יום שבת, 22 בפברואר 2014

האם קרבנות עבריינות מין מתחילים לעשות דין לעצמם?

בס"ד                                                       מוצאי שבת, כג אדר א', תשע"ד
לפני שנתיים התפרסמה בעתון "ישראל היום" כתבה על עשרות ילדים בשכונת נחלאות שנפלו קרבן לחבורת פדופילים
הכתבה הייתה בעצם כתב אישום  שעסק בכישלון המהדהד של המשטרה לפענח את הפרשה. המשטרה לא עשתה הרבה יותר מאשר לנפק תירוצים למחדליה; העדויות זוהמו, האוכלוסייה החרדית אינה משתפת פעולה עם המשטרה (פושעים רגילים תמיד משתפים פעולה עם המשטרה, אבל פושעים חרדים, לא ...) ועוד כהנה וכהנה. אילו המשטרה הייתה קבוצת כדורגל, המאמן היה מפוטר בו ביום על מחדל בסדר גודל כזה. אבל המשטרה אינה קבוצת כדורגל, וחוסר היעילות שלה אינו מעניין אף אחד. העובדה שעשרות ילדים יסחבו טראומות עד סוף חייהם ויתפקדו רק באופן חלקי בחברה הישראלית אינה מדירה שינה מעיניו של מישהו. כך שקעה לה הפרשה לתהום הנשייה.
השבוע נתקלתי בידיעה שהרב משה שפירא הורה לתקוף אישה שעל סמך מידע פנימי ברחבי השכונה סייעה לכנופיית הפדופילים. חיפוש קצר הראה שהידיעה הזו היא מחזור של ידיעה שפורסמה לפני מספר חודשים, גם היא ב"ישראל היום" http://www.israelhayom.co.il/article/90855.
בעיני הידיעה הזו היא ציון דרך נוסף לתהליך חברתי שבו מי שהתייאשו מהטיפול של הרשויות בעבריינות מין עושים דין לעצמם. זה התרחש בפרשת יונתן ימר http://news.walla.co.il/?w=/10/2705291, המשיך בפרשת עמנואל רוזן ותא העיתונאיות, ופרשת נחלאות היא ציון דרך שלישי. לאט לאט אנשים מתחילים להבין שההליך הפלילי הוא בעצם מצג שווא של עשיית צדק. אין בו לא עשייה ולא צדק. מדובר במנגנון שבכל מדד של יעילות, מוצדק לפרק אותו. אלא שציוני הדרך הללו הם ניצנים של תהליך מסוכן. מזה שנים ידוע שרק אחת מעשר נשים הנופלת קרבן למעשי אונס מתלוננת על כך במשטרה. זו סטטיסטיקה שמבטאת באופן מאד בהיר חוסר אמון במערכת. היה ברור שזו רק שאלה של זמן עד שקרבנות עבריינות מין יעברו לשלב הבא – מחוסר אמון במערכת לעשיית דין לעצמם. אדם יכול לעשות דין לעצמו באופן מינורי יחסית, באמצעות אמצעי התקשורת. אבל הוא יכול לעשות זאת גם באמצעים אלימים, מכות, או אפילו רצח.
המצב הזה מסוכן לשלטון החוק, ואני קורא לרשויות להתעשת. מצב שבו רק אחד מתוך מאה אנסים נענש בכליאה הוא מצב חברתי נפיץ. אילו הייתי מפכ"ל המשטרה, את מסת השוטרים הראשונה שלי הייתי מפנה לטיפול בעבריינות מין. מדובר בעבריינות חמורה, כזו שהתורה משווה אותה לרצח ("כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה") וסדרתית. רוצחים סדרתיים הם נדירים. אם לא פענחת רצח, בדרך כלל אין סיכון מידי לרצח נוסף. לעומת זאת כל אנס הוא סדרתי. אם לא פענחת אונס, האונס הבא יבוא בקרוב. רק אחרי שהייתי מגיע לפענוח מלא של עבירות אונס ועבירות מין אחרות (גילוי עריות ועוד), הייתי מפנה מסת שוטרים לפענוח מעשי רצח ופשיעה אחרת.
למשטרה יש כמובן סדר עדיפות אחר. את מסת השוטרים הראשונה היא מפנה לדוברות וליחסי ציבור. לכן בתוך "עבירות הפער", אותן עבירות שהפער בין כוח האדם הנדרש למשטרה לבין כוח האדם המצוי בידה אינו מאפשר לטפל בהן, מככבות עבירות מין. כאמור, יש לכך מחיר, ועל הרשויות לשאול את עצמן האם הן רוצות לשם את המחיר הזה.

שלכם

אודי

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה