אפשר להתאמן על זה

בס"ד                                                                 כג באב תשע"ג

היית רוצה  לצעוק על המטריד ולומר לו שתכף את הופכת עליו שולחן, אבל את מוצאת את עצמך קופאת במקום, וכאשר הסיטואציה הקשה מסתיימת את רואה שלא עשית בעצם דבר...

מחקרים מצאו כי התגובה האוטומטית לאונס או לתקיפה מינית (ובעצם גם למה שמכונה הטרדה) עשויה להיות אחת משלוש – לחימה באנס, בריחה, או קפיאה (הרמן). שליש מנפגעות אונס ומחצית מנפגעות התעללות מינית בילדות (Heidt, Marx, & Forsyth, (2004  מגיבות בפסיביות ואפילו בקפיאה בעת התקיפה. מחקרים אמפיריים רבים מעידים שתגובה פסיבית כזו שכיחה מאוד בקרב נפגעי ונפגעות תקיפה מינית (Marx, Forsyth, & (Lexington, 2008; R . הפסיביות עשויה להיות תוצאה של תהליכים מנטאליים בלתי רצוניים, כגון תגובות של דיסוציאציה (תופעות של נתק האופייניות לתגובה החריפה לדחק), או תגובות גופניות בלתי רצוניות של שיתוק וקיפאון בתגובה לטראומה. תגובת קורבן פסיבית או קפואה מכונה לעתים בספרות המדעית "שיתוק כתוצאה מאונס" או "טוניק אימוביליטי" (Tonic Immobility)   

בריחה

מה אפשר לעשות עם זה?

מסתבר שאפשר להתאמן על זה. באמצעות אימון אי אפשר אולי לבטל את תגובת הקפיאה לחלוטין, אבל אפשר לקצר אותה מאד, לשנייה, לשבריר שנייה, לפרק זמן שלא יאפשר לתוקף לנצל אותה.

על מה מתאמנים?

אני מעתיק מהאתר של של החבר'ה שעושים את זה – "אל הלב".

הגנה עצמית בשיטת אימפקט

מה זה אימפקט? אימפקט היא שיטת הגנה עצמית ב"פול קונטאקט". השיטה נוצרה במיוחד עבור נערות ונשים בכדי לתת להן כלים שימושיים להגנה עצמית מתוך התחשבות בנקודות החוזק והיכולות הפיזיות שלהן כנשים. סדנאות האימפקט מורכבות מלימוד טכניקות פיזיות ומילוליות פשוטות ויעילות להתמודדות עם מצבי סיכון ולאחר מכן תרגולן בסימולציות מלאות עם מדריך בחליפת מגן. הסדנאות מתמקדות בנושאי הטרדות ותקיפות מיניות ומקיפות קשת רחבה של מצבים החל מהטרדה מינית ע"י זרים או מכרים (חבר, קרוב משפחה, עמית לעבודה) וכלה באיום פיזי ממשי. ייחודה של הסדנה הוא בהזדמנות שניתנת למשתתפות לחוות את עוצמת ויעילות הטכניקות מול תוקף ממשי ובסיטואציות מציאותיות. לצפייה בסרטון מרגש על חוויותיהן של בוגרות הקורס

איפה מתאמנים?

אני מצרף קישור לאתר:

http://www.elhalev.org/index.php?option=com_content&view=article&id=69&Itemid=165&lang=he

ו... כן, יש גם סדנאות לילדים. אני ממליץ בחום, לכל אחת, לכל ילד, לפני שקרה משהו, וכמובן גם אחרי. בסופו של דבר החוויות הלא נעימות שלנו הן ניסיון החיים שלנו, המוביל אותנו להיות יותר ממוקדים בפעם הבאה.

שלכם

אודי

עד "מומחה"

בס"ד                                                                              ט"ז באב תשע"ג

מיהו מומחה?

לפני שבועיים כתבתי על המסקנה של בית המשפט המחוזי בעניין התביעה נגד הרופא ד"ר רוטנמר http://www.haaretz.co.il/st/inter/Hheb/images/hachraat_din.pdf. היום אני רוצה להתייחס לנקודה אחת בפסק הדין והיא עדות המומחה מטעם ההגנה.

עד מומחה הוא אדם בעל מיומנות או ידע, הנובעים מהכשרתו בנושאים מסוימים, אשר אנשים רגילים חסרים אותם. הוא חריג בנוף המשפטי. בדרך כלל מערכת המשפט רוצה עדים שחוו את האירוע. העד המומחה מעיד עדות סברה. מסיבה זו הוא צריך לשכנע את בית המשפט במומחיותו, ושלאור המומחיות הזו ראוי לשמוע אותו, למרות שעדותו עדות סברה. בית המשפט גם לוקח בחשבון את העובדה שהעד המומחה מטעם ההגנה גובה שכר לא קטן תמורת עדותו, דבר שמדגיש את הצורך לבחון היטב את העדות.

במקרה הזה, מטעם הנאשם העידה הפסיכולוגית הקלינית ללי גרשנזון. גרשנזון ניהלה את עמותת מיט"ל – מרכז ישראלי לטיפול בפגיעות מיניות.- עד 2010, וכיום מנהלת את "מרכז דעה", הנותן חוות דעת משפטיות בתשלום. על חוות דעתה כתב השופט צבן כך:

"חוות הדעת שהגישה המומחית מטעם ההגנה לא הייתה רלוונטית לשאלת ביצוע העבירה. מדובר בחוות דעת המתאימה, במקרה הטוב, להליך לפי חוק פיקוח על עברייני מין. המומחית הודתה כי מעולם לא העניקה חוות דעת דומה במסגרת הליך פלילי, והחומרים היחידים שעמדו בפניה הם השיחות שערכה עם הנאשם. המומחית לא ראתה את כתב האישום ולא ידעה מהם האישומים המיוחסים לנאשמים, מלבד הדברים שסיפר לה בעצמו. הערכת המסוכנות של המומחית מבוססת אפוא על ההנחה כי לא היו דברים מעולם, וגם אם נקבל את מסקנתה לפיה הנאשם אינו בעל סטייה מינית, הרי שייתכן כי ביצע את העבירה ממניעים אחרים, שאליהם אין התייחסות בחוות הדעת. יצוין, כי גם המומחית ציינה שעדותה של המתלוננת הייתה מהימנה".

השופט צבן אומר כך: העדה המומחית כביכול, כלל אינה מיומנת במתן חוות דעת במסגרת הליך פלילי. מומחיותה היא בהערכת מסוכנות, כלומר ניסיון לנתח מהו הסיכון לכך שהנאשם יפגע באנשים נוספים כתוצאה מסטייתו. לדעת השופט גם את הערכת המסוכנות עשתה ללי גרשנזון ברשלנות, שכן היא הניחה מראש שלא היו דברים מעולם, הנחה שלא היה לה על מה לסמוך. אילו היה השופט בוטה יותר, ייתכן שהיה אומר שבעצם שלמו לה בכדי שתכתוב חוות דעת לטובת הנאשם. השופט היה מנומס, והתחמק מלהיכנס לכך, שכן לדעתו חוות הדעת ממילא אינה רלוונטית לשאלה העומדת לדיון – האם הנאשם עשה את המעשים המיוחסים לו.

אולם מה שלא רלוונטי לדיון הזה, עשוי להיות רלוונטי במקרים אחרים. מדובר בעדה מומחית כביכול, הנותנת חוות דעת על פי בקשת המזמין, תוך שהיא מסתמכת על הרקורד שצברה בניהול עמותת מיט"ל.  המעבר מניהול עמותה שאמורה לטפל בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית כזו האמורה להגן על נפגעות, למתן חוות דעת המגינות על פוגעים, ומחבלות בעניינן של הנפגעות הוא יותר ממטריד. בנקודה זו אני חייב לפרגן לשופט צבן ששם לב ל"פליק-פלק" הזה, והתייחס אליו כפי שצריך.

. 

שלכם

אודי

לא כל קבוצת אנשים שגרים בשכנות הם קהילה

בס"ד                                                                           יב באב תשע"ג

מספר פעמים הזכרתי את דבריה של הרמן, אודות תפקיד הקהילה בהוקעת הפגיעה המינית. אלא שבאופן מעשי נדיר למצוא קהילות שמגיבות לפגיעות שבתוכן תגובה ראויה ועקבית (כלומר, לא רק במקרים של פוגעים חלשים חברתית, אלא גם במקרים שבהם הפוגע הוא מאושיות החברה, או חבר של בעלי עמדות הכוח).

מה ההסבר לכך?

ובכן, מסתבר שאנשים הגרים אחד ליד השני הם לא בהכרח קהילה. העובדה שאנשים החליטו לגור בישוב מסוים, לחיות באורח חיים דומה ועוד, עדיין אינה מחברת אותם ליישות קהילתית. אפילו כאשר קיים שיתוף כלכלי, הוא אינו מעיד על חיבור פנימי בין האנשים, כזה המתבטא על ידי ערבות הדדית.

"חשבנו", כותב אדמו"ר מפיאסצנה, "שמה שהאיש מרגיש כל כך אנוכיות בעצמו עד שבכל חושיו שקוע הוא לדאוג רק לעצמו, זוהי מן התחזקות פנימית. כיוון שנפשו בפנימיותה רואה איך כל בני האדם דואגים רק לעצמם, מרגשת היא את עצמה יחידה וגלמודה בעולם, ומי ידאג למענה? לכן היא עומדת על נפשה, ומתחזקת לדאוג בשביל עצמה, עד שלאט לאט מתפתח ומתחזק בקרבה מין עוקץ רע, אנוכיות, רק בשבילי, אני ואפסי עוד...

לכן העצה להמעיט ולגרש את האנוכיות מלב האדם... וידאגו כל אחד לזולתו כמו לעצמו...

אבל אל יטעה שום איש בזה לדמותו למה שיש בספרים הקדושים בשם  אריסטו שאמר שצריכה כל המדינה להיות משותפת בכל ענייניה, מסחרם הונם וכדומה, הכול בבחינת 'כיס אחד יהיה לכולנו'. כמי כמו שהם מצד הקליפה החיצונית כך כל דעותיהם בחיצוניות. כי אריסטו וכל הנמשכים אחריו מתחילים מחיצוניות  האדם וגופו – כספו, הונו כו' יהיו משותפים. ושתים רעות עושים בזה. כי כיוון שגופו של האדם מעולם הפירוד, יש לעצמו הוא, אי אפשר לשתפו ולערבו באחר. וכיוון שכן, את עצם רוחם עזבו ללא תיקון וללא הועיל, ויחד עם הגוף שנשאר נפרד, גם רוחם נשארה באנוכיות לעצמו...

אבל דרך התורה היא להפך – ההון יהיה לכל איש לעצמו. מסחרו וכל שאר ענייני גופו. רק עצם האדם ונפשו שהוא למעלה מן הפירוד, יתקן שלא יהיה לעצמו. רצונו, דאגתו שמחתו יהיו גם לזולתו... ואז יועיל לשרש את האנוכיות מלבו"  (צו וזרוז אות מה).

בחסידות קיים מושג שנקרא "ייחודא תתאה". במצב האופטימלי, עם ישראל כולו הוא כאיש אחד בלב אחד. בכדי להיחשב קהילה, האנשים חייבים להיות ברמת החיבור הזו. רמת חיבור חיצונית של "שותפות עסקית" או "וועדת עזרה הדדית" הן חסרות ערך במובן הזה.

התוצאה היא שבשעת מבחן, כאשר הערבות הדאגה לזולת עומדת כנגד האינטרסים האישיים של שקט והשתקה, שולטת סיסמת הטייסים: "כל אחד לעצמו".

אפשר לומר שאופן הטיפול של ישוב או שכונה בפגיעות המיניות שבתוכן הן המבחן להיותן קהילה במובן היהודי של המושג הזה.

הנפגעות והנפגעים אינם צריכים להתאכזב מן המקרים הרבים שבהם האנשים הגרים סביבם מפנים להם כתף קרה. הם בסך הכול גרים לידם במקרה. זו אינה "תגובת הקהילה" אלא תגובה אנוכית רגילה של אנשים הדואגים לעצמם, ורק לעצמם.

שלכם

אודי

תגובה ל"אחת מתוך אחת"

בס"ד                                                                    כד בתמוז, תשע"ג

לפני מספר שבועות התחיל להתפרסם דף פייסבוק מטלטל שכותרתו "אחת מתוך אחת" (https://www.facebook.com/oneofone1?fref=ts)והוא מביא עדויות של נערות ונשים (בעיקר) על פגיעות מיניות שחוו.

חשוב לי לכתוב על התופעה של הדף הזה, אבל נראה לי דחוף יותר לכתוב כמה אמיתות שלא תמיד ידועות להדיוטות. אכתוב אותן בתמצית.

מאמינים לך!

חשוב לי לומר את זה בגלל כל מיני טוקבקיסטים שמצדדים בזכות התקיפה המינית. כן, בפועל עדיין קיים מאבק בחברה האם להשאיר את המצב שבו התקיפה המינית מותרת דה-פקטו (1% ענישה פלילית אפקטיבית) כמות שהוא, או לקדם אותו. בכל מקרה, הודות למאבק בן עשרות שנים של ארגוני הנשים, מרכזי הסיוע ועוד אנשים טובים, יותר ויותר אנשים נעשים מודעים למציאות הקשה שבה אנחנו חיים  בתחום התקיפות המיניות.

מה זו פגיעה מינית?

שימו לב שההגדרה מכוונת לתוצאה הרגשית של הפגיעה:

פגיעה מינית היא מעשה מיני שבו רצונו, כבודו ודמותו של הנפגע נרמסים על ידי הפוגע.

זוהי התנהגות מינית לא חוקית שהתרחשה באחד מן האופנים הבאים:

א) נגד רצון הנפגע, ללא הסכמה

ב) או בדרך תוקפנית

ג) נצלנית

ד) או מאיימת.

א)      כשאנו אומרים "נגד רצון הנפגע/ת" הכוונה לאו דווקא לאונס. מרגע שאישה אמרה "לא", בכל שלב שהוא, כל מה שנעשה משם ואילך הוא פגיעה. כאשר מדובר בקטינים, הגיל שבו ההסכמה שלהם קבילה מבחינה משפטית הוא 16. כך לדוגמה מורה שמנהל מערכת יחסים מינית עם תלמידים או תלמידות צעירים, גם אם הם מביעים הסכמה, עובר עבירה פלילית.

ב)      בנוגע ל"דרך תוקפנית", כאן כבר מדובר בהפעלת כוח ממשית. ועדיין אין מדובר דווקא בתקיפה בסמטה חשוכה. רוב הפגיעות ומעשי האונס, גם התוקפניים שבהם, נעשים על ידי אדם שהיה מוכר לנאנסת.

ג)       כאשר פוגע מנצל את הנפגע לצרכיו המיניים, בעוד לנפגע לא היה עניין ביחסי המין, אלא בחברות, עבודה, או אינטרס אחר, מדובר "בדרך נצלנית". כך קורה בדרך כלל בפגיעות מיניות של ילדים צעירים, כאשר הפוגע מנצל את רצונו של הנפגע לחברות, לצורך פגיעה מינית בו.

ד)      האיומים שהפוגע עלול לאיים על הנפגע הם מגוונים. זה יכול להיות איום בפיטורים מהעבודה על אישה שללא המשכורת מעבודה לא יהיה לה מה לאכול, זה יכול להיות איום של "מקובל", שמהשמיים יענישו את האישה, וזה יכול להיות פדופיל שמשביע ילדים לא לגלות את מה שנעשה ביניהם.

