גם הצדיקים הטהורים יודעים להילחם

בס"ד                                                                        ראש חודש אייר תשע"ג

אחד המסרים הטבועים חזק בעולם של נערים ונערות דתיים הוא דברי הראי"ה קוק בספרו "ערפלי טוהר", שם הוא כותב את הפסקה התלויה על קיר כל אולפנה וישיבה:

"על כן הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק,

אינם קובלים על הכפירה, אלא מוסיפים אמונה,

אינם קובלים על הבערות, אלא מוסיפים חכמה".

בפשטות, המסר בפסקה הזו הוא: אל תקבול על הרוע בעולם, פשוט עשה דברים טובים!

בעיני זהו מסר בעייתי. בהקשר שלנו, הוא עלול לעצור נפגעות ונפגעים מלדווח על הפגיעה, או מלהגיש תלונה במשטרה, מפני שהם רוצים להימנות על "הצדיקים הטהורים". מטפלים יספרו לכם על מטופלות הנרתעות מלהילחם את מלחמתן הצודקת בגלל המסר שלכאורה עולה מן הפסקה הזו.

האם זהו המסר שרצה הראי"ה קוק להעביר?

התשובה היא שלילית. אין סתירה אמתית בין מלחמה ברשעים לבין מילוי העולם בצדק. על תפקידו של המלך בעם ישראל כותב הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ד): "ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק ולשבור זרוע הרשעים ולהילחם מלחמות ה'. אין ממליכים מלך תחילה אלא לעשות משפט ומלחמות שנאמר: 'ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו'". שני תפקידים יש לו למלך והם משלימים זה את זה: למלא את העולם צדק, ולהילחם ברשע. מלחמה ברשעה היא גם דרכו של משה רבנו, שהרג את המצרי, ואמר לרשע הישראלי: "למה תכה רעך".

למעשה אין שום אפשרות למלא את העולם צדק בלי לשבר זרוע רשעים. אמחיש זאת באמצעות דוגמה מעולם הפגיעות המיניות. סיפרה לי פסיכולוגית ידועה העוסקת בתחום הפגיעות שלמרפאה שבה היא מטפלת הגיעו ילדים שנפגעו בישובם, ישוב דתי. תוך כדי הטיפול הם נוכחו לדעת שהילדים ממשיכים להיפגע על ידי אותו פדופיל המתגורר עדיין בישוב. על אף שלפי כללי האתיקה אסור לפסיכולוגים להוציא מידע כזה החוצה, אחד המטפלים לא עמד בפיתוי, ופנה למזכיר הישוב בבקשה לנקוט צעדים נגד אותו פדופיל, כך שיפסיק לפגוע בילדים. תשובת המזכיר הייתה: "עזוב, עוד כמה חודשים אני מסיים את התפקיד, תן לי לסיים בשקט". מובן שאין כל תועלת במילוי העולם צדק על ידי טיפול בילדים הנפגעים, בלי "לשבר זרוע רשעים", כלומר בלי לכלוא את אותו פדופיל מאחורי סורג ובריח.

במה בכל זאת עוסקת הפסקה ב"ערפלי טוהר"?

הרעיון של הרב על הצדיקים הטהורים אינו עוסק כלל במשור המעשי, אלא במישורים רוחניים. אנו יודעים, על פי הרמב"ם, שלא רק כל אדם נידון בראש השנה, אלא גם עיר, ארץ והעולם כולו, ואם עוונותיה של מדינה מרובים על זכויותיה, מיד היא אובדת בגין רשעותה. על כך כותב הרב:

"הרעיון של הצדקת הדור, נוטל מקום בלב לסבול לפעמים ייסורים הממרקים עוון כדי לזכות את הדור"

רוב היהודים כיום אינם שומרי מצוות. מה הפתרון לכך? המיעוט אינו יכול לכפות את דעתו על הרוב. האם נמתין עד שה' ידון את הדור לכף חובה? הראי"ה קוק משיב על כך, שלעם ישראל ישנה נשמה אחת גדולה, המכונה נשמת כנסת ישראל. האחדות הזו מאפשרת ערבות הדדית גם באשר לקיום מצוות. ואכן, הצדיקים הטהורים, עושים מצוות ומתפללים לא רק למען עצמם, אלא גם בכדי להכריע את הדור לכף זכות. אף שמי שהם מתפללים עבורו כלל אינו מודע לכך, הוא מזדכך מבחינה רוחנית באמצעות תפילת הצדיקים. הם "אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה, אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות, אלא מוסיפים חכמה", ובכך ממלאים את המחסור הרוחני של עם ישראל.

כל זה אמור בעבירות שבין אדם למקום, עבירות שהרוע מתבטא באופן רוחני, לא באופן מעשי. ישנם מצבים שבהם צריך לפעול, לא להתפלל. על הפסוק הבא (יד: טו): "ויאמר ה' אל משה: מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו", אומר רש"י: "למדנו שהיה משה עומד ומתפלל. אמר לו הקב"ה : לא עת עתה להאריך בתפילה שישראל נתונין בצרה ... דבר אל בני ישראל ויסעו". גם כאשר מדובר ברוע, הבא לידי ביטוי מעשי, יש להילחם בו באופן מעשי.

אל תתנו לאף אחד לשתק אתכם עם מסרים מטעים. ברשע נלחמים. אין שום אפשרות אחרת להדביר אותו.

שלכם

אודי