"הוא זוכה"

בס"ד                                                                               כ בתמוז תשע"ג

ראיתי סטטוס חזק של אפרת נצר וויס, פסיכולוגית תעסוקתית, וביקשתי ממנה להתארח כאן. הנה הדברים:

זיכוי תמוה: "קשה להניח" שרופא יטריד מינית ילדה

מאת: דנה ויילר-פולק, מערכת וואלה! חדשות

בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה רופא מהטרדה מינית של בת 13 בעת בדיקה רפואית, בנימוק שלא סביר שהיה מסכן את חייו האישיים והמקצועיים. המועצה לשלום הילד דורשת ערעור

 http://news.walla.co.il/?w=/10/2655483

שוחחתי עם קרובת משפחה שגרה באזור בנימין על המקרה של הרופא שזוכה לאחר שנגע בילדה שהגיעה אליו לבד במקומות שלא קשורים לכאב האזניים שלה ועל כך שהזמין אותה לבוא לבד מתי שמתאים לה. מדובר ברופא של מאוחדת. השופט האמין לילדה אך לא היה מסוגל להרשיע את הנאשם מאחר והנאשם טען כי כל מעשיו היו לצרכים רפואיים ומה לעשות השופט לא מבין מה צריך או לא צריך לעשות כדי לרפא. קרובתי התנערה לגמרי מהעניין. לדבריה הוא זוכה וזהו. הוא איש מכובד עם משפחה גדולה, ואז היא נתנה שם של רופא שאני מכירה ומעריכה, אדם דתי וירא שמיים והוסיפה ואמרה- זה כמו שתגידי שהרופא הזה עשה ככה. הכחשה טוטאלית. סיפרתי לה שאחוז התלונות השקריות עומד על פחות מאחוז מכלל התלונות אך זה לא עזר. "הילדה דמיינה או אולי השליכה עליו משהו שעושה לה אחד ההורים שלה". ההכחשה הזו לא קרתה לראשונה. לפני כשנה היה מקרה נוסף של התעללות בסביבה המשותפת שלנו. גם שם- אי אפשר לדעת, זו לא התעללות, זה פיתוי, יש משחקי מין בגיל הזה, זה לא חד משמעי. התנערות. אני שואלת, איך יכול להיות שכשאני שומעת סיפור כזה זה ברור לי שלרוב הסיפור של הקרבן יהיה נכון ושיש אנשים שהדבר הראשון שהם יעשו זה להכחיש. נכון שהזדהות עם הקרבן דורשת מחיר גבוה יותר- ועדיין, אם הייתי יודעת שיש רופא שעשה בקרבת הקהילה שלי דבר כזה הייתי טורחת להגיד לכל מי שאני מכירה- תיזהרו, גם אם הוא חמוד ונראה דוס ואיש חם ואני לא יודעת מה. למה אנחנו פה ככה, ואנשים אחרים לא? מה שונה במכניזם?

אפרת נצר וויס

ג'ודית הרמן:

—            ככל שיגדל כוחו של התוקף, כן גדלים זכותו וכוחו להגדיר את המציאות ולקרוא לה שם, ובאותה מידה נשמעים טיעוניו. טיעוני התוקף נמצאים בעלי כוח שכנוע שאין לעמוד בפניו... הצופה מן הצד נכנע בדרך כלל לפיתוי להפנות את מבטו. הדבר קורה אפילו כאשר הנפגע הוא חבר מכובד ויקר בחברה... כאשר הנפגע הוא פחות ערך ממילא (אשה, ילד) הוא עלול לגלות שרוב האירועים הטראומטיים בחייו מתרחשים מחוץ לתחום המציאות בעלת התוקף החברתי. חוויותיו נעשות חוויות שאין לדבר עליהן! (הרמן).

שלכם

אודי