על לשון הרע, גדליה בן אחיקם וחסידות שוטה

בס"ד,  ג בתשרי תשע"ג

איסור "לשון הרע" מוזכר תדיר בהקשר לפגיעות מיניות. במגזר הדתי והחרדי, כאשר סוף סוף מישהי מעזה להתלונן על פגיעה, הטרדה או אונס, תמיד תישמע מצד הפוגע ומעגל התומכים שלו הטענה שמדובר בלשון הרע. לפעמים עצם המחשבה שיש כאן לשון הרע, או שיאשימו אותה בלשון הרע מונעת מן הנפגעת להתלונן. ברשימה הזו אני רוצה להתייחס לנקודה הקשורה גם לצום גדליה בן אחיקם, שחל היום.

מה בדיוק אירע שם?

בספר ירמיהו (מ-מא) מסופר על הריגתו של גדליה:

{יג} וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בָּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה: {יד} וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ וְלֹא הֶאֱמִין לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם: {טו} וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ אָמַר אֶל גְּדַלְיָהוּ בַסֵּתֶר בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר אֵלְכָה נָּא וְאַכֶּה אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וְאִישׁ לֹא יֵדָע לָמָּה יַכֶּכָּה נֶּפֶשׁ וְנָפֹצוּ כָּל יְהוּדָה הַנִּקְבָּצִים אֵלֶיךָ וְאָבְדָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה: {טז} וַיֹּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ אַל (תעש) תַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל יִשְׁמָעֵאל:

{א} וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו בַּמִּצְפָּה: {ב} וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן בַּחֶרֶב וַיָּמֶת אֹתוֹ אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ: {ג} וְאֵת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ אֶת גְּדַלְיָהוּ בַּמִּצְפָּה וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁם אֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הִכָּה יִשְׁמָעֵאל.

האם גדליה היה צדיק?

ההתייחסות של חכמים לגדליה אינה חד משמעית. ישנם מאמרים שבהם הוא נתפס כצדיק. כך לדוגמה אמרו במסכת ראש השנה (יח, ב):

"צום השביעי זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם. ומי הרגו? ישמעאל בן נתניה הרגו. ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו".  

מצד שני, במאמרים אחרים הוא מותקף באופן בוטה. את ההתקפה עליו מסכם הרמח"ל בספרו מסילת ישרים (פרק כ). מהי חסידות? שואל הרמח"ל. והוא משיב: חסידות אינה דקדוק במעשה המצווה, אלא עשיית מעשים כאלו שיתנו את התוצאה האופטימלית בסופו של דבר. אין די בניסיון להקפיד על קוצו של יוד. החסיד נדרש לחשוב כמו שחקן שחמט, כמה מהלכים קדימה. כאשר עומדות בפניו שתי אפשרויות, עליו לנתח לאן כל אפשרות תוביל, ורק לאחר הניתוח הזה הוא יוכל לבחור את האפשרות הטובה יותר. אם יבחר את האפשרות שעל פניה נראית כזהירות במצוות, והזהירות הזו תוביל לתוצאות קשות, תוטל האשמה עליו. אחת הדוגמות שהוא מביא היא זו של גדליה בן אחיקם. כך הוא כותב:

"הנה מעשה גדליה בן אחיקם גלוי לעינינו שמפני רוב חסידותו, שלא לדון את ישמעאל לכף חובה, או שלא לקבל לשון הרע, אמר ליוחנן בן קרח: שקר אתה דובר על ישמעאל (ירמיה מ'), ומה גרם? גרם שמת הוא ונפזרו ישראל וכבה גחלתם הנשארת. וכבר ייחס הכתוב הריגת אנשים אשר נהרגו אליו כאילו הרגם הוא, במאמרם ז''ל (נדה ס''א): על הפסוק 'את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליה'".

