יום שני, 2 בספטמבר 2013

ההסכם השני – אל תיקחו שום דבר באופן אישי

בס"ד                                                            כז באלול תשע"ג

אנחנו נתקלים בתגובות של אנשים כל הזמן.
בעקבות מחקר שעשתה ד"ר עירית נגבי על תגוביות (טוקבקים) רשת, היא כותבת:
"אל מול סיפורים קשים של אונס, בין שאושרו על-ידי בית-המשפט ובין שהיו עדיין בגדר כתב אישום או תלונה בלבד, תגובותיהם של הגולשים הן בלתי-נסבלות מבחינת הנאנסות. לדוגמה, מתוך 59 תגוביות על ידיעה בדבר ילדה בת אחת-עשרה שהתלוננה כי נאנסה, 28 תגוביות היו עוינות לילדה, ורק 11 תגוביות הפגינו כלפיה אמפתיה, חמלה ותמיכה. העובדות שהופיעו בכתבה, שהסתמכה על כתב האישום, היו שהנאשם יזם את ההיכרות עם הילדה, ומשנענתה לפניותיו ונפגשה עימו, אנס אותה פעמיים, בשתי פגישות שונות. בהתבסס על דיווח זה הפנו התגובנים אצבע מאשימה לא אל האנס, אשר לא נרתע מלבצע את זממו בילדה קטנה, אלא דווקא אל הילדה, על שהייתה טיפשה דייה להיפגש עם הנאשם פעם שנייה לאחר שכבר נאנסה על-ידיו. כמו-כן הופנתה ההאשמה אל הוריה של הילדה, אשר כשלו בשמירה עליה, ואל הנשים בכלל:
"זה החינוך שניכשל של החילונים. דור נאנס, הפקרות ההורים";
"בלי להקל בכך, מה עושה ילדה בת 11 עם אדם זר במכונית?";
"הורים זבל. חינוך על הפנים. לאן היגעתם?";
"בת 11 לבד כבר מחפשת";
"הערבוש לא אשם, פשוט בנות ישראל מקטנות כבר נהיות ייצאניות חובבות";
"הילדה מטומטמת וגם ההורים שלה";
"להעמיד לדין הוריה ואת העובדת הסוציאלית שטיפלה בה";
"שיסרסו נשים פדופיליות בעקירת רחם... מדובר בסך הכל בנערה ששכבה מרצונה עם הגבר...";
"להחמיר בעונש בפרט של נשים המתעללות בקטינים ואונסים אותם... נשים אלו הרסו כל חלקה טובה[.] מה הפלא שנערים גדלים להיות עבריינים".[1]
שוו בנפשכם מה הרגישה אותה ילדה קטנה בת אחת-עשרה שנאנסה אם חלילה עלה בדעתה לגלוש ולחפש מעט ניחומים מהגולשים על האירועים המזעזעים שעברה".
לא נדיר לשמוע מצד התוקף תגובות כמו: שקרנית, זו עלילה,,. " היא נכשלה כישלון אדיר במשרד התיירות. אי אפשר היה לסבול אותה, היא חיפשה כל דרך לפגוע בי. שמעו אותה אומרת שהיא תגיד שהטרדתי אותה, ושאם תצטרך לשקר כדי להפיל אותי, היא תשקר" (הנשיא לשעבר קצב).
כאשר מדובר בקהילה סגורה, הנפגעים ישמעו תגובות כמו: "אף אחד לא יודע מה באמת היה שם". "כל אדם הוא בחזקת חף מפשע". "יש מי שמטפל בזה". וכדומה.
אם תקחו אישית את מגוון התגובות הללו, או אפילו רק חלק קטן מהן, אתם עלולים ללקות בהרעלה רגשית חמורה. כאן מגיע ההסכם השני שמציע דון מיגואל רואיס בספרו: ארבע ההסכמות. אתם לוקחים משהו באופן אישי כאשר אתם מסכימים עם הנאמר. ברגע שהסכמתם, הרעל זורם בכם. כשתחשבו על זה היטב, לקיחת דברים באופן אישי היא ביטוי לתפיסה של חשיבות עצמית שחורגת מפרופורציה. כשאנו לוקחים דברים באופן אישי אנחנו יוצאים מתוך הנחה שהכול קשור בנו, בי.
קצת ענווה. שום דבר שאנשים עושים אינו נעשה בגללכם! הוא נעשה בגללם. הם חיים במציאות של עצמם, הם רואים את העולם באופן שונה לחלוטין מן האופן שבו אתם רואים אותו, והם מגיבים בהתאם לתפיסת המציאות שלהם ובעיקר, מכוח המצוקות הרגשיות שלהם. גם כאשר אחרים מעליבים אתכם באופן ישיר, אין לכך קשר אליכם. זה קשור לאמונות שלהם ולתחושות שלהם. הם מנסים להעביר אליכם את הרעל שבדעות האישיות שלהם. לקיחת דברים באופן אישי הופכת אתכם לטרף קל. אותם טורפים יכולים להרעיל אתכם בקלות, מפני שאתם לוקחים את הדברים באופן אישי. לעומת זאת אם אינכם לוקחים את האמירה הזו באופן אישי, אתם מחוסנים. החיסון הוא המתנה של ההסכם הזה.
היעד הרגשי של ההסכמה השנייה הוא להגיע למצב שבו לא חשוב לי מה חושבים עלי. אני לא לוקח דעות של אנשים עלי באופן אישי, לא כאשר הם מחמיאים לי, וגם לא כאשר הם מחווים עלי דעה שלילית.  אני יודע שכאשר הם מחמיאים לי זה מפני שהיה להם יום טוב. כאשר הם מנסים להעליב אותי זה מפני שהם לא מסתדרים עם עצמם. זה לגמרי שלהם, לא שלי. אם אנשים אומרים לכם עד כמה אתם נפלאים, הם לא אומרים את זה בגללכם. אתם יודעים שאתם נפלאים, אבל אין צורך להסתמך על דבריהם של אחרים בכדי להאמין בכך.
כשאנחנו רואים אנשים אחרים כמות שהם, בלי לקחת את דבריהם באופן אישי, אין מצב שניפגע ממה שהם אומרים או עושים. גם כאשר הם עומדים מולכם בבית המשפט ומשקרים במצח נחושה באמצעות עורך הדין שלהם, זה לא משהו אישי נגדכם. הם משקרים מפני שהם פוחדים. הם פוחדים לחשוף את הצד אפל שבהם, הם פוחדים שתגלו שכל מה שהם מפגינים כלפי חוץ הוא מצג שווא של אישיות חלולה. מכאיב להם להסיר את המסכה החברתית הזו, ולכן הם משקרים. אפשר לשים לב לכך שאנשים משקרים, אבל אין צורך לקחת את זה באופן אישי, מפני  שהם אינם עושים זאת בגללנו, אלא בגללם. התפיסה הזו עשויה לחסוך מכם כאב רגשי רב. בכלל, ההרגל לא לקחת שום דבר באופן אישי חוסך כאבים רבים בחייכם. אתם מחוסנים מפני הרעלה רגשית של החברה הסובבת. הקהילה יכולה לרכל עליכם כאוות נפשה. אתם מחוסנים. זה לא נוגע לכם.
כשאתם הופכים זאת להרגל, לא לקחת שום דבר באופן אישי הערכתכם העצמית נובעת מתוככם פנימה. אתם לחלוטין אינכם אחראים למה שאחרים אומרים או חושבים. את אחראים רק לעצמכם, וכך אתם הופכים להיות דומים לאותו אילן, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אינן מזיזות אותו ממקומו.
שנה טובה ומבורכת לכולכם
שלכם
אודי



[1]           גלעד גרוסמן "אישום: תושב סילוואן התחזה ל'עמיר' – ואנס בת 11" וואלה 25.1.2011, תגוביות מס' 3, 4, 5, 6, 7, 21, 22, 29 ו-45, news.walla.co.il/?w=/10/1784557.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה