בס"ד ג
באלול תשע"ג
הוקעת התוקף
כתבתי את המכתב לעד התביעה, בעקבות מכתבו שהתפרסם ב – ynet. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4415376,00.html
אני חושב שהוא רלוונטי גם עבור החבורה שקוראת את הבלוג הזה.
עד תביעה יקר,
אני לא מכיר אותך, אבל שאפו על העמידה האיתנה שלך בהליך הפלילי, ותודה
על כך שאתה מאתגר את המגזר.
אני רוצה להתייחס לשתי נקודות בקריאתך:
א.
המכותבים שלך
ב.
הרב אלון
אתחיל במכותבים. פוקו בספרו "סדר
השיח" (1970) טוען כי הדיבור אינו חופשי. לא כל אחד יכול לומר כל
דבר בכל מקום ובכל זמן. לדעתו יש לשים לב לשלשה סוגים של הגבלה או
פיקוח על השיח המותר:
1.
הפיקוח על מה מותר לדבר,
2.
הפיקוח על איפה, מתי וכיצד מותר לדבר – טקסיות השיח
3.
הפיקוח על "מי רשאי לומר את זה".
בחברות סגורות, בהקשר לעבריינות מינית, לא אחת על כל האיסורים הללו
קיים פיקוח חברתי, אשר למעשה סוכר את פיהם של המתלוננים. באופן ספציפי לגבי המגזר-
האם פגיעות מיניות במגזר הוא דבר שמותר לדבר עליו? ואם מותר, היכן? (אולי רק בחדרי
חדרים). מתי? וכיצד? (בשקט, לא לצעוק, לא לכבס את הכביסה המלוכלכת מחוץ למגזר). אבל
מה אם המתלוננים אינם מסכימים לשתוק? מה אם הזעקה פורצת מפיהם ("צעקה הנערה
המאורשה")? כאן אנחנו מגיעים להבחנה השנייה של פוקו. פוקו מבחין בין הדיבור
"ההגיוני", זה המבטא בעיני החברה תבונה ונאורות, לבין הדיבור "השיגעוני",
זה שבעיני החברה מבטא את שגעונו של הדובר. דיבורו של המשוגע נותר מחוץ לשיח, כרעש
רקע. גם רעש יוצר חוסר נוחות. אנשים מעדיפים שקט. אבל בכל מקרה, רעש הוא רק קול.
הוא אינו שיח. אין צורך להשיב לו. אם המתלוננים מחליטים לפרוץ את גבולות השיח
המקובלים הם יוגדרו על ידי החברה המפקחת כ"משוגעים", כ"חולי
נפש", כאנשים שאין צורך להתייחס לדבריהם. כאשר הם ינסו לשכנע שהם הדוברים אמת
ואילו התוקף המכנה הוא השקרן, הם ייתקלו בהבחנה השלישית של פוקו: האמת היא לא דבר
מוחלט. אנשים מייצרים את האמת שאותה הם מוכנים לשמוע. לכן, מי שנמצא מחוץ לשיח הוא
גם שקרן. במציאות, מתארת זאת הרמן כך: "כאשר הנפגע הוא פחות ערך ממילא (אשה,
ילד), הוא עלול לגלות שרוב האירועים הטראומטיים בחייו מתרחשים מחוץ לתחום המציאות
בעלת התוקף החברתי. חוויותיו נעשות חוויות שאין לדבר עליהן"! (הרמן,
1992).
כשאתה כותב ל"זקן השבט", מי שחיפה בזמנו על קופלוביץ', ומי
שמנסה ללא לאות לפקח על השיח של "פורום תקנה" בטענה שהם מדברים יותר
מידי, אתה פונה לכתובת הלא נכונה. מדובר באישיות שמזה עשרות שנים, במקום לפקח על
העבריינות המינית במגזר מפקח על כך "שלא ידברו", "שלא ידברו
בקול" בתואנות שווא של "כבוד התורה", "לשון הרע" ועוד.
אין טעם לכתוב למי שזו האג'נדה שלו. בסופו של דבר רבנים הם ככל האדם. יש ביניהם "לוחמי
צדק" וישנם אחרים, אולי הרוב, שלא. המשפט שבו הורשע הרב אלון לא ישנה אותם.
הם יסדרו את זה איכשהו עם האמונות שהם מקובעים בתוכן (לדוגמה: "עדיין לא היה
ערעור", "מה אתה מאמין למשפט בערכאות"?) וימשיכו הלאה.
ובכל זאת, העמידה המופלאה בהליך הפלילי של מתלוננים ועדים מאתגרת את
המגזר. ככל שהמגזר יעמוד בפני יותר אתגרים מהסוג הזה, רב הסיכוי שהתגובה המגזרית
כלפי תלונות על פגיעות מיניות תלך ותשתנה לטובה במשך הזמן.
ועל הרב אלון. ראה
חברי, אני יכול להוקיע, וגם אעשה זאת. אבל מאחר שאני נמצא מחוץ למיינסטרים של השיח
המגזרי, ניתן להניח שחוץ מטוקבקים מטופשים ואיומים בטלפון, ההוקעה לא תעשה הרבה.
היא בוודאי לא תשכנע את הרב אלון לחזור בתשובה. זה פחות או יותר מה שיצא מהמאמר
שכתבתי ל"סרוגים" בזמנו. http://www.srugim.co.il/29061-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%9F-%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%91-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%A2%D7%A8%D7%94-%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%91-%D7%94%D7%AA%D7%91%D7%98
חסידים מספרים על יהודי שמצד אחד היה
מלשין על חבריו היהודים לשלטונות הנכרים, ואלו היו מענישים אותם תדיר, מה שנקרא
בעגה ההלכתית "מוסר". מאידך, היהודי הזה היה מתפלל כצדיק. לא ידעו איך
להתייחס לפיצול האישיות הזה. באו ושאלו את השרף מסטרליסק. השיב להם: אל תחושו
לתפילותיו. "אמירתו לגבוה (תפילתו לקב"ה) כמסירתו להדיוט" (כמו
מסירתו את היהודים לשלטונות).
אני שומע בקרב הרבנים, וגם בקרב לא
רבנים, עמדה אמביוולנטית כלפי הרב אלון. מצד אחד חוטא, ומאידך אדם שעזר להרבה
אנשים בצרה. נחום פצ'ניק קרא אתמול בשיעור
של הרב אלון במגדל: "אני רוצה להגיד לך שאתה אדם גדול אבל
צריך את האומץ להגיד חטאתי. אתה אדם גדול, תגיד חטאתי!". זה ביטוי
לאמביוולנטיות הזו. אלון הוא לא אדם גדול. הוא אדם קטן, שכן אמירתו לגבוה – שיעורי
התורה והדרשות שהוא מעביר – כמסירתו להדיוט – כרדיפתו אחר נפגעי עבירות מין
פוטנציאלים. אלה כן אלה מבוססים על מרכיבי אישיות בעייתיים.
מההתייחסות של
הרב אלון לדברים של נחום אפשר לנתח את האיש - "זהו חודש אלול, חודש הסליחות
ואני סולח ושוכח לו. לא מכיר אותו". שני מרכיבים בעייתיים לאישיות הזו. ראשית, מדובר
באישיות נרקסיסטית, שמאפייניה העיקריים הם עיסוק מוגזם של הסובל ממנה בעצמו
וביכולותיו, והיעדר יכולת לאמפתיה. אני ואני; "אני קיבלתי מתנה"; "אני סולח",
"אני מודה לקדוש ברוך הוא, מודה לחבריי, מודה לעורך דיני, מודה למערכת
המשפטית, מודה. מודה לכל מי שעשה את שליחותו של הקדוש ברוך הוא וירומם אותנו למקום
הרבה יותר עליון". המרכיב האישיותי הזה מתבטא באופן
אינטואיטיבי בניסוחים המופיעים בתקשורת, שמקומם לא יכירם בעולם היהודי – "מאמיניו
של הרב אלון". על משה רבנו כתוב: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". עם
ישראל מאמין בה'. אפשר להאמין שמישהו הוא עבד ה'. היהדות אינה מאפשרת להיות מאמיניו של רב כלשהו. אבל כאשר מישהו בכל
פעולה שהוא עושה, באופן מניפולטיבי זורע זרע של הערצה כלפיו, אנשים הופכים להיות
"מאמיניו". אנחנו בכל אופן מאמינים בה'.
המרכיב השני של האישיות הזו הוא חוסר
היכולת לתת לגיטימציה לצרכים של אנשים אחרים. בעגה הטיפולית זה נקרא "התנהגות
אנטיסוציאלית". זהו מרכיב אישיותי שנמצא אצל 70% מהאסירים בכלא, ולא נמצא לו
טיפול פסיכולוגי יעיל, מה שיכול לנבא את הסיכויים שהרב אלון יחזור בתשובה. אתמול,
גם אחרי הדברים של נחום, הוא לא הביע שום חרטה. מעולם לא נשמעה ממנו התייחסות
אמפתית לנפגעים. הוא פשוט לא רואה אותם. מבחינתו, קיימת לגיטימציה רק לצרכים שלו.
אפשר היה לשמוע את זה בדרשתו אתמול במגדל, וגם בדרשות אחרות. מכאן אגב ההפתעה
מתוצאות המשפט. מי שמכיר נפגעי תקיפה מינית (ושאפו לשופטת, שגלתה מקצועיות ואומץ),
פשוט רואה את זה. אבל מי שאינו נותן שום לגיטימציה לצרכים של אחרים, סבור שהמתלוננים
הם "הרעים" והוא "הקרבן". לכן הנאשם, וגם עורך דינו (מי כבר
הולך להיות סנגור של תוקפים מינית), פשוט לא ראו את המציאות. הפגיעה המינית שפגע
הרב אלון נמצאת בנקודת העיוורון שלהם.
רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן (חלק ב, תורה ז) אומר:
א."כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם (יְשַׁעְיָה מ''ט)
הַיְנוּ מִי שֶׁהוּא רַחֲמָן, הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת מַנְהִיג כִּי עַל רְשָׁעִים
אוֹ עַל רוֹצְחִים וְגַזְלָנִים אָסוּר לְרַחֵם...
ב.
וְרַחֲמָן כָּזֶה הוּא רַק משֶׁה רַבֵּנוּ כִּי הוּא הָיָה מַנְהִיג יִשְׂרָאֵל
וְהוּא יִהְיֶה הַמַּנְהִיג לֶעָתִיד כִּי ''מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה''
וְכוּ (קהֶלֶת א) כִּי משֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה לוֹ רַחֲמָנוּת בֶּאֱמֶת עַל
יִשְׂרָאֵל וּמָסַר נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁלִיך נַפְשׁוֹ
מִנֶּגֶד וְלא הָיָה חוֹשֵׁשׁ עַל עַצְמוֹ כְּלָל".
הרב אלון לא נמצא במקום הזה, וכנראה
גם לא יהיה.
חזק ואמץ
הרב אודי פרומן, מוסמך לדיינות,
"הרב של הנפגעים"