פגיעה מינית קשורה במצבי ניצול כוח או סמכות. הפוגע לעולם ינצל את כוחו הפיסי, או את כישוריו המניפולטיביים, שזה גם כן סוג של כוח, או את סמכותו בעבודה. פדופילים לדוגמה מעדיפים לא להשתמש בכוח, אלא באומנות הפיתוי. רק במיעוט המקרים ניצול ילדים על ידי פדופילים נעשה באלימות. אף על פי כן אנו נגדיר זאת פגיעה מינית.

התוצאה הסופית של הפגיעה היא תחושת פגיעה, השפלה, בושה ורגשות אשמה.

תחושת האשמה, או המניפולציה של התוקף

התחושות הנזכרות הן נורה אדומה עבור הנפגעות, שכן הפוגעים למיניהם הם "אלופים" ב-לגרום לנפגעות לחשוב שהן לפחות שותפות שוות למה שאירע, אולי אפילו היוזמות. שאלות כמו: "את רוצה ללטף אותי או שאני אלטף אותך" נותנות אשליה של חופש בחירה, שכתוצאה ממנו נפגעות ונפגעים יתקשו להחליט האם הם נפגעו או שיתפו פעולה. הניתוח השכלי לא ממש עוזר כאן.

התעתוע, או "כשיש ספק, אין ספק"

כאמור, תוקפים הם מניפולטיביים ברמות שלא היכרתן. הם תמיד ידאגו שלא יהיה ברור לכן עד הסוף האם זו פגיעה מינית, או שהסכמתן. תקף כאן הכלל: "כשיש ספק – אין ספק".

"החכמה של חדר המדרגות"

יש ביטוי כזה באנגלית. בחדר המדרגות, אחרי שיצאת מפגישה אתה אוכל את עצמך: למה לא אמרתי כך, למה לא עשית כך. ובכן, כל מה שלא עשיתן בזמן הפגיעה זה לא באשמתכן. עדיין לא היו לכן את הכלים לעשות את זה. האישיות שלנו הולכת ומתפתחת במהלך החיים, והיא עושה זאת מתוך ניסיון החיים שלנו, כלומר, מתוך הכישלונות שלנו. אין היגיון לשפוט את התנהגותנו בעבר על סמך הכלים המשוכללים שיש לנו היום.

טיפול

התחושות המגדירות פגיעה מינית הן האינדיקציה. אם כך את/ה מרגיש/ה, שלא לדבר על מצבים יותר חמורים של מחשבות פולשניות, מחשבות על אובדנות וסימנים של אנורקסיה – נפגעת! שווה ללכת לטיפול.

לא כל הפסיכולוגים מומחים לנושא הזה, ולכן חובה להתייעץ, לשמוע המלצות מחברות על מטפלות/ים אפקטיביות/ים.

הסודיות

לדעתי תקיפה מינית היא לא משהו שצריך לשמור בסוד. לא עשיתם שום דבר רע, והסוד עם הצורך להסתיר אותו, מכביד. ועם זאת, בחרו היטב את האנשים הטובים שלהם אתם מגלים אותו. עדיין יש בעולם נצלנים.

"אחת מתוך אחת"

הסטטיסטיקה הזו מכוונת כלפי מה שמכונה "הטרדה מינית" – המתבטאת בעיקר בדיבורים (אבל לא רק). כשעוברים לקטגוריה  של פגיעות הסטטיסטיקה קצת מתמתנת – אחת משלוש. לא מנחם במיוחד.

אתן מדהימות במאבק הזה

כשאתן לוקחות את הפגיעה למקום של מלחמה בתופעה האכזרית של תקיפות מיניות, אתן הופכות אותה למנוף להפיכת העולם למקום טוב יותר, ועם כל הכאב זה נותן לה משמעות בונה, תבורכו!

שלכם

אודי