דעת הגאון ר' שלמה פישר (זצ"ל) בנושא של התמודדות עם פגיעות מיניות

בס"ד                                                                                                                       מרחשוון תשע"ט

דעת הגאון ר' שלמה פישר בנושא של התמודדות עם פגיעות מיניות

הצגנו בפני הרה"ג ר' שלמה פישר שליט"א מספר שאלות הנוגעות לדרך ההתמודדות עם פגיעות מיניות, ואלה תשובותיו:

שאלה: האם יש איסור לשון הרע בסיפור מקרה של פגיעה?

תשובת הרב:  חלילה וחס, זה לתועלת, וגם יש כאן דין של 'לא תעמוד על דם רעך', ולכן אין שום שאלה של לשון הרע.

שאלה: האם מותר לספר גם לצורך תהליך הטיפול? שהנפגע מספר למטפל על הפגיעה כחלק מהטיפול?

תשובת הרב:  ודאי, גם זה לתועלת.

שאלה: ישנה טענה שיש פגיעה באמונת חכמים כאשר מספרים על רב שפגע? כמו כן האם יש לשמוע לרב האומר לנפגע, שמסיבות שונות אסור לו לספר על הפגיעה?

תשובת הרב:  אסור לשמוע למי שאומר לא לספר כשהפוגע תלמיד חכם. לא לספר זאת - זה ביזוי התורה ואין פה אמונת חכמים. בסוף זה יפורסם בדרך הטבע ויהיה ביזוי חכמים יותר גדול.

שאלה: מה במקרה שיש לי טענה של נפגע/ת, מול הכחשה של הרב הפוגע - האם אני יכול לומר שברירת המחדל היא שהרב צודק והנפגע משקר?

תשובת הרב:  חייבים לחקור את הדבר, ולא לצאת מנקודת הנחה שהוא לא חטא.

שאלה: במקרה של גילוי עריות כשאב פוגע בילדיו, האם בסיפור מעללי האב יש בעיה של כיבוד הורים?

תשובת הרב:  אין כיבוד הורים פה. כשהאבא רשע אין כיבוד הורים כאן. אדרבה - זה כיבוד הורים לעצור את זה.

שאלה: ישנה טענה שאסור לדבר כנגד הפוגע כיון שמן הסתם הוא חזר בתשובה, בפרט כשמדובר בפוגע תלמיד חכם. האם זה נכון?

תשובת הרב:  לא מלמדים עליהם זכות כי בדרך כלל הם לא חוזרים בתשובה.

שאלה:  ואם הוא כבר עבר טיפול?

תשובת הרב:  טיפול לא מעלה ולא מוריד כאן.

שאלה:  הרב מתכוון שכל הדינים של תשובה לא חלים עליו?

תשובת הרב:  תשובה זה עניין שלו. שישבור את הראש כיצד לעשות תשובה. מבחינתנו הדברים לא מתקבלים.

שאלה: ידוע כי במקרים רבים הנפגע מרגיש אשמה בפגיעה, כי לא  הצליח לצעוק ולהתנגד, אם הוא היה מתנגד או צועק יותר היה ניצל. אצל נפגעים דתיים גם מתחזקת האשמה בגלל הפסוק שכתוב בתורה: "על דבר אשר לא צעקה בעיר" (דברים כ"ב, כד), האם יש צדק בהאשמה עצמית זו לאור הפסוק?

תשובת הרב:  אנחנו לא דורשים פסוקים ולא מתנהגים לפי המקרא, אלא רק לפי הנחיות חז"ל.

שאלה: גם אם זה פשט הפסוק?

תשובת הרב:  זה לא הפשט ולא לומדים מזה כלום.

(נכחו בפגישה עם הרב: הרב אליהו האיתן, הרב יהודה (אודי) פרומן, הרב מאיר פישר, הרב ברוך קהת).

המקור לכך שלחזרה בתשובה של פוגעים מינית אין השלכות לעניין החשש ממסוכנות הוא תשובת הרמב"ם סימן רסד. הרמב"ם נשאלה על סתירה לכאורה בדבריו:

מה שאמר הדרתו בפרק השני מהלכות עבודה זרה: "וכן המינים מישראל אינן כישראל לדבר מן הדברים ואין מקבלין אותן בתשובה לעולם". ואמר הדרתו בפרק השלישי מן הלכות תשובה: "במה דברים אמורים שכל אחד מאלו אין לו חלק לעולם הבא, כשמת בלא תשובה, אבל אם שב מרשעו והוא בעל תשובה, הרי זה מבני העולם הבא, שאין לך דבר שעומד בפני התשובה". 

וקשה מה שנאמר על המינים אין מקבלין אותן בתשובה לעולם, והרי נאמר בסוף הפרק על מי ששב מן הכל, (שמקבלין) אותו. יורנו הדרתו הקדושה, המקום יאיר עינינו במאור תורתו, אמן". 

תשובת הרמב"ם:

"ומה שאתם חושבים לסתירה בדבר המינים, אין בו סתירה כלל, לפי שאחד משני המאמרים (הוא) אין מקבלין אותן בתשובה, רוצה לומר בזה, שאנו לא נקבל מהם תשובה ולא נראם בחזקת בעלי תשובה, אלא בחזקת מינים, כפי שהיו, והצדיקות שהם מראים היא או מסיבת הפחד או לגנוב דעת הבריות. וזה המאמר האחרון (שיש לו חלק לעולם הבא) הוא, שאם שבו באמת במה שבינם לבין בוראם, יש להם חלק לעולם הבא, וזה דין בדבר מה שבינם לבין בוראם, וזה הראשון בדבר מה שבינם לבין בני האדם. וכתב משה".