יום שישי, 26 באוקטובר 2012

הילד יום אחד יקום ויצעק


בס"ד                                                                        י' מרחשוון תשע"ג

לפני שנים אחדות, התלוננה אם, באחד הישובים ביש"ע, שה"מלמד" בתלמוד תורה פגע מינית בבנה הקטן. התגובה, הן של רב הישוב, והן של התושבים, הייתה סוג של "שב ואל תעשה". אנחנו לא יודעים, הוא מכחיש וכדו'.
כמי שמיישיר מבט אל המציאות העגומה, לפיה הסטטיסטיקה של כמות הפגיעות המיניות (אחד מכל ששה ילדים) אינה משתנה ממגזר למגזר, הבעתי בקיר הפייסבוק שלי את  החשש שה"מלמד" הזה ינצל את התגובה הרופסת בכדי להמשיך ולפגוע בילדים נוספים.
בעקבות זאת, שלח לי זקן אחד, שבילדותו נפגע מינית אף הוא, את המכתב הבא (אני מעתיק מלה במלה):
"כבוד הרב שלום.
קראתי את הבלוגים שלך, ואני מנסה ללמד עליך זכות, אולי אתה איש תמים, אולי קצת מוגבל שכלית ו/או התפתחותית ו/או משהו כזה.
אם לא נעלבת ואני מקווה שלא, הרי לא מדובר פה בהאשמה אישית אלא סוג של תהיה לנוכח הדברים אותם אתה כותב. מה שכן, אלו יוכלו להוות לך הגנה בפני בית דין של מטה ואולי גם בפני בית דין של מעלה, כשכתבת בזהירות מרובה מידי על דברים שצריכים לצעוק.
אל תבין אותי לא נכון, אני לא חושב שכל אדם שיש עליו חשש במעשה זה או אחר יש צורך לסתום את הגולל על כל אפשרות של חזרה בתשובה או חזרה לחיים נורמטיביים. 
אבל חשש לא צריך להיכתב בפייסבוק חשש צריך לצעוק. 
אתה שואל את עצמך: 'מי זה האידיוט הזה... מה הוא יודע. אני צועק, אם הוא מכיר אותי הוא יודע שאני איש שצועק בשקט'.
לפי מה שהבנתי מהדברים שלך מדובר בפגיעה בילדים, ילדים לא יודעים לצעוק. הם לא מבינים שהם צריכים לצעוק  בפרשת כי תצא נאמר:
וְאִם-בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ, אֶת-הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְהֶחֱזִיק-בָּהּ הָאִישׁ, וְשָׁכַב עִמָּהּ: וּמֵת, הָאִישׁ אֲשֶׁר-שָׁכַב עִמָּהּ—לְבַדּו. וְלַנַּעֲרָ לֹא-תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת: כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ, וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ--כֵּן, הַדָּבָר הַזֶּה. כי כִּי בַשָּׂדֶה, מְצָאָהּ; צָעֲקָה, הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְאֵין מוֹשִׁיעַ, לָהּ.
הילד יום אחד יקום ויצעק... אם יהיו לו כוחות נפשיים הוא יצעק וצעקתו תהדהד ותושיע ילדים אחרים שלא צועקים. אך יש סיכוי שאין לו כוחות נפשיים והוא לא יצעק הוא יזעק זעקה קשה משאול ואין מי שיושיע.
על כן, את פתח לו, זעק את הצעקה שאין הוא יודע לצעוק ברמת הצעקה שהוא היה אמור לצעוק, לא עשית זאת עמדת על דם רעך".
המכתב הזה טלטל אותי. בעקבותיו כתבתי מכתב ארוך לרב של אותו ישוב, אודות תפקידו של רב במצבים האלה. לא קיבלתי תגובה...

שלכם
אודי


5 תגובות:

  1. שלום לך הרב יהודה פרומן (מעניין למה בחרת.בשם פרומן לניק שלך) ברצוני לחזק את ידיך ועשייתך הקדושה. אני בן של רב ואבא שלי פגע בי מינית.. מי יודע אם הוא פגע בעוד אנשים. אני מלא כאב שכנראה לא יגליד כול חיי. אבל אני גם אדם שהתחזק ומתחזק כול יום רק להיום מהמשבר האישי שלי. זה כבר לא טראומה זו טרגדיה ויבוא יום ולא תצטרך וגם אני לא אצטרך להיות.אנונימי יבוא יום בו נוכל להיות גלויים וחזקים כי רבים רבים מידיי לצערי זקוקים לנו בבדידותם וחושבים שהם היחידים בעולם. הם זקוקים רק לדבר אחד והוא לדעת שהם לא לבד שיש עימם בצרתם מישהו. עצם הידיעה הזו גואלת. ואם מי מכם הקורא כאן פגוע בעצמו זכור שאתה לא לבד! מצא מישהו לדבר ולשתף אותו!!

    השבמחק
    תשובות
    1. אתה ממש לא לבד. 7% מהילדים עוברים התעללות מינית בתוך המשפחה. רופאי ילדים ומשפחה מספרים ששערותיהם סומרות מתופעות ההתעללות שהם נתקלים בהם. בחלק מבתי החולים הקימו מרכזים מיוחדים לטיפול בנפגעי התעללות, המגיעים לבית החולים מסיבות אחרות.

      אתה בטיפול? טיפול טוב יכול לעשות פלאים. לא תמיד המטפל הראשון הוא המתאים. לעתים גם לא העשירי, אבל בסופו של דבר הטיפול נותן לסיפור ההתעללות את הנפח המתאים בחיים, ולא מעבר לו. הוא לא נותן לו להשתלט על החיים.

      השם הזה הוא ממש השם שלי ולא כינוי. "הרב של הנפגעים" הוא שם הבלוג, ועדיין לא עשיתי מספיק בכדי להיות ראוי להיות לתואר הזה.
      מה שכן, השאיפה של הנפגעים להישאר אנונימיים מנוצלת על ידי הפוגעים עד תום. זה מאפשר להם לבצע את הפשע במחשכים ולהישאר אנונימיים גם הם. חשוב לפרסם את הפוגעים ולהוקיע אותם מעל כל במה אפשרית, להוציא אותם מהאנונימיות, מה שעושה קצת האתר "תנו לגדול בשקט" - http://www.besheket.com/

      מחק
  2. כתבתי שכיום אני במקום חזק הרבה יותר ומועצם. אני לא לבד. תודה. עברתי טיפול מדהים ואני מעוניין לאחר סיום לימודיי עוד מעט להתחיל בעצמי ללוות ולטפל בנפגעים דווקא בגלל שעברתי דרך זה ולא מגיע רק ממקום אקדמי יבש אלא זה חלק מניסיון חיי. אני לא יכול לומר שאני שמח במה שקרה אני בהחלט יכול לומר שקיבלתי מזה כוחות והעצמה אישית מעז יצא גם מתוק
    אפשר לשאול מה בכז הוביל אותך להתמסר לנושא לא אופנתי זה?
    יישר כוחך

    השבמחק
  3. האנשים מחולקים לשניים, אלו שפגשו פגיעה מינית במעגל הקרוב – תלמידים, חברים, בני משפחה - ומודעים למציאות הכואבת, ואלו שלא פגשו, בעיקר מפני שהם עוצמים עיניים. אני שייך לחלק הראשון. היו ימים שכששמעתי שמאשימים רבנים בהטרדות עשיתי חרם על העיתון שפרסם את זה, אבל התפתחתי בינתיים. ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש. זה תחום שממש אין לי מתחרים בו...

    השבמחק