בס"ד
כז בתשרי, תשע"ד
הגעתי להסכם
הרביעי, רשימה אחרונה בסדרת "ארבע ההסכמות".
הסכם הרביעי שדון
מיגואל רואיס קורא לנו להסכים עם עצמנו הוא:
"עשו
תמיד כמיטב יכולתכם"
בביטוי "כמיטב
יכולתכם" הכוונה היא לא פחות, אבל גם לא יותר. לא פחות, מפני שכאשר אתם עושים
פחות ממה שאתם יכולים אתם חיים באופן חלקי. חיים מלאים הם חיים שבהם אתם ממצים את
היכולת שלכם. אתם חיים בלהט, פוריים, ושבעי רצון מעצמכם וממה שאתם עושים.
לא יותר מהמיטב,
מפני שבמקרה כזה אתם סוחטים את עצמכם, מבזבזים אנרגיה ובסופו של דבר נעשים פחות
אפקטיביים. אתם מחלישים את עצמכם, ואחר כך תוכלו לעשות פחות ופחות.
לעשות כמיטב
יכולתכם פירושו לבטא את מה שאתם, ואת כל מה שאתם, כאן ועכשיו, באמצעות עשייה.
רעיונות, מחשבות, תכנונים עשויים להיות
מוצלחים, אבל ללא הוצאתם אל הפועל אתם אינכם מבטאים את עצמכם.
מה כל זה קשור
לנפגעי תקיפה מינית?
ובכן, זה קשור
לעבר, וגם להווה ולעתיד. לעבר, מפני שהנטייה של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית היא לתת
לשופט הפנימי לשפוט אותם בחומרה. זה משהו מההסכמים הישנים, שאולפנו להסכים עם
עצמנו. כל נפגעת יודעת בינה לבין עצמה
שבזמן הפגיעה היא עשתה כמיטב יכולתה כדי שזה לא יקרה לה. אף אחת לא בקשה להיות
קרבן לתקיפה מינית. ככל הנראה "כמיטב יכולתה" של רגע התקיפה, לא הספיק
בכדי להגן על עצמה, אבל זה מה שהיה "מיטב יכולתה" אז. היום היא אולי פיתחה
יכולות נוספות והשופט הפנימי המחמיר תובע ממנה לדון את עצמה לפי היכולות החדשות שפיתחה,
לפי "מיטב יכולתה" עכשיו. ההסכם החדש שתעשו עם עצמכם הוא: "אני
עושה בכל רגע כמיטב יכולתי באותה עת". את ההסכם הישן, שלחו לכל
הרוחות. חשוב להפנים, "מיטב יכולתכם" משתנה כל הזמן, אפילו מרגע אחד
למשנהו. כאשר אתם מלאי אנרגיה "מיטב יכולתכם" נמצא ברמה גבוהה יותר מאשר
כאשר אתם עייפים. אבל זוהי היכולת הזמינה, ואתם מגייסים אותה לעשייה של אותו רגע.
ההסכם הרביעי קשור
גם להווה ולעתיד. הדרך הטובה ביותר לחיות את החיים היא לעשות כמיטב יכולתכם בכל
רגע נתון. כדי שתוכלו לעשות את זה אתם חייבים להרפות מן העבר ולחיות את הרגע,
את הכאן והעכשו. כשאתם חיים את העבר, את הפגיעה/התקיפה לא נותרות בכם
אנרגיות להווה. אינכם נהנים מהמתרחש כרגע מפני שאתם רוצים לתקן משהו שלא ניתן לתקן
אותו. וכמובן שאתם אינכם מסוגלים לעשות "כמיטב יכולתכם" עם האנרגיות
הדלות שנותרו בכם, וכך אתם מוצאים את עצמכם חיים למחצה, מלאי רחמים עצמיים, סבל
ודמעות. כל אלו הם תוצאות של ההסכם הישן, השיפוט העצמי המחמיר.
כאשר אתם מקבלים על
עצמכם את ההסכם הרביעי, אתם משחררים את העבר. כך אתם מאפשרים לעצמכם לחיות את הרגע
בשלמותו, לעשות עכשיו כמיטב יכולתכם ולבטא את עצמכם עכשיו ביטוי מיטבי, ולהיות
שבעי רצון ממה שאתם עושים בעולם.
שלכם
אודי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה