יום רביעי, 26 בדצמבר 2012

האם יש סיכוי לסעד מן הצדק?

בס"ד                                                                                                    יג טבת תשע"ג


אחד המקומות שבהם מחפשות הנאנסות הכרה הוא ברשויות. לעתים קרובות קיימת ציפייה שבית המשפט יוציא את הצדק לאור, ויכיר בעוול ובאלימות שננקטה כלפי הנאנסת.
גם כאן, אני רוצה לבחון האם מדובר בציפייה ריאלית.
עד שמקרה אונס מגיע לבית המשפט נכונה לו דרך חתחתים. ראשית, רק מיעוט ממקרי האונס מגיע למשטרה. אונס נחשב כפשע המצוי בתת דיווח, כך שרק מיעוט המקרים מגיע למשטרה.
מה קורה לתלונה כאשר היא כן מגיעה למשטרה?
לפני כשנה התפוצצה פרשת פדופיליה שהתרחשה בשכונת נחלאות בירושלים. עשרות ילדים בשכונת נחלאות בירושלים נפלו בשנים האחרונות קורבן לפעולתה של רשת פדופילים אכזרית - הגדולה בתולדות המדינה • האנסים נהגו ללכוד את הילדים, לבצע בהם את זממם - ואז להפחידם שיהרגו אותם אם יספרו • הם פגעו גם בתינוקות בני שנה • נגד שלושה חשודים הוגשו כתבי אישום מזעזעים, שלושה נוספים נעצרו • אלא שחלק מהחשודים עדיין מסתובבים חופשיים ברחובות ירושלים: לטענת המשטרה, קשה לעוצרם מאחר שההורים "זיהמו" את הראיות כשהראו לילדיהם את תמונות החשודים
ראיון ארוך של יהודה שלזינגר ונעמה לנסקי התפרסם במוסף של עיתון "ישראל היום - "שישבת". בראיון סיפרו ההורים על הרגע שבו גילו את הזוועה, על הטראומה האיומה ועל חיי משפחות שלמות שנהרסו.
 בכל מקום, לא רק בירושלים

ניתן היה לצפות שכאשר יש ממצאים של על ילד, אישה או ילדה שנפגעים מינית, המשטרה תפעל כמו שהיא פועלת כאשר נמצאת גופה ברחוב, בנחישות  וביעילות. בפועל קיים הבדל גדול בין היעילות של המשטרה בטיפול במקרי רצח, ליעילות שלה במקרי אונס. בעוד ברוב מקרי הרצח מוגש כתב אישום והרוצח מורשע, רק במיעוט קטן של מקרי האונס מוגש כתב אישום, והאנס מורשע רק ב-1% מן המקרים; עניין של הקצאת משאבים.
כמו בפרשת נחלאות, שערי תירוצים לא ננעלו – "החקירה זוהמה", "הנאנסת אינה נמצאת במצב נפשי לעדות בבית המשפט", ועוד כהנה וכהנה. חקירה מתוחכמת הייתה עשויה לפתור את המכשולים לכאורה הללו, אבל למה להשקיע? הרי ממילא מדובר באוכלוסייה חלשה. אמצעי הלחץ שאוכלוסיית הנאנסות מסוגלת להפעיל על המשטרה מוגבלים, ולדעת המשטרה לא יקרה כלום אם החקירה תישאר ברמה הזו.
למה בכל זאת ניתן לצפות מן הרשויות?
ניתן לצפות מהן לפעול בהתאם לרוטינה הקיימת, סדר פעולות קבוע, המתבצע עם כל דיווח של פגיעה מינית (כאשר רק מיעוטן של הפגיעות המיניות מדווחות, כתוצאה מחוסר אמון במערכת). סדר הפעולות הוא:
1) דיווח לפקידת הסעד.
2) החלטה של פקידת הסעד אם חובתה להגיש תלונה במשטרה, או האם להמליץ לנפגע/ת ולמשפחתו/ה להגיש תלונה כזו.
3) אם הוגשה תלונה, המשטרה תחקור. כאמור, בדרך כלל המשטרה לא תשקיע הרבה משאבים בחקירה, אלא אם המתלוננות חזקות, מגובות בארגונים כמו מרכזי הסיוע או תנועות הנשים, ועומדות על כך שהחקירה תמוצה, או במקרים שבהם קיימת רוח גבית מהתקשורת למצות את הדין.
 4) בשלב הבא התיק יועבר לפרקליטות עם המלצות המשטרה. בפרקליטות ישקלו את סיכוייו של התיק בבית המשפט ובהתאם לכך ימליצו אם להגיש כתב אישום. חשוב לומר, הפרקליטות פועלת עם הידיים קשורות מאחורי הגב. עו"ד העובד בפרקליטות סיפר לי פעם שלפעמים מצב הראיות הוא כזה שהמלים שהוא אומר בפיו למשטרה הן: "שחררו אותו", כאשר בתוכו הוא יודע שמשמעות הדברים היא "שחררו את עבריין המין הזה כדי שיוכל להמשיך ולאנוס".
5) אם התיק לא נסגר קודם לכן, ישנה סבירות גדולה שהוא ייסגר בשלב הזה. בישראל ישנן 3 עילות אפשריות לסגירת תיק. העילה היחידה המנקה את החשוד היא: נסגר "מחוסר אשמה". אם זו העילה פירושו של דבר שהפרקליטות משוכנעת שמדובר בתלונת שווא (אני מסייג את הקביעה הזו. עו"ד פלילי נודניק מסוגל להציק לפרקליטות עד שיחליפו את העילה ל"חוסר אשמה").
עילה שנייה שבגינה נסגר תיק היא: "מחוסר ראיות". כאמור, בדין הפלילי אם אין וודאות מוחלטת באישום, התיק ייסגר מחוסר ראיות וההדיוטות יאמרו: "זו הייתה סתם עלילה". בתלונות על פגיעות מיניות רוב התיקים נסגרים בגין העילה הזו. מדובר תמיד במעשים שבצנעה, הפוגע או האנס עושה את הדברים בסתר, ואם לא היו שם במקרה מצלמות אבטחה, התיק ככל הנראה ייסגר.
העילה המוזרה ביותר לסגירת תיק פלילי היא "חוסר עניין לציבור". מאחורי המלים היפות האלה מסתתרת הקביעה כי החשוד אשם וישנן ראיות להרשעה, אלא למשטרה ולפרקליטות ישנם דברים חשובים יותר לעשות.
6) במקרה שבכל זאת הוגש כתב אישום, מתחיל ההליך השיפוטי, שבו בית המשפט ייתן לפרקליט של האנס או הפוגע להשתלח בנאנסת או בנפגע כאוות נפשו, בכדי "למצות את זכותו" לנטוע בלב השופט ספק סביר באשמה. מדובר בהליך של התעללות של ממש, שהרבה פעמים מרתיע את הפרקליטות מלהגיש כתב אישום.
7) אם השופט משוכנע ב-100% שהאונס או הפגיעה התרחשה הוא ירשיע את הנאשם. אם התעורר אצלו ספק, הנאשם יזוכה מחמת הספק.

כמו שהדברים נראים, כל עוד הטיפול במקרי אונס ופגיעה מינית יהיה כפוף לדין הפלילי, הסיכוי של המגזרים הנפגעים – נשים וילדים – לזכות שם בהכרה משפטית יישאר נמוך מאד. הפתרון למוגנות של המגזרים החלשים הללו חייב לבוא תוך רפורמה משפטית מרחיקת לכת.
הגמרא (כתובות כז, ב) מספרת על אדם בשם מרי בר איסק, שהגיע אליו מישהו שהוא אינו מכיר, וטען שהוא אחיו מאב שנפרד ממנו בילדותו, ועל כן הוא תובע ממנו לחלוק את הנכסים שירש מאביהם. את התביעה הוא הגיש לפני רב חסדא. מרי בר איסק טען: אכן היה לי אח קטן, אך מי אמר שזה אתה? אינני מכיר אותך. תוכיח שאתה הוא אחי. פנה רב חסדא לתובע ושאל: יש לך הוכחה? ענה אותו אח: יש לי עדים, אך הם פוחדים ממרי בר איסק, שכן הלה ידוע כאדם אלים. פנה רב חסדא למרי בר איסק וציווה: לך אתה, הבא את אותם עדים, כדי שיעידו שאין זה אחיך, וכך לא תצטרך לחלוק עמו. אם הם לא יעידו כטענתך, תיאלץ לחלוק את הירושה עם האח התובע. שאל מרי בר איסק: כך הדין? הרי כלל הוא: המוציא מחבירו עליו הראיה! חובת ההוכחה היא לעולם על התובע.
ענה לו רב חסדא: כאשר הנתבע אלים, כמו במקרה שלך, אני מטיל את חובת ההוכחה עליו.
הרעיון של רב חסדא עשוי להתוות כיוון לפתרון. לעת עתה, אל תבנו הרבה על מערכת המשפט הפלילי, אבל מצד שני, אם לא הצלחתם למצוא את הצדק במערכת השיפוטית אל תיקחו אישית. זה לא אתם, זו המערכת.

שלכם
אודי



2 comments:

  1. עצוב ואפילו קצת מייאש. מה עושים?‏

    השבמחק
  2. לא התכוונתי לייאש אלא לכוון. לא מומלץ לצפות ממי שלא מסוגל למלא את הציפיות ממנו. שירותי הרווחי בתחום הפגיעות המיניות כבר הופרטו דה-פקטו, ומי שנותנים את השירותים שמשרד הרווחה היה אמור לתת, הם מרכזי הסיוע. ייתכן שגם מרכיב ה"סעד מן הצדק" יופרט. פורום "תקנה" הוא סנונית ראשונה.
    מה שחשוב זה שהנפגעות והנפגעים יחפשו את ההכרה והתמיכה במקומות בהם אפשר למצוא אותם, ולא במקומות שהם לא קיימים.

    השבמחק