יום חמישי, 2 במאי 2013

כשכואב צועקים


בס"ד                                                                                  כב באייר, תשע"ג

על המוטיב הזה כבר כתבתי, אבל כל פעם אני נתקל בו בלבוש חדש. ההשתקה. מסתבר שיש לה פנים רבות. המניפולטיביות של התוקפים, המנצלים והמטרידים מייצרת חדשות לבקרים נימוקים שבגללם על הנפגעים לשתוק, ולא לספר דבר.
אומר לכם בעניין הזה דבר חד וברור: התורה תובעת צעקה. "צָעֲקָה הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ" (דברים כב, כז):
אחר שנאנסה תמר אחות אבשלום מסופר עליה (שמואל א, יג, יט): "וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה". את הזעקה הזו מפרש אברבנאל שם כבבואה של הפסוק בספר דברים: "צָעֲקָה (הנער) הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ". ישנן צעקות להצלה, וישנן צעקות של אובדן. מי שכואב לו, צועק, צועק בעוצמה. הוא מתאבל על האובדן, ותובע בקול רם לצמצם את העוול שנעשה לו, ככל האפשר.
הצעקה האמורה בפסוק מיתרגמת הלכה למעשה. הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ו הלכה ו) כותב:
"כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק כמו שנאמר ברשעים 'ולא דבר אבשלום את אמנון (שאנס את תמר אחותו) מאומה למרע ועד טוב, כי שנא אבשלום את אמנון'. אלא מצוה עליו. להודיעו ולומר לו למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני. שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך".
איך נראית התוכחה במציאות?
אומר בעל ספר החינוך (מצוה רלט):
"מצוה להוכיח אחד מישראל שאינו מתנהג כשורה, בין בדברים שבין אדם לחברו או בין אדם למקום, שנאמר (ויקרא יט יז) הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. ואמרו בספרא (קדושים ד ח) מנין אם הוכחתו ארבעה וחמשה פעמים ולא חזר, שאתה חייב לחזר ולהוכיח? תלמוד לומר הוכח תוכיח. ועוד אמרו זיכרונם לברכה בגמרא (בבא מציעא לא א) הוכח תוכיח אפילו מאה פעמים. ואמרו שם בספרא יכול מוכיחו ופניו משתנות (נעשה לבן, או אדום)? תלמוד לומר 'ולא תשא עליו חטא'. וזה מלמד שבתחילת התוכחה שראוי לאדם, להוכיח בסתר ובלשון רכה ודברי נחת, כדי שלא יתבייש, ואין ספק שאם לא חזר בו בכך, שמכלימין החוטא ברבים ומפרסמין חטאו ומחרפין אותו עד שיחזר למוטב".
התורה מצווה אותנו שנמחה על עוול. בהתחלה מנסים בכל זאת באופן שקט, כדי שלא לבייש, אבל בהמשך, אומר בעל ספר החינוך, צועקים בפרסום ובלשון קשה, במטרה מכוונת לבייש אותו – "אין ספק... שמכלימים החוטא, ומפרסמים חטאו, ומחרפים אותו". זו לא נקמה (נקמה זה משהו אחר לגמרי), זו תוכחה.
לא כל חוטא יחזור למוטב באופן מושלם. לא כל הפרעת אישיות היא הפיכה. אבל הצעקה תעשה לו משהו, למחצה, לשליש ולרביע. אולי בעתיד הוא יבחין בין עוול לצדק. אולי הוא יתחיל להיות טיפה רגיש לתחושות הקשות שהוא יוצר אצל הזולת. גם זה משהו.
כשנפגעתם, אנא, צעקו. זו הזכות שנותרה לכם.
שלכם
אודי

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה