תובנות
יצאתי
אתמול עם שלוש תובנות מהחשיפה למעלליו של הרב טאו (כן, "הרב". חשוב לדעת
שהתואר לא מבטיח דבר).
1. ניכרים דברי
אמת. הבדיקה של הרשויות היא רק בנוגע לשאלה האם ניתן להרשיע אדם עם "ידיים
קשורות" – כלומר בכפוף לרף ראיות לא עביר, לחזקת החפות, להתיישנות ולהגנות
נוספות שההליך הפלילי מעניק לעבריינים. מבחינה עובדתית העניין בדוק ונצור.
2. כל ימי תהיתי מה
הרעיון בדפוס שמייחסים חז"ל לעשו הרשע -
"עשו
היה נמשל לחזיר, שנאמר (תהלים פ יד) יכרסמנה חזיר מיער, החזיר הזה כשהוא שוכב פושט
טלפיו לומר ראו שאני טהור, כך אלו [אלופי עשו] גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים.
כל ארבעים שנה היה עשו צד נשים מתחת בעליהן ומענה אותם, כשהיה בן ארבעים אמר אבא
בן ארבעים שנה נשא אשה, אף אני כן" (רש"י בראשית כ, לד, על פי בראשית רבה תולדות,
פרשה סה). ו
ובכן, מסתבר שדפוס זה של הפגנת שליטה על נשים
ובעליהן בדרך זו קיים במציאות, וחז"ל היכירו אותו.
3.
פדופיליה חדלה להיות בעיה פרטית, שהמענה לה הוא
טיפול פסיכולוגי או הליך פלילי. מדובר בבעיה חברתית של פדופיליה טקסית, העוברת
מדור לדור ומאח לאח (גילוי עריות בין אחאים הוא הסוג הנפוץ של גילוי עריות),
והמענה חייב להיות מענה חברתי מקיף. אין די במענה נקודתי. הנקודות כבר הפכו לקווים
והקוים למישורים.
ברור "שלנשמות
הטובות" יהיה מה לומר (ראו את ההגנות השונות בפרסומים המגזריים). צדיקים
בעיני עצמם ימצאו להגנות אישושים בהלכה. על ההגנות של הלכות לשון הרע והוצאת שם רע
כתבתי כאן: http://therabbiofthesurvivors.blogspot.com/2012/10/blog-post_9.html.
על ההגנה
בטענה שמדובר ב"עלילת דם" כתבתי כאן: יהודה (אודי) פרומן ורונית עיר-שי, חזקת הכשרות או חזקת העלילה? עיוורון נרטיבי
בפסקי הדין בפרשת אבינר
אנו אין לנו אלא דברי רבי אליעזר ממיץ
(יראים סימן רד-רה): "מצוה לאדם להגיד ולפרסם והשומע ישמע והחדל יחדל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה