"שום
דבר שאנשים אחרים עושים אינו נעשה בגללכם. הוא נעשה בגללם. כל האנשים חיים בחלום
משלהם, בתודעה האישית שלהם; הם נמצאים בעולם שונה לחלוטין מהעולם שבו אנחנו חיים.
כשאנו לוקחים דבר מה באופן אישי, אנו יוצאים מן ההנחה שהם יודעים
מה נמצא בעולם שלנו, ובכך אנו מנסים לכפות את עולמנו על עולמם" (דון
מיגל רואיס, ארבע ההסכמות).
זה מוזר, אבל מעט מאד אנשים חיים את המציאות. רובם חיים את הסיפור
שהם מספרים לעצמם. לדוגמה, רבים מהפוגעים מינית סובלים מהפרעת אישיות
אנטי-סוציאלית. בספר האבחנות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקני, ה-DSM,
מוגדרת הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית (=פסיכופתיה) כדפוס התנהגות הכולל התעלמות חוזרת ממה שנתפס
בדרך כלל כזכות לגיטימית של בני-אדם אחרים. אלו אנשים המספרים לעצמם שהעולם
קיים בכדי לספק את היצרים והצרכים שלהם. כאשר פשעיהם מתגלים הם הופכים את עצמם מיידית
לקרבן, כי כך זה בסיפור שלהם. על פי תפיסת הצדק שלהם, שמורה להם הזכות לאנוס. אפשר
לשמוע אנסים ופוגעים באמצעי התקשורת שמדברים על העוול שנעשה להם כאשר "זכות
בסיסית" זו נשללת מהם. מתוך הבועה שבה הם נתונים, האם יש סיכוי שהם ישמעו את
זעקתה של הנאנסת? האנשים הללו באמת מאמינים במה שהם אומרים, כי הסיפור שלהם הוא
שלאחרים אין שום זכויות לגיטימיות, רק להם עצמם.
דוגמה אחרת, הרבה פעמים הורים אינם שומעים את פעמוני האזעקה של
ילדיהם, מפני שהם שקועים עד צוואר בסיפור שהם מספרים לעצמם על החיים, על כך שלהם
זה לא יקרה, על כך שסביבם נמצאים רק אנשים טובים. כך קורה גם בקהילות וישובים,
המשתיקים ומטייחים סיפורים על פגיעות מיניות
של אנשים מרכזיים, כי זה פשוט לא מתאים לחלום שהם חיים בו. קיבוצים, ישובים
קהילתיים, דתייים כחילוניים, מספרים לעצמם שבישוב שבו הם גרים חיים רק "אנשים
טובים" ולכן אין סיכוי שאצלם קיימות פגיעות. ואז, כשהילד צועק, הם משתיקים
אותו, כדי שלא יקלקל להם את החלום.
אבל למה אנשים כל כך מתעקשים להיצמד לסיפור שאותו הם מספרים לעצמם?
התשובה היא "פחד". ההורים שמתעקשים לומר שלילד שלהם פשוט יש
תקופה קשה, הקיבוצים הנצמדים למנטרה ש"אצלנו לא פונים למשטרה", חברי הקהילה
הטוענים "אנחנו לא יודעים מה היה", כולם אנשים מפוחדים. "בכל מקום
שאליו תגיעו, תמצאו אנשים שישקרו לכם. אל תצפו מאנשים לומר לכם את האמת, מפני שהם
משקרים גם לעצמם. גם אם אנשים משקרים, זה בסדר, הם משקרים מפני שהם פוחדים. הם
פוחדים שתגלו כי הם אינם מושלמים, וזה מכאיב להסיר את המסכה החברתית הזו" (ארבע ההסכמות).
אתם הנפגעים, אל תיקחו את זה אישית, זה הסיפור שלהם. את התמיכה שלכם
תקבלו מאנשים שיש להם האומץ לחיות את המציאות.
שלכם
אודי
פוסט מעניין בתור אחד שעבר פגיעה מינית אני יכול להכים עם כל המקרים שהובאו
השבמחקלהסכים ***
השבמחקבס,ד, במקרה חריג אולי נכון, כי קורה שלהורים יש משברים אחרים, ואינם רואים את האיתות של הילד החמוד שלהם כמה הוא אומלל, תחת אכזריות המערכת והפושעים..
השבמחק