בס"ד, יט תשרי, ג חול המועד סוכות תשע"ג
שמחה
וצער
ימים של
שמחה, כמו סוכות ושמחת תורה – עלולים להיות ימים קשים לנפגעים ולבני משפחותיהם.
שמחה היא אנרגיה פנויה, מסביר האדמו"ר מפיאסצנה.
לכל אדם יש מעין משקולות נפשיות – דאגה, צער, ספקות. כל הדברים האלה מכבידים על
הנפש. מנגד, יש לכל אחד כוחות של חיים. כל עוד כוחות החיים נדרשים לו לאדם בכדי
להתגבר על המשקולות הנפשיות שלו, הוא אינו מסוגל לשמוח. אבל כאשר האנרגיה של כוחות
החיים גדולה מכוח הכבידה של הצער והדאגות, היא הופכת לשמחה – "וישא יעקב רגליו.
משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה, נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת"
(רש"י בראשית כט, א).
פגיעה
מינית יוצרת צער אינסופי, צער של הנפגעים עצמם ופעמים (אם סיפרתם) צער של ההורים.
זהו צער העלבון, צער ההשפלה, צער על התמימות שאבדה ועוד. משא הצער אינו מאפשר
לאנרגיית החיים להתפרץ לכדי שמחה. הנפגעים עלולים למצוא את עצמם עומדים בצד, כאשר
הכול סביבם קורא לשמוח, והם מרגישים שפשוט אין להם את הכוחות האלה.
סיכול
ממוקד לעצת היצר
אוהבים
לומר שמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. זה נכון, אבל אי אפשר לא להיות מודעים
לחושך בכלל. אי אפשר להתעלם מכוחות הנפש השליליים שלנו מבלי לתת להם מענה ממוקד.
התחושה שמתאים להיות עצובים היא תפיסה מרעילה, או מה שמכונה בחסידות "עצת
היצר".
הבעש"ט
היה אומר:
"לפעמים
מטעה היצר הרע את האדם ואומר לו שעבר עבירה גדולה, אף על פי שאינו אלא
חומרא בעלמא, או שאין זו עבירה כלל. וכוונתו (של היצר) שיהא האדם בעצבות, ומכח זה
יבוטל בעצבותו מעבודת הבורא יתברך. וצריך האדם להבין הרמאות הזו ולומר ליצר
הרע: שקר אתה דובר, וגם אם הוא באמת קצת חטא, יותר יהיה נחת רוח לבוראי שלא אשגיח
על החומרא שאתה אומר לי, כדי לגרום לי עצבות בעבודת השם. אדרבה, אעבוד אותו בשמחה.
וזה כלל גדול בעבודת הבורא-יתברך, שייזהר אדם מעצבות כל כמה שיוכל".
גם כאשר
מדובר בצער הגדול ביותר, השכול, ההלכה תובעת איזון. מחד, חייבים להתאבל. מאידך יש
לאבלות גבול מאד ברור - "אין בוכים על המת יתר משלשה ימים. ואין מספידים יתר משבעה"
(רמב"ם הלכות אבל, יג, י). אחר כך, נותנים לצער את המקום שלו, אך לא
נותנים לו להשתלט לנו על החיים. כך ממשיך הרמב"ם (שם הלכה יא):
"אל יתקשה אדם על מתו יותר מדי, שנאמר: 'אל תבכו למת ואל תנודו
לו'. כלומר יותר מדי, שזהו מנהגו של עולם. והמצער [עצמו יותר] על מנהגו של עולם
הרי זה טיפש. אלא כיצד יעשה? שלושה לבכי. שבעה להספד. שלשים יום לתספורת"...
לכן,
הרשו
לעצמכם לשמוח. לגמרי! הפגיעה תישאר חלק מכם. זה קרה ואי אפשר למחוק אותה. אבל כשהצער ורגשות האשם רוצים להשתלט עליכם, זה לא תוצאה של מה שקרה, אלא
"עצת היצר", שמטרתו להרוס לבנאדם את החיים. עשו לו סיכול ממוקד,
ואחרי ששמתם לצער גבולות ותיחמתם אותו בעוצמה ובמסגרת זמן, תנו לאנרגיות החיים
שלכם להתפרץ לכדי שמחה.
חג שמח!!
שלכם
אודי
יפה כתבת.
השבמחקאיזה הסבר מאיר עיניים לשמחה, תודה!
השבמחקאודי יקר
השבמחקדבריך תמיד מרגשים
ובכל זאת הדמעות זולגות מעצמן...