בס"ד
כב בשבט תשע"ד
לפני כחודש נדון יונתן ימר מנתניה לעשרים שנות מאסר בגין רצח של מי שאנס אותו פעמיים והתכוון לעשות זאת
שוב. ברשימה הנוכחית אני לא רוצה להיכנס למחשבות שעברו בראשם של השופטים שדנו אותו
למאסר. כמעט התייאשתי מלהבין את השפה המשפטית. ברור לי שהיא אינה מושתתת על
ההיגיון והרגש האנושיים. זה משהו אחר לגמרי.
אני רוצה לפנות לאפיק אחר לגמרי.
במאמר שכתבתי על היחס לאונס במקרא
כתבתי בין השאר כי משפט התורה נחלק לשניים. משפט
הסנהדרין מיועד ליישב את היחסים בין אדם לחבירו. הוא מודד את הנזק הנראה, לא את
הנזק הערכי. משפט המלך לעומת זאת מכוון למניעת מעשי
עוול. כאן באה לידי ביטוי עוצמת העוול שנעשה לנאנסת. ככל שהעוול יותר גדול, כך
עונשו של האנס יותר גדול. בסנהדרין, אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, בהתאם
לראיות המובאות בפניו. המלך רשאי לדון גם על פי מה שאזניו שומעות. שלמה המלך דן את
משפט הזונות בלי ראיות. דוד דן את משפט כבשת הרש, וכן את משפט האשה התקועית, מלבו.
המלך מצווה לשבר זרוע
רשעים. במשפט המלך, דין אנס למיתה. על כן בסיפורי המקרא, התובעים את קיום משפט
המלך, אם משכם נשיא הארץ, אם מבני שבט בנימין, בימים שבהם אין מלך בישראל, ואם
מדוד המלך, העונש המתבקש לתקנת העולם הוא עונש מיתה לאנס.
מעבר לכך, קיים הבדל
בין ציווי התורה "ובערת הרע מקרבך", האמור במשפט הסנהדרין, לבין התביעה לבער את הרע במשפט המלך. במשפט
הסנהדרין ציווי זה כפוף לכך ששני עדים כשרים מעידים על המעשה. מובן שהמציאות שבה
אדם עושה מעשה המחייב אותו בעונש מיתה בפני שני עדים המתרים בו תוך כדי דיבור
לעבירה, היא נדירה. רוב האנשים עושים את מעשיהם בסתר. מאחר שבית הדין אינו רשאי
לעשות דבר ללא שני עדים כשרים, הרע ימשיך להתרחש בקרבנו.
במשפט המלך, לעומת זאת,
הימנעות מביעור הרע משמעותה השלטת הרשע בעולם. מובן שהעולם אינו יכול לעמוד בכך,
ועל כן התוצאה של שיתוף פעולה עם הרשעים והימנעות מביעורם היא מלחמת חורמה, שהכתה
את שכם לפי חרב, וכמעט כלתה את שבט בנימין.
המקבילה של הדואליות הזו במציאות המשפטית המודרנית היא האפשרות של
נשיא המדינה לתת חנינה לעבריינים. חוק יסוד נשיא המדינה נותן לנשיא את הסמכות הזו,
והוא משתמש בה תדיר. נדמה לי שהמקרה של יונתן ימר הוא מקרה מובהק למצב שבו על
הנשיא להישמע להד הציבורי שמוצא את פסק
הדין המחמיר כנוגד את המוסר הטבעי. חנינה מצד הנשיא תהווה פתרון שמתאים גם לרוח
התורה, שבה תפקידו של המלך הוא "למלאות העולם צדק.
ולשבור זרוע הרשעים" (רמב"ם הלכות מלכים פרק ד, הלכה י).
שלכם,
אודי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה