סיכום ביניים

בס"ד                                                                                      ח' באלול, תשע"ג

                              החוק למניעת הטרדה מינית – סיכום ביניים      

                                ורדה וירט-ליבנה,  
                       שופטת בית הדין הארצי לעבודה 

אחת המטרות של הבלוג ה זה היא לאתגר את הפיקוח על השיח של קרבנות תקיפה מינית. משפחות, או חברות סגורות, נוטות להשתיק את המתלוננות, בתואנה שאת "הכביסה המלוכלכת" לא מכבסים בחוץ. הבעיה עם התפיסה הזו היא שזה יוצר מצע פורה לתוקפים למיניהם לייצר עוד ועוד כביסה מלוכלכת. לכן סברתי שצריך לשים את המציאות על השולחן. כן, יש אצלנו פגיעות מיניות. הסטטיסטיקה חוצה מגזרים: אחת ל-4-3 נשים ואחד לשישה ילדים יותקף מינית, בתוך המשפחה או מחוץ לה. אורח החיים הדתי אינו מגן מפני פגיעה מינית, והוא גם אינו מפחית את שיעור הפגיעות המיניות. אחרי שהמציאות נמצאת על השולחן ומדברים עליה, אפשר להתחיל לחשוב מה עושים.

גם כאשר הדרך ברורה לך, מידי פעם כדאי לעצור ולעשות סיכום ביניים, היכן אנחנו נמצאים. לתחושתי, ההרשעה במשפט אלון וההתרחשויות הנלוות אליה הם ציון דרך מתאים לסיכום כזה.

היכן אנחנו נמצאים מבחינת השיח על עבירות מין בחברה הדתית?

• יש את פורום "תקנה". מחד, הפורום הוא אכן תקנה גדולה. מאידך, הפורום כוחו במעשים. דיבורים אינם הצד החזק שלו. התפיסה של הפורום היא שתקיפות מיניות זה דבר שצריך לסגור בשקט, ורק בלית ברירה נאלצים לדבר על זה. התפיסה שלי היא הפוכה וכבר כתבתי רשימה בנושא.
• http://ercheiadam.wordpress.com/2013/01/09/%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%A1-
• לפורום "תקנה" יש מתנגדים. השבוע נתקלתי בפייסבוק באחד שקרא לפרק מידית את פורום "תקנה", ושאם הרב שרלו מתבסס על אמון הציבור, כפי שאמר בכתבה שהתפרסמה במוסף של "מקור ראשון", אזי לו עצמו אין שום אמון בפורום. אחרי דין ודברים אתו, כתבתי לו (בפרטי) בין השאר כך:

"כמה נתונים:

א. נער שהתחיל לפגוע מינית בגילאים הצעירים יפגע בממוצע 380 פעם בימי חייו. זה תלוי גם בכמות הזדמנויות שיש לו. אם הוא מנהל בית ספר תהיינה לו יותר הזדמנויות והכמות תגדל.  

ב. ההתנהגות של תקיפה מינית היא כפייתית וממכרת, ולכן אין לצפות שיום אחד התוקף יפסיק עם זה. פורום "תקנה", במה שהוא כבר עשה, ולדעתי זה מאד מינורי לעומת מה שהוא היה צריך לעשות, כבר מנע מאות ואלפי פגיעות מיניות. נניח שהוא הוריד ברבע את כמות ההזדמנויות לתקיפה שיש לכל תוקף. תכפול את מספר המקרים שהופיעו לפני הפורום במאה, ותבין מה הוא מנע. במקרה של הרב אלון לבד נמנעו להערכתי עשרות פגיעות מיניות נוספות שלו. באמת נראה לך שאכפת לנפגעים ולנפגעים הפוטנציאלים מכך שאתה לא מאמין ברב יובל שרלו ואתה מעדיף שיפגעו בהם? מה שמעניין אותם זה שחייהם נצלו בזכות הפורום.

אז כן, יש גם אנשים שנשארו מאחור.

• אתמול פרסם ארגון הרבנים של "בית הלל" את ההודעה הבאה:

"קיבלנו בזעזוע ובכאב את הרשעתו של הרב מוטי אלון, הנוספת על קביעות פורום 'תקנה' בעניינו. אנו קוראים לתמוך בנפגעים הן באופן אישי והן בפן הציבורי.
אנו קוראים לפעול למען יצירת אווירה ציבורית שתאפשר העלאת עבירות מין על פני השטח כדי לצמצם פגיעות כאלה בעתיד (ההדגשה שלי). על עולם התורה שנפגע להוביל תיקון גדול על ידי אימוץ כללים ונורמות שמונעים מצבים שבהם עלולות להתרחש פגיעות מיניות.

בנוסף, אין זה ראוי שמי שהורשע בעבירת מין ילמד תורה ויעסוק בייעוץ תורני ואישי. על כן אנו קוראים לרבני קהילות, ראשי ישיבות וראשי ציבור ולציבור לא לתמוך ולהשתתף בשיעורי תורה של הרב אלון".

גילוי נאות, אני נמנה על רבני הארגון. ובכל זאת, אני רואה באמירה הזו של כלל רבני הארגון נקודת ציון חשובה. נדמה לי שמבחינת הנפגעים והנפגעות יש ערך גדול והכרה משמעותית בעניינים. אין מדובר בעוד ארגון פמיניסטי, בעל תודעה מפותחת במיוחד לנושא, אלא ברבנים שנמצאים במיינסטרים של השיח המגזרי.

מבחינת ארגוני הרבנים, זהו הארגון היחיד שלעת עתה יצא בהצהרה כזו, אבל לצערי אני מניח שתהיינה הזדמנויות נוספות, וארגונים אחרים יצטרפו לקול הזה.

• אחד מאלו שנשארו מאחור הוא הרב דרוקמן, שהזמין את הרב מוטי אלון להמשיך ולהעביר שיעורים בישיבתו (אני בכוונה כותב "הרב" מוטי אלון, ללמדכם שהעובדה שמישהו "רב" אינה תעודת ביטוח). הרב מיכאל מלכיאור פרסם אתמול בדף הפייסבוק שלו את הסטטוס הבא:

"לפני זמן מה התקשרו אליי וביקשו ממני לצרף את שמי לרשימה של רבים וטובים מקיר לקיר בציונות הדתית לברכות לרב חיים דרוקמן לכבוד קבלתו את פרס ישראל. אני סירבתי. הרב דרוקמן - ראש ישיבות ומוסדות בני עקיבא ומי שנחשב במשך תקופה ארוכה כמנהיג הבלתי מעורער של הציונות הדתית - מקבל פרס ישראל, ואני מסרב לחתום?

היו גורמים שהתקשרו אליי חזרה והבהירו לי שהרשימה כוללת אנשים מכל הקשת הציונית דתית ועוד נוספים רבים וטובים מהחברהה הישראלית, ואני היחידי שמסרב לחתום.
הסברתי שגם אם יש לרב דרוקמן זכויות רבות ועשיה חינוכית, לא אוכל לתת יד בדרך כלשהי לאדם שאחראי על בני נוער, ופעם אחרי פעם מחפה ומגן בעקביות על מי שפוגע בבני נוער במקום להגן על הקרבנות כפי שראוי ומצופה מכל איש ציבור, מחנך או אדם שמוסר כלשהו בקרבו, ובוודאי כפי שמצופה ממי שעומד בראש כלל מוסדות החינוך של ערכי תורה ועבודה.

לא התפלאתי כשקראתי אתמול שהרב דרוקמן ממשיך להזמין את הרב מוטי אלון לתת שיעורים לבחורים בישיבה שלו באור עציון אחרי העבודה החשובה והיסודית של פורום "תקנה" וההרשעה בבית המשפט(!)

אני רק שואל עד מתי הציונות הדתית, ישיבות בני עקיבא וישיבות ההסדר יראו את זה כדבר נכון וראוי שהאדם הזה ימשיך לעמוד בראשם? האם אפשר להיכנס לחודש הרחמים והסליחות ולימים הנוראים ולטעון בפני הבורא שעשינו מה שמוטל עלינו כדי להוות דוגמה ולהגן על ילדינו?

האם לא על זה נאמר שבמקום של חילול השם אין חולקים כבוד לרב, גם אם הרב הוא אייקון, האם יכול להיות חילול השם גדול מזה"?

ככל שאני מסוגל לשפוט, אנחנו מתקדמים. נותר לנו רק לקוות שפריצת גבולות ההשתקה תביא בעקבותיה פיקוח אפקטיבי על עבריינות המין, כזה שיקטין את שיעור הקרבנות באופן משמעותי.

שלכם

אודי