יום רביעי, 6 בנובמבר 2013

"חף מפשע"

בס"ד                                                                        ג בכסלו תשע"ד
"כל הרכיבים המופיעים בכתב האישום לא הוכחו בפנינו ברף הנדרש במשפט הפלילי", כתבו השופטים חגית מאק קלמנוביץ', יצחק שמעוני ואיתן קורנהאוזר בהכרעת הדין של ליברמן: "ככל שמעשיו של הנאשם אינם ראויים ואינם מוסריים, נותר ספק סביר ואף למעלה מכך האם הם עולים כדי עבירה פלילית".
הנוסח המפותל משהו מלמד על הבחנה מעניינת, שמעטים שמים לב אליה: השפה המשפטית והשפה העברית הן שתי שפות שונות. הן משמשות בהקשרים שונים, בשדות שונים, כאשר לאותן מלים עצמן מובן שונה בכל אחת מן השפות.
"חף מפשע" בשפה העברית הוא "נקי מחטא" (אבן שושן). "זך אני בלי פשע, חף אנוכי ולא עוון לי" טוען איוב כלפי ה' (איוב לג, ט). מדובר על מציאות שבה יכול אדם לטעון כלפי יודע תעלומות שהוא אכן נקי לחלוטין.
כאשר אנחנו עוברים לשדה המשפטי מקבל הביטוי "חף מפשע" מובן אחר לגמרי. כל אדם הוא "בחזקת חף מפשע" כל עוד לא הוכחה אשמתו. במלים פשוטות יותר, כל עוד פרקליטו של הנאשם נקט ברטוריקה ודמגוגיה המצליחים להסתיר את אשמתו של הנאשם, הנאשם עדיין "בחזקת חף מפשע". לא לחינם נהוג לומר בשפה לא משפטית: אמור לי מיהו עורך הדין שלך ואומר לך במה אתה אשם.
אוסיף עוד, שהשיטה האדברסרית הנהוגה בישראל נותנת כר נרחב למניפולציות של פרקליטים, שכן לשופט אסור לחקור את העדים. חקר האמת נתפס במערכת המשפטית כערך משני. גובר עליו העיקרון של "כבוד הנאשם וחירותו", כלומר זכותו של הנאשם לדבר עם עורך דינו כך שיחבר עבורו סיפור שיותיר את חזקת החפות שלו בעינה. תפקידו של השופט בשיטת המשפט הישראלית דומה מאד לתפקידו של מבקר תיאטרון. בגזר הדין הוא בעצם מחליט מי מהשחקנים המשחקים לפניו שיחק טוב יותר. רף ההוכחה הנדרש במשפט הפלילי מטיב עם העבריינים ומפקיר את הנפגעים והקרבנות.
קורבנות תקיפה מינית יוצאים נפסדים מן השיטה. לא מעט עברייני מין מסתובבים בחברה כטווסים לאחר שזוכו מכוח חזקת החפות, וממשיכים לייצר קרבנות חדשים ששוב אינם רואים טעם לפנות לרשות השופטת. לטעמי, שיטת משפט כזו לגיטימית רק בתנאי שקיימת מערכת משפטית משלימה השמה את עקרון חקר האמת כעקרון-על. בהיעדר מערכת משלימה של צדק, אין מי שיציל עשוק מיד עושקו.

שלכם

אודי

אין תגובות:

פרסום תגובה