בס"ד יום ששי, יב אדר ב, תשע"ד
התיק של עימנואל רוזן נסגר.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4498858,00.htmlהתיק של עימנואל רוזן נסגר.
כמה פנינים של עורכי דינו מצוטטים בעיתונות:
"אנו שמחים ומברכים את הפרקליטות שהגיעה למסקנה הנכונה, ומקווים כי כבר בעתיד הקרוב יפיקו כל הגורמים את הלקחים המתבקשים והחשוב שבהם לא לאפשר גזר דין תקשורתי ולהגן על שמו הטוב של כל אדם, ועל חזקת החפות שהיא הצידוק המוסרי לקיומם של משטרה ופרקליטות במדינת חוק".
טוב. הגיע הזמן להפיק לקחים. הפקתי.
1. ההליך הפלילי מגן בחרוף נפש על עברייני מין, באמצעות חזקת החפות, ועורכי דין מהסוג המצוטט.
2. למשטרה אין את הכישורים או את התקציב לחקור עברייני מין. זאת על אף שמדובר בעבריינות סדרתית ברמה גבוהה. עבריין מין שהתחיל את הקריירה שלו בגילאים הצעירים, יפגע בממוצע 380 פעם במהלך חייו.
3. הלקח המידי החשוב ביותר הוא שהפתרון הוא לעת עתה לא לפנות להליך הפלילי. הפצת דבר העבריינות בתקשורת היא פתרון חלופי סביר, במסגרת המגבלות. כאשר הראשות השופטת אינה ממלאת את תפקידה, גזר דין תקשורתי הוא הדבר המתבקש.
4. הראשות השופטת מפריטה את עצמה לדעת כאשר היא שולחת תביעות נזיקין נגד עברייני מין להליך גישור והליכים מקבילים.
5. חמור יותר הוא שהמשטרה מפריטה את עצמה לדעת, כאשר היא בעצם אומרת: אם לא תביא צילומים של העבירה שהשגת באמצעות חקירה פרטית, אנחנו לא נקצה לחקירה הזו תקציב וכוח אדם.
6. הצידוק המוסרי לקיומם של המשטרה והפרקליטות הוא השגת תוצאות, קריא: הפללתם של עבריינים. פרסי ניחומים מסוג "הוגנות ההליך" הם בעיקר פרסים לכיסם של עורכי הדין המצוטטים.
שלכם,
אודי