גדליה השתדל להיות "צדיק". עבור ה"צדיקות" הזו  שילם עם ישראל מחיר יקר. עשרות אנשים נהרגו על ידי ישמעאל בן נתניה יחד עם גדליה או בסמוך להריגתו, והריגתם מיוחסת לגדליה.

למה כל זה קשור לענייננו?

חשוב לדעת כי פגיעה מינית אינה התנהגות חד פעמית של אדם שבסיטואציה מסוימת נסחף או נכנע לייצרו. מדובר בדפוס התנהגות של אנשים מסוימים. בארץ לא נעשו די מחקרים בנושא, אך נוכל ללמוד ממחקרים שנעשו בארצות הברית.

אחד המחקרים המעניינים בדק את התהליך שעובר קטין פוגע מינית עד להתבגרותו. בארצות הברית, אחוז הקטינים הפוגעים מכלל הפוגעים הינו 20%. כ - 50% מבין המבוגרים הפוגעים מינית מדווחים על כך שהחלו בפגיעה כבר במהלך גיל ההתבגרות. מדובר בדפוס התנהגות מתמשך, המתחיל בגילאים הצעירים, ומסתיים מי יודע מתי. על פי חישוב של החוקרים,  בממוצע, קטין שמתחיל בפגיעה בגילאים הצעירים עלול לבצע מעל ל- 380 פגיעות מיניות במהלך חייו.

חשוב להוסיף כי בתופעת העבריינות המינית קיים פן ממכר מובהק הנובע מעיוותי חשיבה ומדפוסי התנהגות המתגבשים כתוצאה מכך. חוקרים מתארים 17 עיוותי חשיבה האופייניים לפוגעים מינית. הפוגעים מינית עצמם מתארים מעגל פגיעה חוזר על עצמו, למרות החלטותיהם להפסיק עם ההתנהגות המינית הפוגעת. הם טוענים גם כי הם מתקשים בדחיית סיפוקים.

בדומה להתמכרויות אחרות, מקרה הפגיעה הראשון מוביל בדרך כלל למקרה פגיעה נוסף, חמור יותר, ומכאן נכנס הקטין התוקף למסלול של הסלמה במעשי האלימות. על פי אחד המחקרים, שכיחות הפגיעות המיניות הנעשות בידי מתבגרים עולה עד פי 55 (!) כאשר הם נעשים מבוגרים, ובמקביל חלה הסלמה גם בחומרת הפגיעות (אתר שפ"י, משרד החינוך).

רוצים להיות צדיקים? פרסמו את סיפור הפגיעה!

לאור ממצאים אלו מובן מאליו שישנה חשיבות גדולה להתריע על אותם אנשים ולזהות אותם, בכדי שהחברה תוכל להיזהר מהם. שמירת הפגיעה בסוד תוצאתה תהיה פגיעות נוספות, בוודאות. שמירת דבר הפגיעה בסוד בכדי לא להיכשל באיסור לשון הרע היא חסידות שוטה, כמו חסידותו של גדליה. כך אכן מסכם רבי אליעזר ממיץ (ספר יראים, רד-רה), מגדולי הראשונים, בכל מקום שיש באמירת הדברים הצלה מאיסור או מסכנה, "מצוה לאדם להגיד ולפרסם והשומע ישמע והחדל יחדל".

מדוע כתב היראים "השומע ישמע והחדל יחדל" (יחזקאל, ג, כז)?

נראה כי הסיבה פשוטה. המצווה לפרסם היא משימה לא קלה. התחום של שחיתויות בכלל ושל פגיעות מיניות בפרט הוא תחום שאנשים משתדלים לא לראות ולא לשמוע אודותיו. הם מתקשים  לעכל ולהתמודד עם הסיפור, בפרט אם הפוגע מוכר כאדם נורמטיבי, או אפילו תורני. ואף על פי כן, אומר לנו רבי אליעזר ממיץ, מצווה לפרסם!! נכון, לא כולם יקשיבו, אך זה "שווה" עבור אלו שהצלת.

שלכם

אודי