליחים. המקל עובר מדור לדור. תקופת החיים שלי משמעותה היא שאני הוא זה שקיבל את המקל, שנושא את הלפיד. אני הוא זה שאמור עכשיו לקדם את העולם. אין לי תחליף. אני אחד ויחיד.
כשאני מזהה את השליחות הייחודית שלי לקדם את העולם, אני מזהה את האור, האור שאמנם כאשר הוא מוחמץ, מטיל את צל התפילה, אבל בתחילת השנה, הוא מאיר. הכול אפשרי.
הרעיון הזה נכון לא רק עם כניסתה של שנה חדשה. הוא נכון עם כניסתו של כל יום חדש, כפי שכותב רבי נתן מברסלב (משיבת נפש, יד):
"באמת נעשה האדם כבריה חדשה בכל יום...
ועל כן איך שהוא, צריך שתהיה העבודה שעוסק בכל יום חדשה אצלו לגמרי,
כי... העיקר שיראה ליישב דעתו בכל יום שזה היום שעומד בו עדין לא היה בעולם וכן לא יהיה עוד היום הזה בעולם. והעבודה להשם יתברך שצריכין בזה היום היא חדשה לגמרי,
ורק עליך נפל חובת היום על זה האדם שעומד באותו הדור באותו היום,
הוא במדויק צריך לעסוק בעבודה זאת,
ולא מלאך ולא שרף ואפילו נשמות הצדיקים שבגן עדן עליון אינם יכולים להשלים העבודה הזאת.
רק "חי חי הוא יודך כמוני היום" - כמוני היום במדויק, היינו כמו שאני היום"...

התפילה המתארת את הצל, רק מזהירה אותנו מה אנחנו עלולים להחמיץ, אך בעצם יום הכיפורים הוא היום שבו אנו אמורים לשים לב לאור, לא לצללים. עדיין לא החמצנו כלום. אנחנו בונים עכשיו שנה חדשה.
אז שימו לב לאור שלכם, לייחודיות שלכם, כי תפילה מתוך מודעות לפוטנציאל שהשנה החדשה נושאת, עשויה לבנות לכם שנה מיוחדת.

גמר חתימה טובה.
שלכם
אודי

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה