יום חמישי, 14 במרץ 2013

האם גם הוא יהיה בליל הסדר?


בס"ד                                                                          ג' בניסן תשע"ג

ליל הסדר הוא זמן של מפגשים משפחתיים. לעתים זהו מפגש בונה. אך לפעמים זהו העיתוי שבו המשקעים צפים ומעכירים את אווירת החג.
הוזמנתם לליל סדר במשפחה המורחבת. אבל גם הוא, התוקף, נמצא שם. מן הסתם תבחרו לא להשתתף בסדר המשפחתי, ויחד עם זאת, כאשר אתם לא הולכים אתם מרגישים מודרים מהמשפחה ורגשות מרעילים עלולים לצוף.
מה אתם אמורים לעשות עם זה?
נתחיל בכך שההחלטה לא ללכת למקום שבו נמצא התוקף היא החלטה נכונה. "כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין לא היו חותמין על השטר אלא אם כן יודעין מי חותם עמהן ולא היו יושבין בדין אלא אם כן יודעין מי יושב עמהן ולא היו נכנסין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מיסב עמהן" (סנהדרין כג, א). כך אכן נפסק להלכה ברמב"ם, בטור ובשולחן ערוך.
הקושי שאתם מרגישים נובע לא מכך שאתם עושים טעות. להפך, אתם עושים את הדבר הנכון. הקושי קשור לפירמידת הצרכים של מאסלו. את הצרכים של האדם סיווג מאסלו לרמות שונות. הרמה הבסיסית היא הצרכים הגופניים שבלעדיהם האדם אינו יכול לחיות – אוויר, מים, חום, וכן הלאה. ברמה השנייה נמצאים הצורך בביטחון אישי, במוגנות ועוד. ברמה השלישית אנו מגיעים לצרכים חברתיים בסיסיים – צורך בשייכות, במשפחה, בחיבה, באהבה ועוד. בדרך כלל, באופן טבעי, תחושת השייכות של רובנו באה לידי ביטוי בקשר למשפחה. פשוט משום שכך גדלנו. אף פעם לא חשבנו ברצינות על השאלה האם כך אנו רוצים. זוהי הסביבה הטבעית שלנו, ובכך זה מסתכם.
כשבוחנים את הדברים מנקודת המבט היהודית, מסתבר שהקשר המשפחתי אינו הקשר החזק ביותר.  רבי חיים בן עטר, בפירושו "אור החיים" על התורה (שמות לב, כז) כותב:
"שיש אחים שדעתם מרוחקות זה מזה, ועם אנשים אחרים, שלא קרובים המה להם, יאהבו אהבת נפש. וזה יימשך משורש הנשמות. כי יש נשמות שקרובים בשורשם ונמשכים בריחוק מולידים (= הגיעו לעולם הזה בלי קרבה משפחתית), ויש נשמות שהם מרוחקים בשורשם ובאים בקרוב מוליד. ויותר יאהבו הקרובים בקורבת השורש מהקרובים בבחינת מוליד, ולקרובים בבחינת מוליד יתייחס שם "אחווה". ולקרובים בשורשם יתייחס שם "קרוב".
ישנן רמות שונות של השתייכות. אפשר להשתייך לצוות שעובד אתך במקום העבודה. קשר חזק יותר הוא הקשר המשפחתי. אך תחושת ההשתייכות בעלת העוצמה הרבה ביותר היא ההשתייכות הרוחנית – נשמות הבאות מאותו שורש,  כאלו שיש להם תפקידים דומים בעולם. זהו קשר רוחני. הדוגמה הידועה היא אהבת דוד ויהונתן. הם היו משבטים שונים, וכביכול התחרו על המלוכה, אך למעשה היה ביניהם חיבור נפשי, שאילו היה בא לידי ביטוי מלא, יהונתן היה נעשה משנה לדוד המלך והם היו ממלאים את תפקיד המלוכה יחד.
מעבר לעוצמתו של החיבור הרוחני קיים הבדל נוסף בינו לבין קרבת המשפחה, והוא היותו נתון לבחירה. אנחנו איננו בוחרים את ההורים שלנו. גם לא את האחים ואת הדודים. אנחנו כן יכולים לבחור את אותה חבורה מיוחדת שאליה נשתייך, החבורה שאנו מרגישים קרבה של ערכים כלפיה.
אם המשפחה אינה מגבה אותנו לגמרי, ואינה מוקיעה את מי שתקף אותנו, היא אינה יכולה להיות קבוצת ההשתייכות שלנו, בוודאי לא קבוצת ההשתייכות האופטימלית. אבל בידנו לבחור קבוצת השתייכות אחרת, שתהיה עבורנו מרחב צמיחה, וגם תמלא את הצורך שלנו בהשתייכות.
אפשר לראות את היעדרותכם מה"סדר" המשפחתי כהזדמנות, הזדמנות ליצור לעצמכם קבוצת השתייכות מיטיבה.
שלכם
אודי

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה